זהורית
פרט בערך זה שנוי במחלוקת, וההצבעה מתקיימת בדף זה | |
זְהוֹרִית (בלועזית: וִיסְקוֹזָה; בצרפתית: Viscose, באנגלית: Rayon) הוא נוזל אורגני צמיג שמשמש בייצור סיב הזהורית (rayon) וצלופן. סיב הזהורית הוא סיב דמוי משי ומשמש לייצור שמלות, מכנסיים וחולצות של גברים ושל נשים, ופרטי לבוש קלים אחרים.
היסטוריה
עריכההממציא הצרפתי אילר דה שרדונה, שהמציא גם את הסיב הסינתטי הראשון, ייצר את הזהורית לראשונה ב־1891. שנה לאחר מכן, שני המדענים הבריטיים צ'ארלס קרוס (Charles Cross) ואדוארד ביוון (Edward Bevan) רשמו פטנט על המצאה זו. ב־1896 הם הקימו את חברת British Viscoid Co. Ltd כדי לממש את התהליך ולהתחיל לייצר את הזהורית. ב־1917 הזהורית שימשה כבסיס לייצור הצלופן. בתחילת שנות ה־20, עקב הביקוש הגובר לזהורית, התרחב הייצור לרחבי העולם ויוצר בשש מדינות בהן ארצות הברית ויפן.
ב־1924 יוצר סיב הזהורית (rayon) ממנו החלו לייצר בגדים. במשך כל אותה תקופה הזהורית יוצרה מעצים. מדענים רבים ניסו לייצר את התאית ממולקולות סינתטיות אולם רק ב־1938 הצליחו בכך. מאז רוב הזהורית מיוצרת באופן סינתטי.
ב־1958 הקים ישראל רוגוזין מפעל לייצור זהורית באשדוד. המפעל נסגר ב־1998[1][2][3].
תהליך ייצור
עריכהבשלב הראשון מכניסים נסורת של עצים לנתרן הידרוקסידי למשך זמן. כאשר תקופת ההשריה של הנסורת בנתרן ההידרוקסידי תקבע את הצמיגות. ככל שהנסורת מושרית זמן רב יותר כך הצמיגות פוחתת. לאחר מכן משרים את התרכובת בפחמן דו-גופרי עד שנוצרת תאית צהובה בשם קסנטאט (xanthate). לאחר מכן משרים את התרכובת פעם נוספת בנתרן הידרוקסידי.
הנוזל שנוצר הוא צמיג מאד, מעבירים אותו בלחץ דרך משחלה (מכשיר עם חרירים), וכך נוצרים הסיבים. השם "ויסקוזה" שהוא אחד מהשמות שניתנו לאריגים מסיבים אלה, נגזר מהמילה "צמיג" באנגלית – viscous.
בגלל השימוש בתהליך הייצור בפחמן דו-גופרי, שהוא חומר מזהם, וכן בשל חומרים מזהמים נוספים שנוצרים בתהליך, הצטמצם בשנים האחרונות היקף הייצור של הזהורית.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ אמנון דרור, כשמלך הזהורית מדבר אל "נייטיבס", למרחב, 14 במרץ 1958
י. רוגוזין הגיעה לארץ לטפל בהקמת המפעל לזהורית ב-14 מיליון דולר, הארץ, 14 במאי 1957 - ^ שי שלו, רוגוזין מפסיקה את פעילותה באשדוד; תפטר 117 עובדים, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1998
- ^ דור גפני, "היסטוריה באשדוד: הורסים ומפנים את אתר רוגוזין", כאן אשדוד, 12 ביולי 2020