חואן דה לה סיירבה

חואן דה לה סיירבה וקודורניו, הרוזן הראשון של לה סיירבהספרדית: Juan de la Cierva y Codorníu) היה מהנדס אזרחי, מהנדס אווירונאוטיקה וטייס, מחלוצי הפיתוח של המסוק. הצלחתו הידועה היא המצאת האוטוג'ירו בשנות ה-1920. בשנת 1923 הוא המציא את הרוטור רב המפרקים שאפשר את בניית מטוס הכנף הסובבת היציב הראשון, סיירבה C.4.

חואן דה לה סיירבה
Juan de la Cierva y Codorníu
חואן דה לה סיירבה בשדה התעופה לסרטה שבספרד, 1930.
חואן דה לה סיירבה בשדה התעופה לסרטה שבספרד, 1930.
לידה 21 בספטמבר 1895
מורסיה, ספרד
פטירה 9 בדצמבר 1936 (בגיל 41)
קרוידון, בריטניה
שם לידה Juan de la Cierva עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות דה לה אלמודנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת חלוץ תעופה
ידוע בשל המצאת האוטוג'ירו
השכלה מהנדס אווירונאוטיקה
תפקיד Vocal of the Junta para Ampliación de Estudios e Investigaciones científicas (1926) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

חואן דה לה סיירבה נולד ב-21 בספטמבר 1895 במורסיה שבספרד למשפחה אמידה. בשנת 1925 היגר לבריטניה, שם בעזרתו של ג'יימס ג'ורג' ויר הקים את חברת סיירבה אוטוג'יירו.

עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית דה לה סיירבה צידד בכוחות הלאומנים ואף סייע להם להשיג את המטוס שהביא את פרנסיסקו פרנקו למרוקו הספרדית מהאיים הקנריים כדי לפקד על הכוחות שם.

ב-9 בדצמבר 1936 נהרג בתאונה אווירית בקרוידון. מטוס ה-DC-2 של חברת KLM התרסק לתוך מבני מגורים בגבעה הסמוכה לנמל התעופה קרוידון עקב סחיפה שלא זוהתה על ידי צוות האוויר עקב ראות נמוכה.

פיתוח האוטוג'ירו

עריכה
 
אוטוג'ירו ‏C.6 בטיסה, האוטוג'ירו היציב הראשון של חואן דה לה סיירבה.

דה לה סיירבה החל לפתח מטוסים בשנת 1912, כאשר ב-1919 החל לשקול שימוש ברוטור ראשי במקום כנפיים ליצירת עילוי ועל ידי זה למנוע את סכנת ההזדקרות. הוא תכנן להשתמש בתכונות האוטורוטציה של הרוטור, שבה אוויר הפוגש את הלהבים בזווית פסיעה מתאימה, מסובב אותן ומייצר עילוי ללא צורך בהנעה מכנית לרוטור עצמו. הדחף נוצר על ידי מדחף סטנדרטי.

במהלך הניסויים דה לה סיירבה נתקל במספר כשלים בדגמים שלו שגרמו לגלגול לא רצוני במהלך המראה עקב אסימטריה בעילוי בין הלהב המתקדם והלהב הנסוג. בשביל להתגבר על בעיה זאת הוספו צירים בחיבור ראש הרוטור ללהבים, שאפשרו ללהבים לנוע מעלה ומטה. מטוס האוטוג'יירו המוצלח הראשון של דה לה סיירבה המריא ב-1923.

בשנת 1925 דה לה סיירבה הגיע לבריטניה ושם הציג את דגם ה-‏C.6 למשרד האווירייה בפארנבורו. דגם זה כלל את הצירים בשורשי הלהבים אך נשען על משטחי היגוי קונבנציונליים (מאזנות לגלגול, הגה גובה לעלרוד, והגה כיוון לסבסוב) לשליטה. כמו כן הוא התבסס על גוף מרכזי של מטוס דגם אוורו 504K וההאצה הראשונית של הרוטור הראשי הושגה על ידי משיכת חבל המפותל על גבי הרוטורים.

עקב הצלחת הצגת כלי הטיס שלו, דה לה סיירבה קיבל הזמנה ממשרד האווירייה לעבוד בבריטניה. בעזרתו של איש העסקים וחלוץ התעופה הסקוטי ג'יימס ג'י. וויר הוקמה חברת סיירבה אוטוג'ירו בשנת 1926. חברת סיירבה התמקדה בתכנון ובניית מערכות רוטור, כאשר גוף המטוס והמנועים יוצרו בחברות אחרות, בעיקר חברת אוורו.

בדגם C.8, שהוא שיפור של ה-C.6 דה לה סיירבה שילב צירים שאפשרו תנועה קדימה ואחורה של הלהבים, מה שאפשר הקטנת הכוחות והשחיקה על שורשי הלהבים וראשי הרוטור שנגרמו מפרפור הלהבים. אך מפרקים אלה יצרו בעיה של תהודה קרקעית שעקב תנועה לא מסודרת של הלהבים יצרה שינוי במרכז הכובד של המסוק ועקב כך לטלטול אלים שיכל לפגוע במסוק, בשביל לפצות על כך שולב משכך שחובר לשורש הלהב ואפשר טיסה יציבה ובטוחה במטוס. האוטוג'ירו מדגם C.8L4 של חברת סיירבה ביצע מסע באנגליה שארך כ-4,000 קילומטר, היה למטוס כנף הסובבת הראשון שחצה את תעלת למאנש וביצע מסע נוסף באירופה.

עם ההצלחות היו עדיין קשיים טכניים שהיה צורך להתעלות עליהם, העיקרי שבהם הוא האצת הרוטור טרם המראה, הפתרון עם משיכת החבל היה מאיץ רק לכחצי מקצב הסיבוב הדרוש להמראה, שאר ההאצה הייתה צריכה להתבצע במהלך ריצת המראה על ידי זרימת האוויר. מספר שיטות נוסו בשביל לאפשר האצה מיטבית של הרוטור, אחת השיטות הייתה הטיית הגה הגובה כלפי מעלה כדי שהוא יכווין את זרימת האוויר מהמדחף כלפי הרוטור. השיטה המוצלחת ביותר הייתה האצת הרוטור על ידי תמסורת המחוברת למנוע, כאשר לקראת המראה הייתה מתנתקת על ידי מצמד.

 
חואן דה לה סיירבה יושב על גבי מטוס אוטוג'יירו מדגם C.30.

עקב ההצלחה של האוטוג'ירואים של דה לה סיירבה קמו להם חלוצים נוספים שהצליחו להביא עוד המצאות ושיפורים לכלי הטיס. אחד החידושים המשמעותיים הוא יכולת השליטה המחזורית ברוטור אשר מאפשרת לשלוט על זווית הפסיעה של כל להב במהלך סיבובה ועל ידי כך לשלוט במטוס בכלל הצירים במקום הגאים סטנדרטיים שלא מתנהגים בצורה מיטבית במהירויות טיסה איטיות בהן האוטוג'ירו טס, זה התבצע על ידי הטיית ראש הרוטור, ומאוחר יותר על ידי מכלול עכביש שתוכנן על ידי ראול הפנר שעל ידי זרועות המחוברות לשורשי הלהבים שלט על זווית של כל אחד מהם. השליטה על מכלול העכביש התבצעה על ידי מכלול דיסקה שתוכנן על ידי הממציא ההולנדי אלברט גיליס וון באומהאואר. דגם סיירבה C.30 היה לכלי טיס הסדרתי הראשון שכלל יכולת שליטה מחזורית ויוצר על ידי אוורו, פוקה וולף, וליאורה את אוליבר.

דגם C.40 של חברת סיירבה כלל מספר שיפורים נוספים בהם יכולת המראה בזינוק, שמטוס זה היה חלוץ בו. זה התבצע על ידי ניתוק מהיר של הרוטור במהלך האצתו, אובדן הפיתול הפתאומי היה גורם ללהבים להטות קדימה יחסית למישור סיבובם על גבי צירים המוטים בזווית, זה היה גורם לעלייה מהירה בעילוי ובזינוק המטוס לאוויר, שאז היה יכול לטוס על ידי כוח הדחף של המנוע.

לקראת מותו דה לה סיירבה הבין שהעיניין העיקרי וכן מרבית מאמצי הפיתוח עוברים לטובת המסוק ולכן החל להשקיע בתחום זה. אחד הפיתוחים של חברת סיירבה היה מטוס הג'ירודיין שהוא מעין בן כלאיים בין מסוק לאוטוג'ירו, כאשר המטוס מתנהג כמסוק וממריא או נוחת בצורה אנכית על ידי עילוי ושליטה מהרוטור ובמהלך שאר הטיסה משתמש בדחף מהמדחף, והרוטור הראשי מנותק ולא מקבל הנעה.

הנצחה

עריכה

מפרצון סיירבה בארץ גרהאם שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של חואן דה לה סיירבה[1], וזאת בדומה לאתרים רבים נוספים באזור אשר נקראו על שמם של חלוצים בתחום התעופה[2].

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חואן דה לה סיירבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה