חובת החמלה כלפי החיות, וחטא האכזריות כלפיהן

חובת החמלה כלפי החיות, וחטא האכזריות כלפיהן
A Dissertation on the Duty of Mercy and Sin of Cruelty to Brute Animals
מידע כללי
מאת	האמפרי פרימט
שפת המקור	אנגלית
סוגה	ספר עיון
נושא	רווחת בעלי חיים
הוצאה
הוצאה	T. Cadell
תאריך הוצאה	1776
מספר עמודים	353
קישורים חיצוניים
מסת"ב	1-85506-826-5

חובת החמלה כלפי החיות, וחטא האכזריות כלפיהן (באנגלית: A Dissertation on the Duty of Mercy and Sin of Cruelty to Brute Animals) או בשמו המקוצר חובת החמלה (באנגלית: The Duty of Mercy) הוא ספר מאת איש הכמורה הבריטי, האמפרי פרימט שפורסם לראשונה בשנת 1776. ספר זה הוא אחד הספרים הראשונים בעולם שהוקדשו לחלוטין להתנגדות אכזריות כלפי בעלי חיים^[1].

ספר זה הוא החיבור הידוע היחיד של פרימט. בשליש הראשון של הספר, פרימט מציג את התנגדותו לאכזריות כלפי בעלי חיים, ובשני השלישים הנוספים הוא מציג ציטוטים מכתבי הקודש שתומכים בעמדתו. פרימט טוען כי גם בעלי החיים מסוגלים לחוש כאב וסבל, וכי אם אין לבעלי החיים את התקווה בחיים לאחר המוות - הרי שהדבר הופך את הייסורים שהם חווים בעולמם על פני כדור הארץ לגרועים יותר מייסוריו של מי שיש לו תקווה לחיים חדשים. כמו כן, הוא מבצע הקבלות בין מה שנקרא מאוחר יותר בהגות הפילוסופית 'גזענות' ו'סוגנות': לאיש הלבן, אין שום זכות, רק בגלל צבע עורו, לשעבד את בני האדם השחורים ולשלוט בהם^[2], ובאופן דומה, ההבדל בצורה בין האדם לחיה לא יכול לתת לאדם את הזכות לנצל בעלי חיים ולענות אותם^[3].

פרימט נוזף באנושות על ההתנשאות שלה כלפי בעלי החיים ועל חוסר הצדק (אנ') שהיא מפגינה ביחסה לבעלי החיים. לטענתו, הבדלים פיזיולוגים אינם רלוונטיים לסוגיה של גרימת סבל וכאב: "חיה חסרת תבונה איננה רגישה לכאב פחות מאדם. יש לה עצבים ואברי חישה דומים; וצרחותיה ואנקותיה, במקרה שהוטבע חותם אלים בגופה, אף על-פי שאינה יכולה לבטא את תלונתה במילים או בקול אנושי, הן עדויות חזקות עבורנו לרגישות שלה לכאב, כמו הצעקות והאנקות של בן-אדם, שאת שפתו איננו יכולים להבין [...] בין אם אנחנו הולכים על שתי רגליים או ארבע, בין אם ראשינו כפוף או זקוף, בין אם גופינו עירום או מכוסה פרווה, בין אם יש לנו זנב או אין לנו זנב, בין אן יש לנו קרניים או אין לנו קרניים, בין אם יש לנו אוזניים ארוכות או אוזניים מעוגלות, בין אם אנחנו נוערים כחמור, מדברים כאדם, מצייצים כציפור או אילמים כדגים - הטבע מעולם לא התכוון לכך שמאפיינים אלו יהוו את הבסיס לזכות לשלוט ולדכא את האחר^[4]^[5]^[1].

"כאב הוא כאב, בין אם הוא נגרם לאדם או לחיה; והיצור שסובל ממנו, בין אם אדם ובין אם חיה, בהיותו רגיש לאומללות שבו כל עוד הוא נמשך, סובל מרוע"^[6]

— האמפרי פרימט

עמדתו של פרימט לפיה ליכולת לחוש כאב וסבל יש חשיבות מוסרית בבחינת יחסו של סוכן מוסרי כלפי האחר, באה לידי ביטוי מאוחר יותר, בשנת 1781, בציטוט המפורסם של אבי התועלתנות, ג'רמי בנת'ם המתייחס למעמדם המוסרי של בעלי החיים: "אולי יבוא יום כאשר הברואים האחרים יזכו לאותן זכויות אשר מלכתחילה לא ניתן היה למנען מהם אלא בכוח-הזרוע. הצרפתים כבר גילו כי צבעו השחור של העור אינו נימוק המתיר להשליך יצורי-אנוש לגחמותיהם של מענים למיניהם. אולי יבוא יום שבו יובן כי מספר הרגליים, שעירות-העור או קיום עצם-הזנב, באותה המידה אינם מהווים נימוק לזנוח יצורים בעלי-תחושות לגורל דומה. מהן, אם כן, התכונות האחרות, המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר? האם זוהי היכולת לחשיבה רציונלית, או שמא יכולת-הדיבור? אבל הלא סוס שהגיע לפרקו או כלב בוגר הם בלי ספק יותר רציונליים בהתנהגותם ובעלי כושר-תקשור לעומת יונק אנושי בן-יומו או בן שבוע או אפילו חודש. אך גם לו היה המצב אחר – מה אפשר היה ללמוד מכך? השאלה כלל אינה 'האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?' או 'האם הם מסוגלים לדבֵּר?' אלא 'האם הם מסוגלים לסבול?'"^[7]^[1]. ספרו של הפילוסוף פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים, שהתפרסם לראשונה בשנת 1975 והפך לאחד הספרים המשפיעים ביותר בתנועה לזכויות בעלי חיים, נשען גם הוא על עקרונות תועלתניים אלו לפיהם המאפיין הרלוונטי בסוגיות מוסריות הוא היכולת לחוש סבל.

מהדורות והשפעה עריכה

המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בשנת 1776. בשנת 1790 יצאה לאור המהדורה השלישית. בשנת 1802 יצאה לאור המהדורה הרביעית בבוסטון. מהדורה נוספת יצאה לאור בשנת 1822 בעריכתו של ארתור ברום (אנ'). ספר זה היווה מקור השראה לברום להצטרף אל ויליאם וילברפורס, לואיס גומפרץ וריצ'רד מרטין, ולהקים איתם בשנת 1824 את האגודה הראשונה בעולם להגנת בעלי חיים האגודה למניעת אכזריות כלפי בעלי חיים (אנ'). מהדורות נוספות יצאו לאור בשנת 1831 ובשנת 1834, ונכון לשנת 2017, המהדורה האחרונה של הספר יצאה לאור בשנת 1992 בעריכתו של ריצ'רד ריידר, הוגה המושג 'סוגנות'. הנרי סולט, מבולטי ההוגים לזכויות בעלי חיים במאה ה-19, ציטט בכתביו קטעים מספר זה^[1].

קישורים חיצוניים עריכה

הספר חובת החמלה כלפי החיות, וחטא האכזריות כלפיהן במלואו (באנגלית)
JAN MORRIS, BOOK REVIEW / On the animal revelation front: 'The Duty of Mercy' - Humphrey Primatt: Centaur Press, 8.99 pounds: Jan Morris applauds an 18th-century anglican vicar and his unusual early enthusiasm for animal rights, independent.co.uk, 20 March 1993
חובת החמלה כלפי החיות, וחטא האכזריות כלפיהן, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ Humphry Primatt - Oxford Dictionary of National Biography
^ Duty of Mercy, 11
^ Duty of Mercy, 11-15
^ Duty of Mercy, 13
^ Duty of Mercy, 18
^ "pain is pain, whether it be inflicted on man or on beast; and the creature that suffers it, whether man or beast, being sensible of the misery of it while it lasts, suffers evil", Duty of Mercy, 7–8
^ Jeremy Bentham, An Introduction to the Principles of Morals and Legislation, Chapter XVII, note 122, 1781

[אוקספורד-1] ¹ ² ³ ⁴ Humphry Primatt - Oxford Dictionary of National Biography

[2] Duty of Mercy, 11

[3] Duty of Mercy, 11-15

[4] Duty of Mercy, 13

[5] Duty of Mercy, 18

[6] "pain is pain, whether it be inflicted on man or on beast; and the creature that suffers it, whether man or beast, being sensible of the misery of it while it lasts, suffers evil", Duty of Mercy, 7–8

[7] Jeremy Bentham, An Introduction to the Principles of Morals and Legislation, Chapter XVII, note 122, 1781

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]