חוג הרצל
חוג הרצל הוא ארגון ציוני, שפעל בקהילה היהודית בבנגאזי, לוב, החל מ-1919 ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. חוג הרצל הוקם על ידי רנאטו תשובה, מראשי הקהילה היהודית בבנגאזי.
קשר ראשון בין הארגון ליהודי לוב
עריכההקשר הראשוני בין יהודי לוב לבין התנועה הציונית נוצר כבר בשנת 1896. בנימין זאב הרצל עודד את יהודי לוב לפעילות ציונית, והם נענו לאתגר. עיקר הפעילות היה הפצת מידע אודות התנועה הציונית. בספטמבר 1903, כתב יעקב תשובה, אביו של מקים ארגון "חוג הרצל", רנאטו תשובה, מכתב לתנועה הציונית בנוגע להתעניינות בהתחלת פעילות ציונית בבנגאזי, ועל רצונו להקים סניפים של התנועה הציונית להפצת רעיונותיה. קשר ראשוני זה לא נמשך זמן רב, אך הוא היווה את הבסיס להקמת גרעיני פעילות ציוניים נוספים בהמשך.[1]
הקמת הארגון וביסוסו
עריכהגרעין ציוני ניסה להקים ארגון בשם "חוג ציון" בטריפולי בשנת 1913, אך נכשל. בשנת 1916, נוסד "חוג ציון" מחדש בבנגאזי, והוא היווה בסיס להקמת "חוג הרצל", שהוקם ב-1919 בבנגאזי על ידי תשובה.[2] בתחילת פעילותו, מנה "חוג ציון" כ-40 חברים, אך בהמשך ל"חוג הרצל" התווספו כ-300 חברים נוספים.[3]
לחוג היו מספר מטרות מוגדרות: הגנת רעיון האחדות של ישראל והפצתו, פעילות למען שיפור תנאיה המוסריים והחומריים של הקהילה המקומית, חיזוק התודעה הלאומית והחייאת השפה העברית.[4]
ביוני 1921, נערכו בחירות למועצה המייצגת את החוג. בעקבות אדישותם של חברי הארגון לגבי הבחירות והשתתפותם כ-53 חברים בלבד מתוך 125, תשובה, שעמד בראש הארגון, החליט להתפטר מתפקיד הנשיא, אך נבחר להיות נשיא הכבוד של הארגון. לבסוף, נשיא הארגון הנבחר היה שלום לגזיאל, ששימש כסגנו של תשובה לפני התפטרותו.
התמודדות חוג הרצל עם תנועות ציוניות נוספות
עריכהבשנת 1922, התהדקו ההתכתבויות בין "חוג הרצל" לתנועה הציונית בלונדון ולתנועה הציונית שבטריפולי. לבסוף, שלוש התנועות החלו לשתף פעולה בלוב כ"חברת ציון". "חוג הרצל" המשיך לפעול גם לבדו, אך בעיקר בתור חוג חברתי. באותה השנה, החלה לפעול בטריפולי נגד "חברת ציון" תנועה ציונית מקבילה שקראו לה "אחדות והתקדמות", זאת כתוצאה ממאבקים פנימיים בתוך הקהילה היהודית בלוב על הנהגת הקהילה. "אחדות והתקדמות" הוציאה עיתון בשם "התעוררות" ותכנים של עיתון זה הביעו דעה מנוגדת לאידאולוגיה של "חברת ציון". כתוצאה מכך החריף הסכסוך בין שתי התנועות, וחלה נסיגה בפעילותה של "חברת ציון", עד כדי הפסקת איסוף כספים למען הקרן הקיימת לישראל. בשל כך, באביב 1923 שלחה הנהלת קק"ל ללוב את המחנך אברהם אלמליח. אלמליח נפגש עם ראשי הארגונים כדי לנסות לפתור את הסכסוך ולשכנעם בחשיבות שיתוף הפעולה להשגת המטרות הציוניות שיוביל בסופו של דבר לאיחוד בין הארגונים. כתוצאה מכך, לאחר מספר מפגשי גישור, בשנת 1923 יושרו ההדורים ביניהם.[5]
דעיכת הארגון
עריכהבשנת 1924, קם בבנגאזי ארגון המקביל ל"חוג הרצל" בשם "חיים ויצמן". הסיבה להיווסדות הארגון הייתה יריבות תרבותית עם חוג הרצל. בעוד "חיים ויצמן" היה ארגון תחת השפעה ציונית-צרפתית, "חוג הרצל" היה תחת השפעה ציונית-איטלקית. השפעתו של "חוג ויצמן" הייתה מצומצמת, ובמהרה הפכה לחוג חברתי בעיקר.[6]
היחס המנוכר של השלטון הפשיסטי באיטליה כלפי היהודים גרמו להיחלשות הפעילות הציונית בבנגאזי. כתוצאה מכך, עד לסוף שנות השלושים התרכז "חוג הרצל" בעיקר בתלמוד תורה ולימוד עברית. גורם נוסף להיחלשות הפעילות היה הפסקת עבודתו של המורה מאיר עקנין ששהה בשליחות בבנגאזי וחזר לירושלים בראשית שנות ה-20. אחריו, לא נשלחו עוד שליחים אחרים מארץ ישראל, והמורים שהמשיכו ללמד עברית בבנגאזי היו מקומיים, ולכן לא שלטו בהוראת השפה העברית. חוג הרצל המשיך לפעול עד סוף שנות השלושים כחוג חברתי לבני נוער בעיקר במוצאי שבת.[7]
קריאה נוספת
עריכה- אברמסקי בליי, עירית, פנקס הקהילות- לוב, תוניסיה, ירושלים: יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, 1969.
- אברמסקי בליי, עירית, ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשביל הזיכרון 36 (תשס) עמ' 55–60, ירושלים: יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
- ארנון, ישי, ציונות דתית בארץ מבוא השמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016.
- דה פליצ'ה, רנצו, יהודים בארץ ערבית, מעריב, 1980.
- סעדון, חיים (עורך), לוב, קהילות ישראל במזרח במאות ה-19 וה-20. מכון בן-צבי, 2006.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ חג'ג', יעקב לילוף, לוב, עורך חיים סעדון, מכון בן צבי, 2006, קהילות ישראל במזרח במאות ה-19 וה-20, עמ' 139
- ^ אברמסקי בליי, עירית, פנקס הקהילות- לוב, תוניסיה, ירושלים: יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, 1969, עמ' 114
- ^ דה פליצ'ה, רנצו, יהודים בארץ ערבית, מעריב, 1980, עמ' 102
- ^ אברמסקי, בליי, עירית, ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה, שביל הזכרון בשביל הזיכרון 36 (תשס), ירושלים: יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, עמ' 55-60
- ^ סעדון, חיים, לוב, מכון בן צבי, 2006, עמ' 140
- ^ ארנון, ישי, ציונות דתית בארץ מבוא השמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016, עמ' 27
- ^ דה פליצ'ה, רנצו, יהודים בארץ ערבית, מעריב, 1980, עמ' 101