פתיחת התפריט הראשי

זניצהבוסנית: Zenica, להאזנה (מידעעזרה)) היא העיר הרביעית בגודלה בבוסניה והרצגובינה, ובירת קנטון זניצה-דובוי. העיר שוכנת באזור הררי לגדת נהר בוסנה, וממוקמת במרכז המדינה כ-70 קילומטרים צפונית לבירה סרייבו.

זניצה
Zenica
Coat of arms of Zenica.svg
סמל זניצה
Flag of Zenica.svg
דגל זניצה
Zenica2007.jpg
זניצה, 2007
מדינה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה
קנטון זניצה-דובויזניצה-דובוי  זניצה-דובוי
ראש העיר חוסיין סמאילוביץ' SDA
שטח 43 קמ"ר
גובה 316 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 73,751 (2013)
 ‑ במטרופולין 115,134 (2013)
 ‑ צפיפות 206 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות 44°12′0″N 17°56′0″E / 44.20000°N 17.93333°E / 44.20000; 17.93333
אזור זמן UTC +1
www.zenica.ba
מבנה בית הכנסת בזניצה אשר הוסב למוזיאון

היסטוריהעריכה

במקום קיים היה יישוב עוד מתקופת האימפריה הרומית, ובימי הביניים הוא הפך למרכז כלכלי וצבאי חשוב. בעיר נשארו מספר שרידים מתקופה זו כגון מבצר וראנדוק. ב-1436 ניתן לעיר השם זניצה. ב-1468 נכבש האזור על ידי האימפריה העות'מאנית וזניצה נותרה בחזקת העות'מאנים עד 1878, עת סופחה בוסניה על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיר בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים. האזור הועבר לחזקת ממשלת הבובות של מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. לאחר המלחמה נכללה זניצה בשטחי יוגוסלביה וב-1992, לאחר התפרקות יוגוסלביה נכללה העיר בשטחי בוסניה והרצגובינה.

הקהילה היהודיתעריכה

במהלך המאה ה-18 החלה התיישבות יהודים בעיר. ב-1903 נחנך בית הכנסת בזניצה, והוא שכן בעיר העתיקה (סארה צ'ארשיה). ב-1910 מנתה הקהילה 294 נפשות וב-1921 התגוררו בזניצה 210 יהודים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בזניצה 195 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית הוחל ברדיפות יהודים ובהמשך הם גורשו למחנה ההשמדה יאסנובאץ. מספר מועט של ניצולים חזרו להתגורר בעיר, אך לא חודשה הפעילות הקהילתית. ב-1968 התגוררו בזניצה 30 יהודים.[1]

ערים תאומותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא זניצה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הקהילה היהודית בזניצה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמ' 157.