זכי דרוויש

אין תמונה חופשית

זכי דרווישערבית: زكي درويش; נולד ב-1944) הוא משורר וסופר ישראלי-פלסטיני.

ביוגרפיהעריכה

נולד לסלים והוריה, משפחה מוסלמית, בשנת 1944 בכפר אל-בירווה שבגליל המערבי. אביו היה בעל אדמות בכפר ואמו אנאלפביתית. אחיו הבכור הוא המשורר המפורסם מחמוד דרוויש. לאחר שנחרב הכפר במלחמת העצמאות, נמלטה משפחתו ללבנון, תחילה לג'זין, ולאחר מכן לדאמור. שנה לאחר שנמלטו ללבנון, חזרה משפחתו לאזור עכו, והתיישבה בג'דיידה. סיים תיכון בכפר יסיף וסיים באוניברסיטת חיפה תואר ראשון ותואר שני. הוא היה מורה ואחר כך מנהל תיכון ומרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל שבחיפה.

דרוויש כתב סיפורים קצרים, נובלות באורך מלא, מחזות וכן מאמרים בנושאי תרבות, ספרות ופוליטיקה. כמו כן תרגם ספרים מעברית לערבית. בין סיפוריו המפורסמים: החורף והגלות (1970), הגשר והשיטפון (1972), האיש שרצח את העולם (1978), הכלבים (1978) ובין המחזות שלו: המוות הכי טוב (1979) ולא (1980).

חיים אישייםעריכה

נשוי ואב לחמש בנות, מתגורר בג'דיידה.

לקריאה נוספתעריכה

  • זכי דרוויש, האיש שמשקר הרבה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 300-296, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים ובנושא משוררים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.