זיקיתיים

משפחה במחלקת הזוחלים
(הופנה מהדף זיקית)
המונח "זיקית" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו זיקית (פירושונים).

זיקיתיים (שם מדעי: Chamaeleonidae) היא משפחה של לטאות מסדרת הקשקשאים. הזיקית מאופיינת בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורה, בלשונה הארוכה, ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי ולהקנות לה שדה ראייה רחב, ממנו מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו-זמנית. משפחה זו כוללת כ-220 מינים.

קריאת טבלת מיוןזיקיתיים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: לטאות
על־משפחה: דמויי איגואנות
משפחה: זיקיתיים
שם מדעי
Chamaeleonidae
רפינסק, 1815
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, המזרח התיכון ותת-היבשת ההודית. בישראל נפוצה הזיקית הים-תיכונית. בעבר יובאו לישראל שני מינים של זיקיות לגידול אשר נקראו זיקית תימנית וזיקית נמרית (פנתר). מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחיה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות וערבות. קיים מין של זיקית שחיה במדבר, זו היא זיקית נאמאקה.

הזיקיות הן בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.

בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בהתאם לתנאי הסביבה. בגפי הזיקית מצויות 3 אצבעות בצד אחד ו-2 באחר בצורה המזכירה צבת. זנבה הארוך והגמיש מותאם ללפיתת ענפים. לזיקית אין פתח חיצוני לאוזן וגם לא עור התוף, אך היא איננה חירשת ומסוגלת לשמוע בטווח של 200–600 הרץ.

לשון הזיקית ארוכה מאוד, באורך של בין פי אחד וחצי לבין פי שניים מאורך גופה כולל הזנב. הלשון נשלחת אל הטרף במהירות רבה, כ-0.07 שניות.

הזיקית הקטנה ביותר היא גם הזוחל הקטן ביותר בעולם – זיקונית ננסית שאורכה 30 מ"מ. הגדולות ביותר הן זיקית תימנית (Chamaeleo calyptratus), זיקית ענק מלגשית (Furcifer oustaleti) וזיקית פארסון (Calumma parsonii) שאורכן עד 68.5 ס"מ.

סוגי הזיקיות

עריכה

שינוי צבע

עריכה
 
זיקית פרסון
 
זיקית מהמין Kinyongia multituberculata. הזיקית מתאימה את צבעה לסביבתה, למטרות הסוואה.

הזיקית מחליפה את צבעה בהתאם לטמפרטורה, מצבה הנפשי ולאיתות חברתי. כמו כן, ניתן לומר כי שינוי הצבע עוזר גם להסוואה אך לא זה העיקר. זיקית מאוימת או פוחדת תהיה שחורה או בצבע חום כהה, במצב נינוח יותר היא תהיה ירוקה, נקבה פנויה לחיזור תגוון את הופעתה בנקודות צהובות[1]. נקבה מעוברת תהיה שחורה עם נקודות צהובות (ובמצב זה יידחו ניסיונות התקרבות של זכרים) הצבע הבוהק הוא אמצעי לביסוס מעמד בין הזכרים. הזיקית מגיבה גם למזג האוויר בשינוי צבע: בשעות הבוקר הקרירות, כאשר על הזיקית לקלוט את אור השמש כדי להתחמם, היא נוטה לצבעים כהים הבולעים ביעילות את הקרינה, ומסייעים לה להגיע במהירות לחום הגוף האופטימלי.[2]

מנגנון שינוי הצבע

בעורה של הזיקית שלוש שכבות מסוגי תאים שונים היוצרים את הגוון: בשתי השכבות התחתונות מצויים תאים כרומטופורים – בשכבת העור הפנימית ביותר שוכנים תאי מלנין (melanophores), המייצרים את אותו פיגמנט כהה המצוי גם בעורם של בעלי חוליות רבים אחרים. מה שמייחד את הזיקית הוא שלוחות של תאי המלנין, המסתעפות מעלה לשכבת העור העליונה. בעת הצורך, על פי אות עצבי או הורמונלי, יוזרם המלנין דרך הבליטות הללו כך שיכסה את הצבעים האחרים. למלנין תפקיד חשוב בשמירה על הטמפרטורה. מעל שכבת המלנין מצויים תאים בעלי פיגמנט צהוב.

בשכבה העליונה מצויים תאים המכילים סריגים העשויים גבישי גואנין מזעריים. שינוי הצפיפות בין הגבישים משנה את האור המוחזר ובכך משתנה גוון עורה של הזיקית. כאשר הזיקית שלווה ורגועה הצפיפות בין הגבישים גבוהה והאור מוחזר באורכי גל קצרים (גוון כחול/ירוק), לעומת זאת, כאשר הזיקית מתרגשת הגבישים מתרחקים זה מזה והאור מוחזר באורכי גל ארוכים (ירוק/צהוב/כתום/אדום). שילוב בין הפיגמנט הצהוב מהשכבה התחתונה לבין האור הכחול המוחזר בשכבה העליונה יוצר את הגוון הירוק המוכר של הזיקית.

תזונה

עריכה

הזיקית ניזונה בעיקר מחרקים כגון: חגבים, חרגולים, גמלי-שלמה, זבובים, זחלים ובעיקר פרפרים. כמו כן היא גם ניזונת מעלים וצמחים מיוחדים. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים עומדים.

בתרבות

עריכה

לפי אריסטו, הזיקית משנה את צבעיה כשהיא בולעת אוויר. האמונה בכך שהזיקית ניזונה מאוויר מופיעה גם בכתבי אובידיוס[3] ופליניוס הצעיר הרומאים. מקור השם העברי ב"זקיתא" המוזכרת במסכת סנהדרין כחיה שנח לא ידע במה להאכיל עד שפעם אכלה תולעת שנפלה מרימון ומאז חתך לה נח ירק מתולע למאכל

האי זקיתא, לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד, הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה, אכלה. מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע, אכלה

.

לדעת חוקרים רבים, הזיקית כלולה ברשימת שמונת השרצים, רק שיש ויכוח מי היא מבין השמות שברשימה. רס"ג סבור שזו החומט[4]. לדעת אהרוני ה"כוח" שמוזכר ברשימת השרצים זה הזיקית[5]. פליקס חושב שהיא ה"תנשמת" המוזכרת ברשימת השרצים. על פי פליקס שמה של הזיקית בתנ"ך מגיע מקולות הנשיפה הידועים שהיא משמיעה כשהיא חשה מאוימת[6] (זיק בעברית עתיקה = רוח). מנגד יש כאלה שלא מסווגים את הזיקית ביחד עם השרצים, יש אף כאלו שטוענים שלא ייתכן שהיא תהיה ברשימה היות שאין עליה די בשר שיהיה צריך לאוסרו[7].

מנדלי מוכר ספרים זיהה את ה"זקיתא" עם ה-Chamaeleon "הכמיליון שניזון מן הרוח, ועל כן נקרא בפי העם זיקית, כי דרכו לאכול תולעים ושרצים"[8].

ידועים אגדות באזורי המזרח התיכון שהזיקית מקללת את אויביה בקולות הנשיפה שהיא משמיעה. בתרבויות אפריקאיות רבות יש אמונה שאסור להרוג זיקיות, כנראה בגלל כוח הנזק הרב הטמון בהן[9].

גלריה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא זיקיתיים בוויקישיתוף
  1. ^ נקבות שנצבעו בנקודות צהובות זכו לחיזורים רבים של זכרים בהשוואה לנקבות שנצבעו בדגמים אחרים
  2. ^ נמצא, שהחזרת האור מעורן של זיקיות עולה משמעותית כשטמפרטורת הסביבה עולה מ-20° ל-35° (פרוש הדבר שבליעת הקרינה יורדת), עיקר העלייה בפיזור היא בתחום ה-IR הקרוב 600-1,000 nm
  3. ^ מטמורפוזות, ספר 15 "חיה זו, הזיקית, ניזונה מרוח ואוויר ומקבלת מיד את צבעו של כל מה שבו היא נוגעת"
  4. ^ פירוש רס"ג על התורה, ויקרא, י"א, ל'
  5. ^ שמונת השרצים, זהר עמר, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו, פרק "כח"
  6. ^ חי וצומח בתורה, תיאור בעלי החיים והצמחים שבתורה מאוירים על ידי כמאתיים תמונות וציורים, ישראל הצעיר, ירושלים, 1984. עמ' 101
  7. ^ מנחם דור, החי בימי המשנה והתלמוד, הוצאת גרפאור דפטל, 1977, עמ' 80
  8. ^ מיכאל הנדלזלץ, זיקיות, או לא להיות, באתר הארץ, 9 בפברואר 2004
  9. ^ מט"ח, מידע על הזיקיות - האמונות הטפלות הקשורות להן באפריקה, על סיווגן, על צבעיהן המשתנים, על מבנה גופן, על חיי המין שלהן והרבייה, מאת ד"ר אברהם ארבל.