פתיחת התפריט הראשי

חברת ארנק היא חברה שתכליתה העיקרית היא הפחתת שיעור מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי לבעליה (שהוא בדרך כלל מועסק ובעלים יחידי של החברה), בעל הכנסה גבוהה באופן ניכר מהממוצע, שעבודתו היא באופן מסורתי משרת שכיר או עצמאי, או שהינו בעל הכנסות פסיביות ניכרות (כדוגמת הכנסות משכירות נדל"ן, תמלוגים שונים ותשלומי ריבית). שימוש בחברת ארנק יצר הפחתה בתשלומי המיסים בהשוואה לתשלומי המס שהיה צריך לשלם בעליה כשכיר או כעצמאי, וכן מעניק יתרונות פוטנציאליים אחרים.

חברת ארנק מוקמת לצורך תכנון מס של בעליה, אין בה פעילות כלכלית עצמאית, היא מספקת את אותו שירות שהיה בעליה מספק לו היה שכיר או עוסק, ותכליתה העיקרית היא הפחתת תשלומי המס של בעליה.

מקור שמה של חברת הארנק בדרך פעילותה, שבה הכנסתו של בעליה נכנסת אליה כאל ארנק, ממנו הוא מושך דיבידנדים כאשר הוא זקוק לכסף. זהו כינוי לא פורמלי - בפקודת מס הכנסה נכללת חברה כזו בקטגוריה הקרויה חברת מעטים. חברות מסוג זה הוקמו החל מ־2002, ומספרן ב־2013 הוערך בכ־24,000.

כיוון שבפעולתן של חברות ארנק יש יתרון מס לבעליהן, הרי מבחינתם של רשות המיסים והמוסד לביטוח לאומי יש בפעילות זו אובדן הכנסות. עקב כך עלו המלצות שונות על מיסוי מיוחד לחברות הארנק, או הגבלת פעילותן. ב"חוק ההסדרים" לשנת 2017 נקבעו כללים למיסוי חברות ארנק, שמבטלים את יתרונות המיסוי שבהן.[1]

דרך פעולהעריכה

מבחינת חוקית, לכל אדם בישראל זכות להקים חברה בע"מ, ללא תלות בדרך פעילות החברה.

חברת ארנק מספקת שירותים בהתאם לכישורי בעליה (לדוגמה: כישורי ניהול, כישורי רפואה, כישורי משפט). כאשר אדם או חברה מעוניין בשירות מבעל החברה (או נדרש לתשלום לה), הוא מקבל את השירות מחברת הארנק, המקבלת את התשלום, ומשלמת משכורת לבעליה, הרשום כשכיר מקבל משכורת מחברת הארנק. חברת הארנק אינה משלמת את מלוא ההכנסות כשכר, אלא שומרת את חלקם הגדול בקופתה. אין הבדל מעשי בשירות שמקבל הלקוח (הניתן בכל מקרה על ידי אותו איש מקצוע), וההבדל היחידי הוא חשבונאי, מוטב התשלום בעבור העבודה.

חברות ארנק בישראל הוקמו החל מ־2002, אז בוטלה התקרה לדמי ביטוח לאומי, ועל כן עלה יתרון, לבעלי הכנסות גבוהות, בקבלת תשלום באמצעות חברת ארנק, ומשיכת חלק ממנו כמשכורת, בעוד היתרה משמשת להשקעה או נמשכת כדיבידנד, צעדים שיש בהם יתרון מס מידי (בדמות חיסכון בדמי ביטוח לאומי) ופוטנציאל לתכנון מס ולהפחתת סכום המיסים הכולל, בהשוואה לקבלת מלוא התשלום כשכיר.

הקמתה של חברה בע"מ דורשת תשלום אגרה שנתית לרשם החברות וחובה על עריכת ביקורת באמצעות רואה חשבון. הוצאות אלו יחד עם מדרגות המס הנהוגות בישראל, יוצרות כדאיות כלכלית להקמת חברות ארנק רק למי שהכנסתם גבוהה מרף מסוים. ישנם המעריכים שהקמת חברת ארנק תשתלם למשתכרים מעל ל־25,000 ש"ח בחודש[2].

יתרונות חברת הארנקעריכה

חברת הארנק צוברת חלק מרווחי בעליה (שאינו משולם לו כמשכורת), ומשלמת עליו מס חברות, שהוא 25% מהרווחים, נכון ל־2013. שיעור מס זה הוא כ־55% מתשלום המס השולי שהיה מוטל על בעליה כשכיר (שיעור המס השולי הוא 50%). באמצעות שימוש בחברת ארנק ישנה ירידה משמעותית בתשלומי ביטוח לאומי, שכן הוא אינו חל על חברות. עם זאת, בעת משיכת רווחי החברה על ידי בעליה, ישנו תשלום מס דיבידנדים בסך 30% (לבעל שליטה מהותי, המחזיק יותר מ־10% ממניות החברה). אם בעל החברה מושך בסיום השנה את כל רווחי החברה, שיעור מס הכנסה המשולם על ידו במצטבר (מס הכנסה על משכורת השכיר, מס חברות ומס דיבידנדים) אינו שונה מהותית משיעור המס שהיה משולם כשכיר או עצמאי[דרוש מקור], אך הוא חוסך בדמי ביטוח לאומי, החלים רק על משכורתו כשכיר.

דוגמה ליתרון חברת הארנק בא לידי ביטוי בהשקעות הרווחים, שכן בעוד שכיר או עצמאי יכול לנצל את הרווחים רק לאחר תשלום מלוא חבות המס, חברת הארנק יכולה להשקיע את רווחיה קודם תשלום מלוא המס (לפני תשלום מס דיבידנדים), ועל כן הסכום העומד לבעליה להשקעות באמצעותה, גבוה באופן משמעותי מהסכום העומד לרשות בעליה, לו פעל כשכיר או עצמאי. דבר זה מאפשר לחברת הארנק לצבור נכסים רבים יותר, וליצור פוטנציאל לתשואות גבוהות יותר. באופן דומה, חברת הארנק מאפשרת את ניצול הרווחים להשקעה ברכישת מלאי, או למתן ערבויות הנדרשות לגיוס אשראי.

יתרונות נוספים של חברת הארנק באות לידי ביטוי במגוון דרכים לתכנון מס על מנת להפחית את שיעור תשלום המס המצטבר, כדוגמת מתן הלוואות בתנאים נוחים לבעליה, זאת בניגוד למשכורת שכיר, שבה אין כמעט אפשרות לתכנון מס.

על אף האמור, על פי תקנות המס בישראל יכול פקיד שומה לחייב 'חברת מעטים' (חברה שלה עד 5 בעלי מניות, הגדרה שחלה על רובן המוחלט של חברות הארנק) בתשלום מס על רווחים שהצטברו בקופתה ולא חולקו כדיבידנד לבעליה, הנשמרים בקופתה לצורך הימנעות מתשלום מס או לצורך מטרה שאינה בליבת הפעילות העסקית של החברה (כדוגמת השקעות בנדל"ן בחברה שעוסקת בשירות מקצועי). עם זאת, אפשרות זו מוגבלת במספר תנאים, כדוגמת אישור הפעולה בידי ועדת מייעצת בת 5 חברים, דבר שהוביל לכך שאפשרות זו לא יושמה כמעט בפועל כלפי חברות הארנק[3].

שינוי הרגולציה בנושא חברות הארנקעריכה

קיומן של חברות הארנק יצר הפסד הכנסה לרשות המיסים ולמוסד לביטוח לאומי, ויצר יתרון לבעלי ההכנסות הגבוהות, בהשוואה לבעלי הכנסות נמוכות יותר. ועדת טרכטנברג המליצה לבחון את היבטי המס הכרוכים בהקמתן של חברות ארנק. בהתאם לכך הורה שר האוצר, יובל שטייניץ על הקמת ועדה לעניין זה, בראשותו של ראש רשות המיסים, דורון ארבלי[4].

המפקח על הבנקים, דודו זקן, פרסם ביולי 2013 טיוטה למדיניות התגמול בבנקים, הכוללת איסור על תשלום למועסקים באמצעות חברות ארנק[5].

ב"חוק ההסדרים" לשנת 2017 נקבעו כללים למיסוי חברות ארנק, שמבטלים את יתרונות המיסוי שבהן.[6] דברי ההסבר להצעת החוק נימקו צעד זה:

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעה של עובדים שכירים בחברות, בעיקר ברמות השכר הגבוהות, המפסיקים את עבודתם כשכירים באותן חברות אך ממשיכים לתת להן את אותם שירותים באמצעות חברה בשליטתם, כאשר בפן המהותי מתקיימים יחסים הדומים במהותם ליחסי עבודה בין השכיר לשעבר, נותן השירות, לבין החברה מקבלת השירות. תופעה זו אינה קיימת לגבי שכירים בלבד, אלא גם לגבי נושאי משרה בכירים בחברות, אשר נבחרו לתפקיד בשל כישוריהם האישיים ונושאים באחריות אישית, ומעניקים את אותם שירותים באמצעות חברות בשליטתם, ולא ישירות על ידם.
הסיבה העיקרית לדרך פעולה זו היא כי שכירים ונושאי משרה אלה אינם רוצים לשלם על הכנסתם מפעילות זו את סכום המס החל עליהם כיחידים בתוספת תשלומי ביטוח לאומי, אלא את שיעור מס החברות, שהוא נמוך משיעור המס המוטל על יחידים ברמות שכר גבוהות. אלה הם מקרים מובהקים של ניצול לרעה של מודל המיסוי  הדו־שלבי ועל כן מוצע להתעלם מקיומה של החברה לעניין זה, ולחייב את בעל המניות נותן השירות, באופן ישיר, במס על כלל ההכנסות הנובעות לחברה מיגיעתו האישית, והכול כמפורט להלן.[7]

דיני עבודהעריכה

בעת מעבר ממעמד של שכיר למעמד של נותן שירותים באמצעות חברת ארנק חל שינוי מהותי מבחינת דיני העבודה, משום שנפסקים יחסי עובד-מעביד בין העובד ובין מעסיקו, והופכים ליחסים שבין חברה ללקוח. עקב כך מאבד העובד את ההגנה שמעניקים לו דיני העבודה, ועליו לדאוג לקבלת הגנה זו באמצעות החוזה שבין חברת הארנק ובין הלקוח (שהוא המעסיק לשעבר). דוגמה: דיני העבודה מעניקים לעובד הגנה מפני פיטורים בנסיבות מגוונות; הגנה זו אינה ניתנת לחברת ארנק, וכדי לשמר אותה יש לקבוע זאת במפורש בחוזה ההתקשרות שבין חברת הארנק ובין הלקוח.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה