זיזף החרב

זיזף החרב (שם מדעי: Lonchorhina) הוא סוג של עטלף יוצא דופן במשפחת הזיזפיים, הכולל 6 מינים, החיים באמריקה הדרומית ובחלקים מאמריקה המרכזית. הסוג תואר בשנת 1863 על ידי הזואולוג הבריטי רוברט פישר טומס שקרא לו בלטינית ״אף-חנית״, על שם עיטור העלה האפי הייחודי והבולט שלו שהוא הארוך ביותר בקרב העטלפים.

זיזף החרב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	זיזפיים
סוג:	זיזף החרב
מינים
6
שם מדעי
Lonchorhina ‏Tomes, 1863

תיאור

לזיזף החרב ראש גדול, שעיר ורחב, גוף כדורי וקומפקטי וצוואר עבה. זנבו הדקיק ארוך למדי וחוצה את כל קרום התעופה האחורי. אורך הראש והגוף של זיזפי החרב 51–74 מ"מ, אורך הזנב 32–69 מ"מ ואורך הזרוע 41–59 מ"מ; משקלם 9–19 גרם.

איור חזיתי של זיזף החרב.

כפי שמרמז שמו, זיזף החרב מפורסם בעיטור העלה האפי החרוטי והרחב שלו שהוא הארוך ביותר בקרב העטלפים וקצהו גבוה יותר מהגולגולת; צורתו של העיטור הבשרני כלהב של חרב או חנית ארוכה, והוא עשוי לצמוח אנכית או לנטות מעט קדימה. למרות שהחרב תופסת את מירב תשומת הלב, העיטור אינו מסתכם בכך; בבסיס החרב - באזור הסמוך לעיניים, ישנו גידול בשרני קטן יותר בצורת תלתן שבשני צדדיו בליטות דוקרניות גדולות, ומתחתיו 5–7 בליטות מחודדות קטנות.

האוזניים הענקיות של הזיזף גם הן בעלות מראה מוזר למדי: האפרכסות רחבות ועמוקות, הקצוות החיצוניות מתאפיינות במגרעות וקמטים גדולים, ואילו הקצוות הפנימיות קשיחות, זקופות ומחודדות ובמבט חזיתי נראות כזוג קרניים. בנוסף לכך, גם זוג הצפירים באוזני הזיזף עבים, ארוכים ומחודדים ונראים כזוג קרניים נוספים. השילוב של העיטור הייחודי והארוך עם האוזניים הענקיות והמקורננות מקנות לזיזף החרב מראה מבעית למדי.

הפרווה של זיזף החרב ארוכה, עבה וצמרירית. צבעה משתנה בהתאם למין, ונע בין כתום אדמוני לחום אפרורי, זהוב, חום קפה, אוכרה או שוקולד כהה. הכנפיים, הזרועות, האוזניים, הצפירים והחרב המפורסמת בצבע סגלגל עד שחור מבריק. הפנים והחלק התחתון של העלה האפי חיוורים יותר.

ביולוגיה

זיזפי החרב מצויים באמריקה הדרומית ואמריקה המרכזית. הם מאכלסים מגוון רחב של בתי גידול - מיערות גשם טרופיים עד לסוואנות יבשות, ביצות ושטחים חקלאיים מעובדים. הם פעילים כיתר בני משפחתם בשעות הלילה, ומבלים את שעות היום בשינה במערות בתוך מושבות המוניות של עד 500 פרטים (לעיתים קרובות לצד מיני עטלפים אחרים). הם יוצאים לפעילות רק כשחשוך לחלוטין, לעומת מינים רבים שיוצאים לפעילות כבר בשקיעה.

התזונה של זיזפי החרב מורכבת כמעט אך ורק מחרקים ועכבישאים, עובדה שהופכת אותו למדביר ביולוגי אשר מועיל מאוד לחקלאות. יכולת איכון ההד של זיזף החרב היא המפותחת ביותר בקרב העטלפים, ונמצא שהוא העטלף היחיד שמסוגל לזהות רשתות ערפל המשמשות את חוקרי הטבע ללכידת עטלפים בטבע. במספר מקרים, חוקרי טבע פרסו רשתות ערפל בסמוך למערות עם מושבות עטלפים מוערבות, ובעוד שכל מיני העטלפים נלכדו בתוכם, זיזפי החרב הבחינו מבעוד מועד ברשת, עצרו בפתאומיות באוויר וטיפסו מעל הרשת או חזרו לאחור. האקולוקציה המעולה של זיזף החרב היא ככל הנראה גם הסיבה למיעוט דגימות מסוג זה באוספים זואולוגים.

זיזפי החרב מתרבים בסוף עונת הגשמים או בתחילת העונה היבשה; ההיריון של הזיזפית נמשך לאורך העונה היבשה, וההמלטה מתרחשת בתחילת עונת הגשמים שאז יש מזון בשפע. לרוב נולד צאצא יחיד.

מינים

בסוג זה 6 מינים:

• זיזף חרב אורינוקו (Lonchorhina orinocensis) - אגן נהר אורינוקו ולוס יאנוס.
• זיזף חרב טומס (Lonchorhina aurita) - המין הנפוץ. מצוי בצפון ברזיל, אזור גויאנה, פנמה, ודרום מקסיקו.
• זיזף חרב מרינקל (Lonchorhina marinkellei) - גבול ברזיל-קולומביה.
• זיזף חרב פרננדז (Lonchorhina fernandezi) - אנדמי לאזור מצומצם בלוס יאנוס, ונצואלה.
• זיזף חרב צפוני (Lonchorhina inusitata) - אזור גויאנה וצפון ברזיל.
• זיזף חרב צ'יריביקטי (Lonchorhina mankomara) - נתגלה ב-2016 בתוך הפארק הלאומי צ'יריביקטה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זיזף החרב בוויקישיתוף

• זיזף החרב, באתר ITIS (באנגלית)
• זיזף החרב, באתר NCBI (באנגלית)
• זיזף החרב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• זיזף החרב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• זיזף החרב, באתר GBIF (באנגלית)