חואן לינדו
חואן לינדו (בספרדית: Juan Nepomuceno Fernández Lindo y Zelaya; 16 במאי 1790 – 23 באפריל 1857) היה נשיא של שתי מדינות שונות באמריקה התיכונה, אל סלוודור במשך כשנה (7 בינואר 1841 – 1 בפברואר 1842) והונדורס במשך כחמש שנים (12 בפברואר 1847 – 1 בפברואר 1852). הנשיא הראשון בשתי מדינות אלה, שהיה ממוצא יהודי, ובאל סלוודור היה גם הנשיא היחידי עד כה שמוצאו יהודי.
 | |||||
| לידה |
16 במאי 1790 טגוסיגלפה, Comayagua Intendancy, האימפריה הספרדית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 באפריל 1857 (בגיל 66) Lempira Department, הונדורס | ||||
| שם לידה |
Juan Nepomuceno Fernández Lindo y Zelaya | ||||
| מדינה |
ספרד, אל סלוודור, הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה, הונדורס | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת סן קרלוס בגואטמלה | ||||
| מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||
| |||||
  | |||||
קורות חיים
עריכהחואן לינדו נולד ב-1790 בטגוסיגלפה, לימים בירת הונדורס, למשפחה עשירה של בעלי אחוזות. אביו, חואקין פרננדס לינדו היה יהודי ממוצא ספרדי[1], אף כי לינדו עצמו גדל כקתולי. לינדו למד משפטים באוניברסיטת סן קרלוס בגואטמלה וב-1814 סיים את לימודיו והחל לעבוד כעורך דין, באדמיניסטרציה הספרדית ששלטה בכל אמריקה התיכונה באותה עת. בספטמבר 1821, עם הכרזת העצמאות של הונדורס מספרד (יחד עם גואטמלה ומדינות אמריקה התיכונה הספרדית האחרות) מונה לינדו על ידי הממשלה העצמאית החדשה, למושל מחוז קומאיגואה, בו שכנה בין השאר גם העיר קומאיגואה שנקבעה תחילה כבירתה של המדינה החדשה (ולאחר מכן הוחלפה בטגוסיגלפה, הלוך וחזור במשך מספר שנים, עד שהבירה נקבעה סופית בטגוסיגלפה).
עצמאותה של הונדורס, ככזו, הייתה קצרה ביותר - כשנה בלבד. לינדו היה בין השמרנים שתמכו בהצטרפותה למקסיקו, שהפכה אף היא לעצמאית באותה שנה, וב-1822 אכן הצטרפה המדינה החדשה לפדרציה המקסיקנית, בראשות אגוסטין דה איטורבידה, שכינה את עצמו "אגוסטין הראשון קיסר מקסיקו". גם הצטרפות זו נעשתה לזמן קצר בלבד - שוב כשנה. איטורבידה התפטר במרץ 1823 וביולי אותה שנה, עם הקמת הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה הייתה הונדורס, יחד עם גואטמלה, אל סלוודור, ניקרגואה וקוסטה ריקה, לחלק מ"ארצות הברית של מרכז אמריקה" כפי שהמדינה החדשה כונתה. ב-1826 נבחר לינדו לראשונה לפרלמנט של הונדורס, במסגרת הפדרציה החדשה הזו, מטעם המפלגה השמרנית, שהתנגדה לעצם קיום הפדרציה וראתה בה משום שליטה של גואטמלה באמריקה התיכונה כולה. כשהחלה הפדרציה להתפרק, ב-1838, בין השאר בלחץ השמרנים של הונדורס ולינדו, הוא השתתף באספה המכוננת של הונדורס העצמאית.
נשיא אל סלוודור
עריכה
באוקטובר 1840 הוזמן לינדו על ידי גנרל פרנסיסקו מלספין, מפקד חיל המצב של סן סלוודור בירת אל סלוודור ושליטה בפועל של אותה מדינה, להצטרף לממשלת אל סלוודור, בתור שר חוץ. באותה עת הייתה אל סלוודור, באופן פורמלי, עדיין חלק מהפרובינציות המאוחדות, או ארצות הברית של מרכז אמריקה, אף שהפדרציה הזו כבר כללה בפועל רק את אל סלוודור עצמה, בעוד שאר ארבע השותפות לאותה פדרציה הכריזו על עצמאותן מזה שנה - שנתיים. ב-7 בינואר 1841 הדיח מלספין את נשיא אל סלוודור מטעמו נורברטו רמירז ומינה במקומו את לינדו, לנשיא ה-14 של אל סלוודור. כחודש וחצי לאחר מכן, ב-22 בפברואר 1841 הכריזה אל סלוודור באופן פורמלי על פרישתה מהפדרציה המרכז אמריקאית הבלתי קיימת עוד ולינדו הפך לנשיא בלתי עצמאי של מדינה עצמאית. ב-1 בפברואר 1842 החליף אותו מלספין, בנשיא אחר מטעמו, חוזה אסקולסטיקו מארין ולינדו חזר להונדורס מולדתו.
למרות תקופת כהונתו הקצרה באל סלוודור השאיר לינדו חותם משמעותי במדינה זו, בעיקר בתחום החינוך. הוא ייסד את אוניברסיטת אל סלוודור והקים שורת בתי ספר בכל רחבי המדינה, תוך איום בקנסות על כל כפר, שבו יש יותר ממאה וחמישים תושבים, שלא יקים בתחומו בית ספר משלו, או לא ידאג שאכן ילמדו בו.
נשיא הונדורס
עריכהבפברואר 1842 חזר לינדו לקומאיגואה בירתה דאז של הונדורס והמחוז בו כיהן בעבר כמושל. כעבור כחמש שנים, ב-12 בפברואר 1847 מינה אותו בית המחוקקים לנשיאה של הונדורס, במקומו של הגנרל פרנסיסקו פררה, איש המפלגה השמרנית אף הוא, שנבחר, אך ויתר בסופו של דבר על כהונה (נוספת). לינדו כיהן במישרה זו במשך שתי קדנציות, כחמש שנים סך הכל, עד 1 בפברואר 1852.
בתקופת נשיאותו הטביע לינדו את חותמו בשיפור מערכת החינוך של הונדורס, בדומה למה שעשה באל סלוודור, ובין השאר הוא הקים מערכת חינוך ריכוזית ויעילה, עם בית ספר בכל כפר ואת אוניברסיטת הונדורס. הוא כונן חוקה ונאלץ גם להיאבק בניסיונות קשר צבאיים ובגנרלים שניסו להדיחו, לרבות אותו גנרל פררה, שבסירובו להיכנס לכהונת הנשיא ב-1847 איפשר ללינדו להיבחר לנשיא. לינדו עשה כל זאת בהצלחה ובמקביל הוא גם יזם ברית עם אל סלוודור, כנגד גואטמלה, בה ראה אויב זה מכבר. הוא אף יצא במסגרת ברית זו למלחמה קצרה כנגד גואטמלה ב-1851, אך צבאות הונדורס ואל סלוודור הפסידו.
עם סיום תקופת כהונתו על פי החוקה שלו עצמו, פרש לינדו לעיר גראסיאס שבמחוז למפירה ושם נפטר כעבור כחמש שנים נוספות, באפריל 1857.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- על חואן לינדו, באתר משרד החינוך של הונדורס (בספרדית)
- בית ספר חואן לינדו בהונדורס, באתר קרן הצדקה של רואטאן, הונדורס
- על הונדורס ב"ספר העובדות העולמי" של ה-CIA