פיטר סינגר

פילוסוף אוסטרלי

פיטר אלברט דייוויד סינגראנגלית: Peter Albert David Singer; נולד ב-6 ביולי 1946) הוא פילוסוף יהודי-אוסטרלי הנמנה עם הזרם התועלתני, מתמחה באתיקה יישומית ובביואתיקה, וידוע בעיקר בשל דעותיו בתחום מעמדם המוסרי של בעלי־החיים.

פיטר סינגר
Peter Singer
לידה 6 ביולי 1946 (בן 78)
מלבורן, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Peter Albert David Singer עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים יוניברסיטי קולג', אוניברסיטת מלבורן, Scotch College, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
זרם תועלתנות
תחומי עניין אתיקה, ביואתיקה, זכויות בעלי חיים
עיסוק פילוסוף, סופר, פרופסור, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ דרווין, הנרי סידג'וויק, ר"מ הר, ג'רמי בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל, קרל מרקס
השפיע על ג'יימס רייצ'לס, ביל גייטס
מדינה אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות שחרור בעלי-החיים, The Life You Can Save עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Fellow of the Australian Academy of the Humanities (1981)
פרס חזית הידע של קרן BBVA (2022)
Banjo Awards (1995)
חבר במסדר אוסטרליה (11 ביוני 2012)
פרס המלך הוא עירום (2004)
הפרס לאתיקה של קרן ג'ורדנו ברונו עריכת הנתון בוויקינתונים
petersinger.info
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה
 
סינגר ב-2009

סינגר נולד במלבורן, אוסטרליה להורים ממוצא יהודי וינאי, אשר נמלטו מאירופה טרם פריצת מלחמת העולם השנייה, ב-1938.[1] למד משפטים, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת מלבורן. ב-1969 הגיש את עבודת המאסטר שלו, בשם "מדוע עלי להיות מוסרי?". לאחר מכן זכה במלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד, שם עבד על עבודת הדוקטורט שלו בנושא אי-ציות אזרחי, שלבסוף פורסמה בתור ספרו הראשון, "דמוקרטיה ואי-ציות" (1973). לאחר שנשאר זמן מה כמרצה באוקספורד, עבר ללמד באוניברסיטת ניו יורק, שם השלים את עבודתו על ספרו השני, וכנראה הידוע ביותר, "שחרור בעלי־החיים". לאחר מכן חזר לאוסטרליה, ולמד באוניברסיטת לה טרוב ובאוניברסיטת מונש, שם ייסד את המרכז לביואתיקה אנושית. ב-1996 התמודד על מושב בסנאט האוסטרלי מטעם מפלגת הירוקים, אך ללא הצלחה.

כיום מחזיק בשתי משרות הוראה, באוניברסיטת מלבורן ובאוניברסיטת פרינסטון. בנוסף לחיבורים פילוסופיים רבים, חיבר גם ספר היסטורי על הקהילה היהודית בווינה ערב תקופת עליית הנאציזם, בהתבסס על מכתביו של סבו.

סינגר הוא אתאיסט. הוא התבטא בנושא זה מספר פעמים, וכמו כן נאם בכנס של "ברית האתאיסטים הבינלאומית" בשנת 2012.

שחרור בעלי-החיים

עריכה
 
פיטר סינגר

סינגר הוא בין האנשים המשפיעים ביותר על התנועה לזכויות בעלי־חיים, וספרו, "שחרור בעלי־החיים" נחשב אחד הפרסומים החשובים בנושא. בספר זה טוען סינגר, בהתאם למסורת התועלתנית, שלא ניתן להצדיק פגיעה בזולת למען קידום האינטרס שלנו, כאשר הפגיעה היא קשה יותר מאשר האינטרס שאותו אנו באים לקדם, ואף על פי כן, בתרבות שלנו מקובל להצדיק פגיעה בבעלי־חיים - גם כשמדובר בפגיעה קשה ביותר - לקידום כל אינטרס אנושי שהוא - גם כשמדובר באינטרסים זניחים ביותר. את הסיבה לכך תולה סינגר בסוגנות (speciesism) - מונח שנטבע על ידי פעיל זכויות בעלי־החיים ריצ'רד ריידר ופירושו אפליה שרירותית על רקע מין ביולוגי. סינגר טוען כי אין תוקף לסוגנות, וכי בדומה לאפליות נוספות על רקע שרירותי, היא אינה יכולה להיות מוצדקת.

כתועלתן, סינגר אינו שולל על הסף כל ניצול בעלי־חיים, אלא רק במידה והסבל הנגרם כתוצאה ממנו לבעלי־החיים עולה על התועלת שהוא מביא לבני־האדם. עם זאת, משמעותו של הדבר בפועל שוללת את רוב צורות ניצול בעלי־החיים, ובהתאם לכך סינגר דוגל בהפסקת הניסויים בבעלי־חיים ובביטול תעשיית המזון והלבוש מהחי.

בין פעילותיו, היה גם מיוזמי "פרויקט הקוף הגדול", קמפיין הפועל להשגת זכויות חוקיות לקופי-על הומינידים (שימפנזים, גורילות ואורנגאוטן), שזכה עד כה להצלחה בניו זילנד ובספרד.

הספר "שחרור בעלי-החיים" והמאמרים עליהם התבסס היו רבי השפעה בקרב פעילי זכויות בעלי החיים בארצות הברית. בין השאר, הנרי ספירא הושפע ממאמריו של סינגר והחל לעסוק בתחום זה. בשנת 1986 ערך סינגר ראיון ממושך עם ספירא, שהפך לסרט תיעודי אודותיו.

בריאיון בשנת 2006 נשאל סינגר: "האם אתה אוכל בשר? אם לא, האם אתה טבעוני?" תשובתו הייתה: "אני לא אוכל בשר. הייתי צמחוני החל משנת 1971. הפכתי בהדרגה ליותר ויותר טבעוני. אני טבעוני בעיקרון, אבל אני טבעוני גמיש. אני לא הולך לסופרמרקט וקונה דברים לא טבעוניים בשביל עצמי. אבל כשאני מטייל או הולך לבתים של אנשים אחרים, אני די מרוצה לאכול צמחוני ולא טבעוני."[2]

עוני קיצוני ואלטרואיזם אפקטיבי

עריכה

במאמרו המשפיע "Famine, Affluence, and Morality", טוען סינגר כי אין זה מוצדק מבחינה מוסרית שיש אנשים החיים בעושר ובשפע בעוד שישנם אנשים אשר חיים עם מחסור במזון ועוני קיצוני. סינגר מציע שכל מי שמסוגל לעזור לעניים צריך לתרום חלק מההכנסה שלו למטרת צמצום העוני הקיצוני בעולם ולמטרות דומות. בספרו, "The Life You Can Save", טוען סינגר שלאזרחי המדינות המפותחות יש הכרח מוסרי לתרום יותר כדי לעזור לעניי העולם.

סינגר תומך פעיל של תנועת האלטרואיזם האפקטיבי. בהתאם לתפיסתו התועלתנית, הוא טוען כי אנשים לא רק צריכים לנסות להפחית את הסבל בעולם, אלא לנסות להפחית הסבל בעולם בדרך האפקטיבית ביותר. סינגר יזם את ארגון האלטרואיזם האפקטיבי, The Life You Can Save[3] בעת יציאת ספרו בעל שם זה. ב-2013 העביר הרצאה בTED המציגה את העקרונות של תנועת האלטרואיזם האפקטיבי.[4]

הפלות והמתות חסד

עריכה

סינגר הוא תומך מובהק של הפלות והמתות חסד. בהתאם להשקפותיו התועלתניות, סינגר גורס כי אדם הנמצא במצב בו הסבל הצפוי לו גדול באופן ניכר מהתועלת שניתן לו להפיק מחייו, לא יהיה זה בלתי מוסרי להפסיק את חייו. בהתאם לכך, הוא לא רק מצדד בהפלות, אלא גם חושב שיש לאפשר להורים את הבחירה להמית תינוקות שנולדו עם נכויות חמורות בצורה שיאיימו באופן משמעותי על אושרם בעתיד במשך השבועות הראשונים לחייהם. לטענתו של סינגר, בשלב זה של התפתחותו, התינוק עדיין לא החל לפתח מודעות עצמית או השקפות ושאיפות לגבי העתיד, ולכן שיקולים של מימוש עצמי, שהיו באים בחשבון לגבי חייו של אדם בוגר, אינם תקפים במקרה זה. בדומה לכך, הוא חושב שיש לאפשר לאנשים את הבחירה להמית בני משפחה חולים שאיבדו את היכולת השכלית לקיים השקפות ושאיפות לגבי העתיד.

ביקורת

עריכה

כתוצאה מהשקפתו מעוררת המחלוקת, סינגר זוכה לביקורת רבה, ובפרט כנגד עמדותיו ביחס להמתות חסד, הנחשבות כמבזות את קדושת החיים. הוא הואשם בין היתר בצביעות משום שהמשיך לתמוך בחיי אמו כשהייתה במצב מתקדם של מחלת אלצהיימר, למרות שעל-פי השקפותיו שלו עצמו, חייה היו כאלו שאין הצדקה להמשיך לקיימם. עם זאת, סינגר מעולם לא טען שיש להרוג חולים שאיבדו את היכולת השכלית למודעות לגבי העתיד, אלא רק שיש לאפשר לבני משפחתם את הבחירה לעשות כן. סינגר זוכה גם לביקורת מתוך התנועה לזכויות בעלי-החיים, על שום השקפותיו התועלתניות, שאינן שוללות באופן עקרוני כל ניצול בעלי־חיים ועל כן לכאורה מעניקות לו הצדקה. קול בולט בביקורת עליו מכיוון זה הוא המשפטן גארי פרנציון, שטוען שזכויות בעלי־חיים צריכות להיות מוחלטות, ואינן ניתנות להפרה על ידי אינטרסים אנושיים.

בדיאלוג שנערך במגזין האלקטרוני סלייט, המשפטן האמריקני ריצ'רד פוזנר טען שהטיעונים של סינגר אינם יכולים לשכנע את מי שאינו מקבל אותם, ושהפופולריות של סינגר נובעת מכך שרבים אינם מבינים את ההשלכות הראדיקליות של הפילוסופיה שלו. עם זאת, פוזנר הביע הערכה לסינגר ולהשפעה שלו.[5]

הפילוסוף רוג'ר סקרוטון כתב בשנת 2000 כי "עבודותיו של סינגר, במיוחד כאשר מדובר בפרופסור לפילוסופיה, מכילות מעט או כלל-לא טיעונים פילוסופיים. הן מפיקות את עקרונותיהם המוסריים מרחיקי הלכת, מתועלתנות חלולה, שסופרת את הכאב ואת ההנאה של כל היצורים החיים באופן שווה, תוך התעלמות מכל מה שאמר במסורת הפילוסופית שלנו לגבי הבחנה בין בני אדם לבין בעלי חיים.[6]

פרסומיו הבולטים

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פיטר סינגר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ PETER SINGER, What Is It Like to Be a Philosopher? (באנגלית)
  2. ^ ריאיון מאת דייב גילסון במגזין "Mother Jones", מאי 2006
  3. ^ The Life You Can Save
  4. ^ פיטר סינגר: הלמה והאיך של אלטרואיזם אפקטיבי | TED
  5. ^ Slate Magazine
  6. ^ Roger Scruton (Summer 2000). "Animal Rights". city-journal.org. נבדק ב-2012-10-06.