חוג הגדי (ספר)
חוג הגדי הוא רומן סמי אוטוביוגרפי מאת הנרי מילר, שיצא לאור לראשונה בהוצאת אובליסק בפריז בשנת 1939. הוא מהווה מעין ניסוי תקדימי לקראת הרומן הנודע הראשון של מילר,"חוג הסרטן" מ-1934, הספר צונזר בארצות הברית עד שפסק דין של משרד המשפטים ב-1961 הצהיר כי תוכנו אינו מגונה.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
הנרי מילר  |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | נובלה אוטוביוגרפית |
| מקום התרחשות |
ניו יורק |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Obelisk Press |
| תאריך הוצאה |
1938 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
אביב שחור |
| הספר הבא |
הענק ממארוסי |
  | |
היסטוריה עריכה
כתיבה עריכה
במהלך חופשה בת שלושה שבועות מווסטרן יוניון בשנת 1922, כתב מילר את הרומן הראשון שלו, "כנפיים קצוצות", מחקר בעל אופי רישומי שערך על 12 שליחי ווסטרן יוניון שאיתם עבד. הספר מעולם לא פורסם ונותרו ממנו רק פרגמנטים, אם כי חלקים ממנו מוחזרו ביצירות מאוחרות יותר ובין השאר שוחזרו והיוו חומר גלם גם ל"חוג הגדי".[1][2]
באביב 1927 התגורר מילר בשכונת ברוקלין הייטס עם אשתו השנייה ג'ון מילר ואהובתה הלסבית, ז'אן קרונסקי. קצת קודם לכן מילר השיג עבודה חדשה במחלקת הפארקים של ניו יורק. יום אחד הוא חזר הביתה למצוא פתק מזוג הנאהבות ובו נכתב שהן לקחו סירה ועזבו לפריז. זמן קצר לאחר מכן, מילר חזר להתגורר שבור לב עם הוריו בברוקלין. לילה אחד במאי 1927 שהה מילר במשרד מחלקת הפארקים לאחר העבודה והקליד מסמך בן 32 עמודים שכינה בשם "ג'ון", בו כתב על הקשר ביניהם. הוא ישתמש מאוחר יותר במסמך כחומר מקור ל"חוג הגדי", כמו גם לטרילוגיית ה"הצליבה הוורודה". [3] בנוסף לכן מילר מחזר עבור הספר כמה סצינות מתוך הרומן השלישי שלו "לסביות מקסימות" (שלימים נודע בשם "זין משוגע"), עליו עבד בין השנים 1928 ו-1930 ושלא פורסם עד עשור לאחר מותו ב-1991.[4]
מילר החל לכתוב את "חוג הגדי", ברצינות מלאה, כלומר בכוונה לסיימו, רק לקראת סוף שנת 1933, כשגר בפריז. באותה תקופה פורה הוא כתב גם את "אביב שחור" וכמו כן הביא לסיום את כתיבת "חוג הסרטן".[5][6] כבר בשלב מוקדם מילר התייחס ל"חוג הגדי" כ-"הספר של ג'ון". הביוגרף שלו, רוברט פרגוסון, כינה את הספר הניסיון של מילר "לשחזר בצורה כתובה ככל האפשר עבר שנעלם."[7] אף על פי שכונה "הספר של ג'ון", אשתו השנייה מהווה בעבור הספר יותר השראה מדמות ראשית של ממש ומופיעה בו רק בקצרה.[8] אף על פי כן, את הספר מילר הקדיש "לה", בהתייחסו לג'ון.[9]
פרסום עריכה
"חוג הגדי" פורסם בצרפת, באנגלית, על ידי הוצאת אובליסק בפברואר 1939.[8][10] תרגום לצרפתית הופיע בתור Tropique du Capricorne ביולי 1946. מכירות הספר ביחד עם אלו של "חוג הסרטן" זינקו בעקבות המחלוקת סביב הצנזורה שהופעלה כנגד כמו גם התלונות כנגד מילר והמו"ל שלו באשמת פורנוגרפיה.[11] בשנות הארבעים והחמישים, ספריו של מילר היו נדירים למדיי ולכן יקרים. בהיותם אסורים על פי חוק הם הוברחו לעיתים קרובות לארצות הברית אם כי לעיתים קרובות גם הוחרמו על ידי המכס. בשנת 1944, בליוויה של אשתו השלישית ג'נינה מרתה לפסקה, מילר קרא קטעים מתוך "חוג הגדי" ומ"אביב שחור" בספריית הקונגרס שבוושינגטון .[12]
בינתיים, מילר צבר דור קוראים חדש וצעיר יותר לעבודתו, בחפיפה כרונולוגית ממוזלת מבחינתו עם המהפכה המינית של שנות השישים. הוא נתפס בעיני רבים בארצות הברית כאביר של החופש המיני החדש ומצא שהוא נתמך על ידי רבים מהדמויות הספרותיות הבולטות של אותה תקופה שכללו בין רבים אחרים גם את המשורר אלן גינסברג וחבריו לסופרי דור הביט ויליאם ס. בורוז וג'ק קרואק.[13]
עלילה עריכה
הרומן עוסק בהתגברות ההולכת וגוברת של חוסר יכולתו של מילר להכיל ולקבל את מה שהוא ראה כסביבה העוינת של אמריקה ובעקבות זאת את הדחייה שלו מבחינה רוחנית את המדינה. הספר אוטוביוגרפי אך איננו נאמן לזמן כרונולוגי ולכן קופץ בין הרפתקאותיו המתבגרות של מילר בברוקלין בשנות העשרים, זיכרונות של אהבתו הראשונה, אונה גיפורד, רומן אהבה עם המורה שלו לפסנתר בת ה-30 כשהוא עצמו מתבגר בן 15, נישואיו האומללים לאשתו הראשונה ביאטריס, שנות עבודתו בחברת וסטרן יוניון (שנקראה "The Cosmodemonic Telegraph Company" בספר) במנהטן בשנות העשרים, והמפגש הגורלי שלו עם אשתו השנייה ג'ון (הידועה בספר בשם מארה), לה הוא מייחס בספר זה כמו גם בספרים אחרים את שינוי חייו שלו והפיכתו בסופו של דבר לסופר. הצליבה הוורודה מפרטת את סיפורה של ג'ון ביתר פירוט לאורך קרוב ל -1,500 עמודים, ומתארת בנוסף, מבחינה אמנותית ומנקודת מבט פנימית את הניסיון של מילר למצוא את קולו מפורשות כסופר, עד שבסוף מתוארת עזיבתו לפריז, שם מתחילה ההתרחשות המתוארת ב"חוג הסרטן".[14][15][16][17]
קישורים חיצוניים עריכה
- חוג הגדי ב- דפוס גרוב, המוציא לאור האמריקאי של הספר
הערות שוליים עריכה
- ^ Mary V. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, New York: Simon & Schuster, 1991, pp. 70-71.
- ^ Henry Miller (ed. Antony Fine), Henry Miller: Stories, Essays, Travel Sketches, New York: MJF Books, 1992, p. 5.
- ^ Robert Ferguson, Henry Miller: A Life, New York: W.W. Norton & Company, 1991, pp. 153-54.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 118.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 231.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 161.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, pp. 246-47.
- ^ 1 2 Ferguson, Henry Miller: A Life, pp. 261-62.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, pp. 161, 198.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, pp. 201-02.
- ^ Arthur Hoyle, The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur, New York: Arcade Publishing, 2014, pp. 124-25.
- ^ Hoyle, The Unknown Henry Miller, p. 107.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 286.
- ^ Hoyle, The Unknown Henry Miller, p. 27.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 197.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 65.
- ^ Frank N. Magill, editor, "Tropic of Capricorn," Masterpieces of American Literature, New York: Salem Press, 1993, pp. 567-69.