יהדות לוב

יהדות לוב או בשמם המוכר בישראל טריפוליטאים או טרבלסים הייתה קהילה עתיקת יומין. עדויות היסטוריות מהימנות מצביעות על כך, שראשית ההתבססות הייתה בקירנאיקה בתקופה ההלניסטית, ולקהילה, שהמשיכה להתבסס ולשגשג גם בתקופה הרומית, היה קשר הדוק עם ארץ־ישראל, עם ירושלים ועם המקדש. בשנת 115 לספירה פתחו יהודי קירנאיקה ב"מרד התפוצות", שהתפשט למקומות נוספים באימפריה הרומית. המרד ודיכויו היו אכזריים במיוחד ורוויי דם, הן לרומאים והן ליהודים.

כתובה מלוב

אם יהודיה ובתה בלבוש מסורתי בטריפולי, 1914

היהודים שהתגוררו בערי החוף - טריפולי, בנגאזי וקירני - הוגלו מפעם לפעם או אף הושמדו. חלק קטן מהם נדחק אל האזורים המדבריים שבפנים המדינה על מנת לשמור על יהדותם. יצחק בן-צבי כתב על יהדות לוב: "יישוב קדמון מושרש, שהחזיק מעמד בתנאים קשים ושמר על צביונו ואופיו בתוך המסגרת הכללית של האומה".

בתקופה העות'מאנית הראשונה, במאה ה־16, לאחר הדיכוי והרדיפות של השלטונות הספרדיים והמלטזיים, חלה פריחה כלכלית ורוחנית-תרבותית, במיוחד עם הגעתם של מגורשי ספרד. בין הבאים בלט ר' שמעון לביא, מקובל ורופא, הידוע בעיקר כמי שחיבר את הפיוט "בר יוחאי" ואת הפירוש לזוהר לספר בראשית "כתם פז". ר' שמעון לביא הביא להתעוררות דתית בקרב הקהילה ובנה מערכת מפוארת של תרבות תורנית, ששימשה מסד לדורות רבים אחריו, בתקופה הקראמנלית ובתקופה העות'מאנית השנייה. במהלך תקופות אלו התגבשו המוסדות היהודיים, ובשלהיהן חלו התפתחויות במערכת החינוך והחלה ההתעניינות בציונות עם עלותה על בימת ההיסטוריה.

בשנים 1911–1943 איטליה כבשה את לוב ושלטה בה, ולוב הייתה לחלק מ"איטליה הגדולה", מאות אלפי איטלקים חיו ועבדו בשטחי לוב. התרבות האיטלקית הושלטה בלוב בתחומי החינוך, תרבות, מסחר, שפה וקולינריה. על יהודי לוב עברה תקופה קשה במהלך השואה. בנוסף, בשנות השלטון הבריטי, משנת 1943 עד 1952 ולאחר מכן בשנות העצמאות של לוב, סבלו היהודים מהעם הלובי, שערך בהם פרעות שהבולטות בהן התרחשו בטריפולי ב-1945 וב-1948, פצע, הרג ופגע ברכושם. היהודים התארגנו והפעילו הגנה עצמית.

ערב הקמת מדינת ישראל מנתה הקהילה כ־38,000 איש ומרכזה היה בקהילת יהודי טריפולי שבעיר הבירה טריפולי. משום כך מכנים את עולי לוב בישראל טריפוליטאים. מרבית יהודי טריפולי התגוררו באחת משתי השכונות: השכונה הגדולה (אלחארה אלכבירה; الحارة الكبيرة) והשכונה הקטנה (אלחארה אזרירה; الحارة الصغيرة) ריכוז נוסף וקטן יותר של יהודים התקיים במזרח המדינה, באזור בנגאזי וטוברוק. מספר מסוים של יהודים הגיעו אף לפנים המדינה, קרוב למדבר סהרה. יהודים אלה התבדלו מסביבתם והתגוררו בשכונות נפרדות. חלק קטן דר במערות חצובות בקרקע, כדי להתבדל ולהישמר מפרעות. לאחר 1948 עלו רוב היהודים לישראל, וחלקם היגר לאיטליה. בקיץ 1967, בעקבות פרעות בעת מלחמת ששת הימים, גורשו רוב היהודים, ובשנת 1969, לאחר עלייתו של הקולונל מועמר קדאפי לשלטון, עזבו אחרוני יהודי לוב את המדינה לישראל ולאיטליה.

מנהגים

מפני אופי ומבנה הקהילה שקשורה בהיסטוריה הארוכה שלה, שטחה הגאוגרפי שקיבל הגדרות שונות אם השנים בעקבות שליטים זרים שונים שלטו במקום, קרבת לאזורים שונים וקהילות שונות נוספות בצומת דרכים של מרכז הים התיכון (בין אלג'יריה תוניסיה ממערב מצרים ממזרח סהרה מדרום ואיטליה ואירופה מצפון וסיבות נוספות הקנו לקהילה בלוב אופי ייחודי ועשיר בשלל תחומי החיים בין אם בדת ובמנהגים ובין עם מחוצה לו באורח החיים ובעיסוקים. נוסף לכך עקב גודלה העצום והשוני בין היהודים נהגו לחלקם לתתי קבוצות כגון: יהודי טריפולי (טרבלסים), יהודי בנגאזי וקירניקה, ולצידם נמנים קהילת יהודי פנים הארץ ובינה יהודי המערות.

מועדים ייחודים לקהילה

• חג הבנות – מועד המוקדש לבנות וחל עם כניסת ראש חודש טבת שגם חל בחנוכה. נהוג בקרב יהודי לוב וחלק מקהילות המגרב.
• פורים אשריף – פורים של יהודי טריפולי החל בכ"ג בטבת, המסמל את המאורע של שנת ה'תס"ה (1705) בה היהודים ניצלו מצבאו של אברהים אשריף אשר אבד במגפה. ביום זה מקימים חלק ממנהגי הפורים ובין היתר קריאה "מי כמוך" לאחר שחרית כפי המקובל בשבת לפני הפורים.
• פורים ברגל – פורים של יהודי טריפולי החל בכ"ט בטבת ה'תקנ"ה (1795) ומסמל בריחתו ברגל של המושל העריץ של טריפולי עלי. ביום זה מקימים חלק ממנהגי הפורים ובין היתר קריאה "מי כמוך" לאחר שחרית כפי המקובל בשבת לפני הפורים.
• ליל הבסיסה - חל בליל ראש חודש ניסן ומסמל בין היתר התחדשות ואת חנוכת המשכן.
• אלכאס ולנוואר (נקרה גם: לילת אל-מימונה) - הוא מועד הנערך במוצאי הפסח בו נהוג בין היתר להכין את הלחם הראשון שלאחר הפסח הוא הבולו-מימונה, נוסף למימונה עצמה נהוג לצרף ליום זה את ההילולה של מימון הדיין (אביו של הרמב"ם) וההילולה רבי כמוס יאמין.
• הילולת בושאייף – הילולת צדקת שעל שמה נקראה בית הכנסת גם בית כנסת שהוקם לזכרה בכפר זליתן ועם עליית רוב הקהילה לישראל בנו הקהילה העתק של הבית כנסת ואותה ההילולה נהפכה גם ליום הקהילה בארץ. הילולה זאת חלה בחול המועד סוכות. ויש שנהגו לעלות לבית הכנסת גם בל"ג בעומר.

המטבח היהודי הטריפולטאי-לובי

השבת והחגים במחזור השנה, וכן האירועים השונים במעגל החיים, העשירו את המטבח בגיוון התבשילים, המתכונים ודברי המתיקה, שבאו לידי ביטוי גם במטבח של העניים, שכלכלו את תקציבם בהתאם.

מאכלי שבת ויומי חול

מפרום תבשיל שבתי

התבשילים לכבוד שבת כללו:

• קוסקוס בשפה הטריפולטאית "כסכסו" קוסקוס ー סולת בלולה בשמן המתבשלת על אדים, זכר למנחה בבית המקדש;
• מפרום ー קציצות בתוך פלחי תפוחי אדמה, זכר למן, הנתון בין שתי שכבות טל;
• חריימה ー תבשיל חריף עם דגים, לקיים אמרת חז"ל – "כל האוכל דג ביום דג ינצל מדג";
• הדפינה (החמין) ー עשוי ממגוון של תבשילים, קדרות ונזידים, עם "בזארת הדפינה" (תוספות שונות, כמו ביצים קשות, "מסראן מחשי" ー מעי ממולא, "קוקלה" ー כופתת סולת עם בשר ושומן).
• רינגה.
• צ'רשי (מוכר כתרשי) ー תוספת לקוסקוס, משמעות המילה היא "חמוצים".
• עריסה ー טחינה של פלפים אדומים יבשים עם שמן שום מלח פפריקה .
• רוזטה ー משקה משקדים וסוכר.
• בוקה דה דמאה.
• שורבה ー תבשיל פסטה (או אורז) לרוב עם דג או עוף ברוטב אדום.
• מקטעה ー מרק.
• קפה עטרה — קפה לובי עם צמח העטרה הדורש בישול איטי. ולכן נהגו יהודי לוב להכין אותו בשבתות.

מעקוד פשטידה עם עוף וירקות על בסיס ביצים. סחלאב משקה מדוחן אפור טחון.

מאכלי החגים ומועדי ישראל

עוגת ספרא

בחגים התבשילים עשירים ומגוונים יותר וחלק מהם היו ייחודיים לחג מסוים ולעיתים הייתה בהם סמליות, כמו:

• הבזין ー גבנוני בצק מבושל, המסמלים את הר סיני/הר המוריה, ועליו תבשיל עם בשר, בחג השבועות, בראש השנה ובחג הסוכות;
• הברכיות, שעלו על שלחן ערב ראש השנה, שמות מרכיביהן היו בצליל הברכה;
• עסבנה ー מעיים הממולאים בבשר אורז ודברים נוספים, נהגו לאכול אותו בעיקר בסוכות ובפסח.
• ספנז ー סופגנין, מעין סופגנייה שטוחה, שהוכן ב"לילת התנור" (בליל ערב ראש השנה ובליל ערב כיפורים), וכן בליל הושענה רבה ("לילת זאת הברכה") ובחג החנוכה ובעיקר ב"ראש חודש לבנאת" (ראש חודש הבנות הוא ראש חודש טבת);
• בימי החג; חלקי פנים של כבש צלויים בליל הושענא רבה ("לילת אלכבדה ולראיה");
• חלאוות פורים ー כלומר מגדנות פורים, דברי מתיקה רבים ומגוונים ("דבלא", "מק'רוט", "בוריק בלוז", "כעך מלבס" וכו');
• בולו ー לחם מתוק עם פירות יבשים ושקדים, נאכלים עם ביצה לאחר הפסח.
• ספרא (מאפה) ー נהגו להכין באירועים מיוחדים ובחלק מהמקומות גם בפורים.
• הבסיסה ー תערובת של מיני תבואה ותבלינים קלויים וטחונים, סוכר ומיני פירות יבשים בלולים בשמן בערב ראש חודש ניסן;
• הלליק (החרוסת) ー סוג חרוסת המיוחדת ליהודי לוב;
• אורז אדום עם בשר וירק לפסח.
• המרוזיה ー תבשיל עם צימוקים ובשר כבש בדרך כלל בימי חג הפסח;
• עבמבר ー עוגית שקדים לא חמצה לפסח.
• עג'את אלמימונה ー כלומר חביתה עם "מרגז" ובולו אלמימונה כלומר עוגת שמרים עגולה, שבמרכזה משובצת ביצה קשה ביום המימונה החל באסרו חג של פסח;
• שך אלכעך או שקאק מחרוזת כעכים בצורות סמליות ー בחג השבועות;
• נזיד העדשים והדוידה כלומר פתיתי בצק וירקות בתשעה באב, וכו';

רוב מגוון התבשילים והמאפים היה נהוג, בדרך כלל, בכל הקהילות היהודיות בלוב, אך, בשל תנאים שונים והשפעות סביבתיות, התפתחו גרסאות בשינויים מזעריים, בין קהילה לקהילה, שהתבטאו באופן ההכנה ובתוספות השונות למתכונים.

היסטוריוגרפיה

עד שנות השישים והשבעים, המחקר על יהדות לוב היה דל במיוחד, בעיקר בשל גודלה הקטן יחסית של הקהילה – 36,000 חברים בשנת 1948, מספר נמוך יחסית לקהילות אחרות: למשל בקהילות מרוקו ואלג'יריה, היו 250,000 ו־130,000 איש בהתאמה. בנוסף, המסמכים והספרים בנושא היו נדירים עד בלתי ניתנים להשגה.

עבודתם של שני סופרים, שראשיתה במחצית הראשונה של המאה ה-20, היא מקור מרכזי למחקרים בנושא: הרב מרדכי הכהן – יליד טריפולי שבלוב, עוקב בספרו "הגיד מרדכי" (מפורט להלן) אחר ההיסטוריה, המנהגים והמוסדות של היהודים בטריפוליטניה; פרופ' נחום סלושץ, מזרחן יהודי יליד רוסיה, היה החוקר הראשון שחקר ביסודיות את הקהילה היהודית בלוב, במסע בין השנים 1906–1912, ורשמיו פורסמו בספר "מסעי בארץ לוב".

בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, תרמו מספר חוקרים משמעותית למחקר בתחום: פרופ' הרווי גולדברג, אנתרופולוג וסוציולוג, התמקד בהבטים התרבותיים של הקהילה; ההיסטוריון רנצו דה פליצ'ה, התעניין בעיקר בתקופת הקולוניזציה האיטלקית, על בסיס הארכיונים האיטלקיים. רחל סימון התמקדה בתקופה העות'מאנית; ד"ר עירית אברמסקי-בליי מיד ושם התמקדה במצב הקהילה במהלך מלחמת העולם השנייה; פרופ' חנה יבלונקה חקרה את קורות יהודי צפון-אפריקה, ובהם הקהילות היהודיות בלוב, בשואה ובשנות תקומת מדינת ישראל; ולבסוף, פרופ' מוריס רומני, שהתעניין בעזיבת יהודי לוב ובהשתלבותם במדינות אחרות.

בעת העתיקה

העתק צו-כבוד כתוב יוונית מן התקופה הרומית מאת הפוליטאומה (πολίτευμα, איגוד אזרחי) היהודית בברניקי (Βερενίκη) - כיום בנגאזי. הצו מפרט מחוות כבוד כלפי נושא משרה רומי - מרקוס טיטיוס (Μᾶρκος Τίττιος) בן סקסטו (Σέξτου)

הזכר הקדום ביותר לקיום יהודי בלוב מופיע ב-סירת, על-פי כמה סקרים ארכאולוגיים שנערכו באזור "הבריון" שם תיארכו את המבנה של בית הכנסת למן סביבות המאה ה-10 לפני הספירה.

על-פי המסורת התיישבו יהודים באל־ג'בל אל־אח'דר, בקירנאיקה שבלוב, זמן־מה לאחר חורבן בית ראשון במאה ה-6 לפנה"ס וייתכן כי יהודי החורבן יצטרפו לקהילה קימת. העקבות הארכאולוגיים הראשונים של נוכחות יהודית בשטחי לוב של ימינו מתאימים למסורת זו: על חותם שנמצא בחורבות קירנה שבאזור האמור, מופיע כיתוב בעברית: "לעבדיו בן יש". לא ניתן לתארך את החותם במדויק, ולכן עלינו להתבסס על הידיעה שהעיר נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס, ועל ההנחה שהחותם נוצר עד המאה ה-4 לפנה"ס, אז היה סוגו בשימוש.

על קיומם של יהודים בלוב מצויים רמזים גם בספרו של הרודוטוס, בן המאה ה-5 לפנה"ס. יוסף בן מתתיהו מצטט מקורות לפיהם הציב תלמי הראשון – ששלט במצרים במאה ה-3 לפנה"ס – יהודים-לוחמים לשמירה על קירנה שבגבול ממלכתו. הגירה נוספת לאזור התרחשה מספר דורות לאחר מכן – במאה ה-2 לפנה"ס, בעת שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס בארץ ישראל. בתקופה זו חי היהודי יאסון מקירנה, שכתב סדרה בת חמישה כרכים, ואלו סוכמו בהמשך בספר מקבים ב. כמאה שנים לאחר מכן כתב סטראבון, המצוטט אצל יוסף בן מתתיהו, על חשיבות הנוכחות היהודית באזור:

"ארבעה (סוגי תושבים) היו בעיר, אנשי קירני: ... האזרחים... האיכרים... הגרים התושבים, ורביעי של היהודים. עם זה כבר חדר לכל עיר ועיר, ואין למצוא על־נקלה מקום בעולם הנושב שלא קיבל את הגזע הזה ואינו נתון לשלטונו.

— סטראבון, Historica Hypomnemata, אצל יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 14, סעיפים 115–118 (תרגום אברהם שליט)

לאחר חורבן הבית השני, פרץ בשנים 115–117 בקירנאיקה מרד של היהודים ברומאים הידוע כמרד התפוצות. אש המרד הגיעה עד למצרים. היסטוריון מצרי מעיד על בריחה של יהודים אל ביצות הנילוס. הממשל הרומי הצליח לדכא את המרידות וחלק ניכר מאוכלוסיית היהודים באזור נהרג או ברח לאזור המדבר בדרום המדינה. ממצאים ארכאולוגיים מהמאות ה־12 וה־13 המאפיינים יהודים נמצאו בהרי נפוסה, בדרום לוב.

הכיבוש המוסלמי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ההשפעה הספרדית

במאה ה־15 השתקעו בקהילה הקטנה והעתיקה חלק קטן ממגורשי ספרד. אלו תרמו לפריחה דתית ותרבותית של הקהילה המקומית.

במאה ה־16 נכבשו לסירוגין חלקים מלוב בידי ספרד, טורקיה ואחרות. לפי אחד מסיפורי העם, בשנת 1510 הוליך מלך ספרד את יהודי לוב לשבי לנאפולי שבאיטליה "ותִשאר העיר שוממה". לפי תיאור אחר, שמונה מאות משפחות מטריפולי התפזרו והרחיקו נדוד. הספרדים הקימו בטריפולי אינקוויזיציה שגרמה להתפרקות הקהילה היהודית בעיר.

התקופה העות'מאנית

קהילות יהודיות (נקודות כתומות) במרחב העות'מאני (ירוק: בהיר בשיאו וכהה בקיצו). לוב משמאל למטה

בית הכנסת בושאייף בעיר זליתן (ער') שבלוב הוא בן למעלה מ-800 שנה, ובתקופה העות'מאנית הוא נעשה המפורסם ביותר בטריפוליטניה. התמונה צולמה במאה ה-20, לפני מלחמת העולם השנייה.

האימפריה העות'מאנית הרחיבה את תחום השפעתה ללוב במחצית המאה ה־16. בין 1551 ל־1711 לוב הייתה לאיילט הכפופה לאימפריה העות'מאנית, ונשלטה באמצעות פחות. תקופה זו נקראת התקופה העות'מאנית הראשונה.

בראשית התקופה הגיע למקום רבי שמעון לביא, שהיה בדרכו מפאס לארץ ישראל. הרב מצא עזובה רבה ובערות בתחום היהדות והחליט להישאר בקהילה, בה החל בהרבצת התורה ומצוותיה. יהודי לוב מייחסים לו תקומה דתית, וכך כתב הרב מרדכי הכהן: "...וימצא את היהודים אין להם ראש ומורא, אזי בחר לו.. לתקן את אחיו היהודים מלהעלות לארץ־ישראל", ובספר "יהדות לוב" נכתב ש"ילידי־ההר היו נבערים מדעת תורה", ומפעלו של לביא "החזירם ליהדות המסורה".

גראנה – יוצאי ליבורנו בלוב

ערך מורחב – גראנה

בשם הגראנה (Grana או Gornim) כונו אלה מיהדות ליבורנו אשר היגרו ללוב במאה ה־17 עד המאה ה־19. לעיתים הם כונו גם בשם יהודים פרנקים (Ebrei franchi). הם הקימו בעיר קהילה נפרדת, שבחלק מהזמן פעלה בשיתוף פעולה עם יהודי המקום ובחלק מהזמן פעלה בנפרד מהם. הם לא חויבו לגור בשכונה מיוחדת וללבוש לבוש מיוחד, כפי שנדרש מיהודי המקום. לפי חיבורו של ונטורה דה פרדיסו (Venture di Paradiso) היה לסוחרים יוצאי ליבורנו תחום מיוחד בנמל תוניסיה עם רציפים שלהם ואף המכס היה נותן להם שירות מיוחד. לסוחרים יוצאי ליבורנו היה זיכיון למסחר עם ארצות הלבנט וקשרי מסחר הדוקים עם נמלי אירופה, שהיו חשובים לשליטים המקומיים.

הגעתם של יהודי ליבורנו ללוב סייעה להתחדשות הקהילה כולה ולהיווצרות קשרים קרובים בין הקהילה היהודית בלוב לבין דרום איטליה. הדבר הוביל, בין השאר, לקשרי מסחר מפותחים וכן לזרימה של ספרים רבים בשני הכיוונים וכן לפריחה תרבותית בקרב יהודי לוב.

התקופה הקרמנלית

בין השנים 1711–1835 משלה בלוב שושלת מקומית בשם שושלת בני קרמנלי, שצמחה מתוך יחידות הצבא של האימפריה העות'מאנית שהוצבו באזור. העשורים הראשונים תחת שלטונה של השושלת התאפיינו בהשלטת סדר, שלום יחסי, שגשוג ופיתוח. בתקופה זו נקבעה טריפולי כבירת כל לוב, והחלה להתגבש ישות יהודית לובית נפרדת, שלא הייתה קשורה ליהדות תוניסיה. היהודים היו נאמנים לשלטונות, נהנו ממידה של סובלנות ויצאו נשכרים מהמצב החדש. הם השתלבו בפיתוח הכלכלי ובגידול המסחר. האוכלוסייה שגשגה ונוספו קהילות יהודיות חדשות בעקבות הגירה יהודית מאיטליה ומתוניסיה. הגירה זו פתחה פתח לקשרי מסחר נוספים.

בשלהי המאה ה־18 עד סוף המאה ה־19, רבים מן יהודי איטליה הגרו ללוב שהייתה אז בתקופת שגשוג ופיתוח מבחינה כלכלית. בין המשפחות אשר ניתן למצוא בקרב יהדות לוב שהם איטלקים במקורם: קסנטיני, רג'יניאנו, בוארון, ונטורה, בריגה, רומאנו, סאסי ועוד. אלה ועוד שמות משפחה רבים בקרב יהודי לוב מעידים על מוצאם האיטלקי.

בדור השלישי של שושלת קרמנלי החלו מאבקי שלטון אשר הביאו לנסיגה כלכלית, אי יציבות מדינית ופוליטית ומלחמת אזרחים, שהיהודים לקחו בה חלק. מאבקים אלה נוצלו על ידי עלי בורגול האלג'יראי, שכבש את טריפולי בשנת 1793 והשליט בה משטר אימים. במהלך תקופתו כשליט הוא הרג שלושה יהודים, בהם בנו של מנהיג הקהילה היהודית, רבי אברהם כלפון. בני קרמנלי התאחדו ובעזרת השליט התוניסאי הצליחו למגר את עלי בורגול. יום כניסת בני קרמנלי לטריפולי בכ"ט בטבת התקנ"ה נקבע ליום חג ליהודים – "פורים בורגול". לפני הכיבוש העות'מאני (1835) נהנו היהודים מאוטונומיה קהילתית, אשר עלתה בקנה אחד עם מעמדם כבני חסות. השליט מינה קאיד יהודי, שהיה אחראי על גביית מיסים מהיהודים והעברתם לממשל, וחיי הקהילה התבססו על מסורות רבניות.

התקופה העות'מאנית השנייה

ב־1835 לוב הפכה שוב לוולאייט, תחת שליטה ישירה של האימפריה העות'מאנית באמצעות פחות. שליטה זו שיפרה את מצב היהודים, אף שהם עדיין סבלו מהתנכלויות מצד המקומיים. בשל החילופים התדירים של הפחות בלוב, נזקקו האחרונים למזכירים ולמתווכים. תפקיד זה מילאו היהודים. בעקבות קרבתם לפּחות מעמדם השתפר עד כדי כך שהייתה להם השפעה על קונסולים זרים. בשנת 1861 נוסד ועד יהודי שהורכב מסוחרים עשירים ומנכבדים, ושהיה סניף של ארגון כל ישראל חברים. מטרתו הייתה הנעת דעת הקהל הבינלאומית לטובת האמנציפציה ונגד הפרעות ביהודים. כמו כן, הוועד שאף לזרז התערבות ממשלות אירופה לטובת היהודים שלא זכו לאמנציפציה. הם זכו להישגים קטנים דוגמת ענישה חריפה יותר על פשעים נגד היהודים, ותשלום פיצויים על נזקים.

האוטונומיה היהודית והמנהיגות הקהילתית התבססו עם הנהגת הרפורמות (טנזימאט) בצווים ב־1839 וב־1856. צווים אלה קיבלו גושפנקא חוקית מה"ארדי" הקיסרי במרץ 1865. ליהודים הובטחה אוטונומיה, ולקאיד היהודי מתן זכות חוקית להשתתף במועצת המחוז בטריפולי. התקופה העות'מאנית השנייה נחשבת כתקופה טובה עבור היהודים, פרט לשני סייגים: אכיפת החוקים כלפי היהודים הייתה נתונה לפרשנות, לטינה ולאהבת הבצע של השלטונות; והפער בין יהודים עשירים לעניים ובין יהודים ילידים לזרים הלך וגדל.

מקצועות היהודים

רוב היהודים התגוררו בשכונות המסורתיות (כדוגמת "עמרוס" בטריפולי), שבהן הייתה פעילות מסחרית של חנויות, מכולות, ירקנים, קצבים, מאפיות, בתי קפה ומסעדות. הסוחרים התפרנסו בתוך השכונות היהודיות, אך היה עליהם להביא את הסחורה מחוץ לשכונות אלה והם נדרשו לקיים מגע עם האוכלוסייה הלא־יהודית. מנגד, בעלי המלאכה התפרנסו, לרוב, מחוץ לעיר. החל תהליך של עיור והיהודים עזבו את עבודות השדה והפכו לאומנים ולבעלי מלאכה. ככל שגברה ההגירה לערים הגדולות השתפר מצבם הכלכלי של היהודים. הם פנו למסחר, וחלקם אף עסקו בנפחות, פחחות, סנדלרות, נגרות וחרטות. בענפים כמו הטבעת מטבעות, צורפות וחייטות הם היו מונופול. לסוחרים היהודיים הייתה עדיפות על המוסלמים משום שיכלו לסחור ישירות עם הנשים המוסלמיות, דבר שנמנע מסוחרים גברים מוסלמים. עקב עדיפות זו, התרבו הסוחרים היהודיים, ונדדו ברחבי לוב ומחוצה לה. סוחרים יהודים סחרו עם איטליה ושאר ארצות הים התיכון דרך הנמלים הימיים.

שפה, תרבות וחינוך

יהודים רבים בלוב דיברו ערבית בדיאלקט מיוחד, המכונה טריפוליטנית. אוצר המילים שלהם כלל מילים בעברית, איטלקית ובארמית. על־אף שמרבית הגברים היהודים ידעו לקרוא ולכתוב עברית לצורכי תפילה, רמת העברית הייתה נמוכה יחסית, והחינוך היה מבוסס ברובו על שינון. שפה נוספת, שהייתה נפוצה בקרב סוחרים בעיקר, בדומה ללאדינו, הייתה עגה מעורבת של שפות לטיניות, שבה היו ניכרות השפעות השפות איטלקית, ספרדית וצרפתית. הסוחרים האמידים דאגו להקנות לילדיהם חינוך ושפות אירופיות, אך לקראת סוף המאה ה־19 החלה זליגה של שפות אירופיות אל מחוץ למעגל האליטה. כבר בשנות השבעים של המאה ה־19 ניסה הרב הראשי לטריפולי מטעם הממשל העות'מאני, אליהו בכור חזן, להכניס לימודי איטלקית לתוך מערכת החינוך היהודית. בשנת 1875 קבוצת משפחות יהודיות נטלה יוזמה להקמת בית ספר מערבי ומודרני בטריפולי. הם אף הביאו מורה מאיטליה בשם ג'נטו פאג'י לפקח על הפרויקט. שנה מאוחר יותר הוקם בית־הספר האיטלקי-יהודי לבנים. בשנת 1890 הקים ארגון כל ישראל חברים את בית הספר הראשון שלו בלוב: בית הספר למלאכה לבנות בטריפולי. מוסד זה לימד את תרבות צרפת ואת השפה הצרפתית.

הקולינריה היהודית-לובית הושפעה לא מעט ממספר מדינות ים־תיכוניות שכנות. בעיקר בעזרת הגירת יהודים (איטליה וספרד-פורטוגל) ומסחר עם מדינות שכנות. דוגמה למאכלים שהושפעו: נוקידס, הושפע מהניוקי האיטלקי. בוקה די דמה, הובאה מאיטליה וספרד. עוגיות עבמבר/אמרטי, הושפעו מאיטליה. עוגת בולו הושפעה מעוגת הבולו הפורטוגזית. בוריקה, הושפע מהבורקס היווני. מפרום, הושפע מהמוסקה הבלקנית. חמין מקרוני – הושפע מאיטליה.

תחיקה ומשפט

לאחר שנת 1835 התקיימה הבחנה בין הדין האישי לבין הדין האזרחי. כוחה של הקהילה נשמר רק בתחום האישי. בשנת 1860 הוקמה מערכת בתי משפט שנחלקה לשלושה תחומים נפרדים, שבכל אחד מהם כיהן שופט יהודי. כמו כן נקבע שבכל מקום שיש בו יהודים יישב יהודי במועצה המקומית. בשנת 1874 מונו רבנים ראשיים בלוב, שהובאו מארץ ישראל ומקונסטנטינופול, והחל תהליך של העברת סמכויות חילוניות מהנשיא לרב הראשי, "החכם באשי". יהודים החלו לכהן במועצות מנהליות בעיריות, בפקידות השלטונית ובבתי המשפט.

בתקופה זו חיו היהודים בתנאים טובים יחסית, מצב שנשתמר גם לאחר כיבוש המדינה על ידי צבא איטליה בשנת 1911.

קולוניזציה איטלקית

זקני יהודי בנגאזי, בין 1900–1920

מזכיר מועצת קהילת יהודי בנגאזי (משמאל) וחברי בית הדין הרבני בשנת 1920. ליד המזכיר עומד רבי מרדכי הכהן

כיתת לימודים יהודית בבית כנסת בבנגאזי, בשנות השלושים של המאה ה־20

התקופה הליברלית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תחת השלטון האיטלקי בלוב מנתה אוכלוסיית היהודים כ-30,000 נפש, ויותר ממחציתה חיה בעיר טריפולי. הקהילות היהודיות בטריפולי ובבנגאזי קיימו קשרים הדוקים עם יהדות איטליה, וחלק מהיהודים היו בעלי נתינות איטלקית, צרפתית או בריטית. באזורי ההשפעה האיטלקית בלוב נהנו היהודים בדרך כלל מאהדת השלטון; מרביתם קיבלו את הכיבוש האיטלקי בשביעות רצון והם תמכו בו. עם זאת, מיעוט היהודים – יושבי ה"גבל" (פנים המדינה), לחמו לצד הערבים והברברים נגד הצבא האיטלקי. ככלל, בימי השלטון האיטלקי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה לוב תקופה של פריחה, והתקיימה הגירה של איטלקים אליה, בהם יהודים. המינהל, החינוך והתרבות האיטלקיים הוטמעו בלוב והדבר השפיע על יהדות המדינה.

פשיזם ואנטישמיות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – שואת יהודי לוב

בלוב עצמה

הפגיעות ביהדות לוב החלו בשנת 1938 (ואף קודם לכן, בין היתר מה שהביא לעליה לארץ בשנות ה-30) עם חקיקת חוקי הגזע באיטליה אשר בהמשך הוחלו גם על יהדות לוב ויושמו בה בחודש יוני 1940. בזמן מלחמת העולם השנייה, גורלם של יהודי לוב נקבע במידה רבה לפי הטלטלות בחזית המדבר המערבי: הבריטים כבשו פעמיים את אזור קירינייקה, בינואר 1941 ובדצמבר אותה שנה, והיהודים גילו כלפיהם אהדה ניכרת. עם הכיבוש הבריטי שוחררו יהודי לוב מעולם חוקי הגזע. כמו כן, בשורות הצבא הבריטי שירתו חיילים עברים מארץ ישראל, והמפגש בינם לבין יהודי לוב היה רב-חשיבות להתפתחות ההיכרות בין שתי הקבוצות בשנים שבאו לאחר מכן.

ככלל, בתקופת מלחמת העולם השנייה, יהודי לוב נפגעו קשות, בתהליך הדרגתי ומתמשך שהלך וגבר. כאשר נכבשה לוב על ידי הבריטים, האשימו האיטלקים את היהודים בשיתוף פעולה עם האויב. בהוראה ישירה של מוסוליני חולקו יהודי אזור קירינייקה לשלוש קבוצות, על-פי נתינותם: נתינים צרפתים, שגורשו למחנות ריכוז, בעיקר לדרום-תוניסיה אך גם לאלג'יריה. עליהם נוספו כ-400 יהודים לובים ילידי תוניסיה, שנמלטו עוד קודם לכן לתוניסיה בגלל חוקי הגזע שהוחלו על לוב. קבוצה זו מנתה כ-2,000 איש. הקבוצה השנייה הייתה נתינים בריטים, כ-870 במספר, שהוגדרו 'נתיני ארץ אויב' והועברו למחנות ריכוז באיטליה. לאחר השתלטות הגרמנים על איטליה בספטמבר 1943 הועברו 476 מיהודים אלו למחנות ברגן בלזן (גרמניה) ואינסברוק רייכנאו (אוסטריה). חמישה מהם נספו. בקבוצה השלישית היו יהודים בעלי אזרחות לובית שהועברו מקירינייקה למחנות ריכוז על אדמת לוב, באזור טריפוליטניה. בידוע שבהם - מחנה ג'אדו (Giado), גויסו הגברים בגיל העבודה לעבודות כפייה, ונספו בו כ-600 איש מרעב וממחלות - המספר הגבוה ביותר של קרבנות הנאצים בקרב יהודי ארצות האסלאם. בקבוצה זו נכללו גם יהודי טריפוליטניה, עבורם הוקמו מחנות הכפייה סידי עזאז (Sidi Azaz) ובוקבוק (Bugbug), סמוך לגבול מצרים.

תהליך שחרורם של יהודי לוב החל בנובמבר 1942 עם שחרור קירינייקה והסתיים בינואר 1943 עם שחרורה של המדינה כולה על ידי הבריטים. אולם, הרע מכול עבור יהודי לוב התרחש רק כמחצית השנה לאחר שהמלחמה העולמית כבר הסתיימה, בנובמבר 1945, בפוגרומים גדולים שפרצו בטריפוליטניה. במאורעות דמים אלו נרצחו 130 יהודים, נפצעו 265. בעקבות הפרעות התגבשה ביהודי לוב תודעה טראומטית אשר בישרה את תחילת סופה של הקהילה במקום.

לפי אומדן יד ושם נספו בשואה 712 יהודי לוב מתוך אוכלוסייה של כ-30,000 יהודים.

גורל המגורשים מלוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הממשל הבריטי – העלייה מלוב

בשנת 1943 שוחררה לוב מהכיבוש האיטלקי-גרמני. הקהילה חוותה בעיות קיום, היה מחסור במזון, ביגוד ותרופות. כמו כן, סבלו היהודים מהיחס העוין של סביבתם שכלל פגיעות פיזיות. בו בזמן, המוסדות הקהילתיים והציבוריים טרם הופעלו מחדש. אפרים אלימלך אורבך, שהיה רב צבאי בצבא הבריטי, סיפר כי בביקורו בלוב הקדיש זמן רב לטיפול בשיקום הקהילה. הוא הצליח לארגן מפגשים בין ועד הקהילה לבין הממשל הבריטי. הוקמו מחדש מחלקות הקהילה לעזרה סוציאלית, לעזרה רפואית ולענייני עבודה. וכך, חלק מהיהודים זכו אף הם לתעסוקה במחנות הצבא שבמקום. אורגנה גם עזרה מארץ ישראל וכך הגיעו אל הקהילה 10 טון מזון, בגדים ותרופות. בהמשך אף הגיעו מהארץ מורים למוסדות החינוך שנפתחו מחדש. לפעילות זו היה גם היבט חגיגי. הימים היו ימי הפורים וכך נאספו החיילים בבית הכנסת של הקהילה וקראו את המגילה. לאחר מכן התקיים בבית מכבי המקומי נשף פורים ליהודי המקום ולחיילים.

פרעות 1945

ב־1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, חיו בלוב כ־36,000 יהודים. בנובמבר 1945, נערכו פרעות ביהודי לוב ו־142 מהם נהרגו, רבים אחרים נפצעו ורכוש קהילתי רב נפגע לרבות בתי כנסת. למרות הפרעות שלטונות המנדט לא נתנו אישורי עלייה לקהילה היהודית מלוב, והחלה פעילות העפלה בלתי לגאלית.

פרעות 1948

ביוני 1948, בסמיכות לפלישת צבאות ערב לישראל, התרחשו שוב אירועי דמים בהם נטבחו 18 יהודים, ונהרסו 280 בתים. היהודים נערכו לפעולות של הגנה עצמית.

עזיבה המונית

מספר עולים לישראל בשנה

שנה	עולים
1948	1,064
1949	14,352
1950	8,818
1951	6,534
1952	1,146
1953	224

האוכלוסייה היהודית בלוב הייתה ציונית מאוד לאורך הדורות. חלקם היו חברים בתנועות ציוניות. עוד בטרם הקמת מדינת ישראל עלו יהודים מלוב לארץ ישראל. עם הקמת המדינה מנתה האוכלוסייה היהודית בלוב מעל 38,000 תושבים, רובם בעיר הבירה טריפולי ובבנגאזי.

בעקבות הפרעות קבלו יהודי לוב עדיפות לעלייה לישראל מבחינת הסוכנות היהודית. משתמה מלחמת העצמאות, במהלכה מנעו הבריטים עלייה לישראל כדי שלא לעזור ללחימה, הרשו הרשויות בלוב ליהודים לעלות לישראל. ברוך דובדבני, מנהל המשרד הארצישראלי באיטליה, נשלח ללוב לארגן את העלייה, ובקיץ 1949 ביקר בלוב ראש מחלקת העלייה בסוכנות, יצחק רפאל. עד אוקטובר 1949 עלו לישראל כ־30% מיהודי לוב. העולים הקימו בישראל מספר מושבים, בהם פורת עלמה אחיסמך וזיתן. בנובמבר 1949 הגיע ללוב נציג חדש של הסוכנות היהודית, ד"ר מאיר ורדי. בסוף 1949 הואטה העלייה מלוב כדי לפנות מקום לעליית יהדות תימן במבצע על כנפי נשרים. בשנים 1950–1951 נמשכה העלייה ובסוף שנת 1951 הוגברה העלייה והועלו גם חולים ונכים רבים שנמנע עד אז מלהעלותם, בגלל התקרבות ההכרזה על עצמאות לוב.

לאחר העצמאות – השלמת העזיבה

שנות עצמאות ראשונות: החמרת האפליה

בתחילת 1952 ביקר ברוך דובדבני בלוב והגיע להסכמות עם השלטונות על המשך העלייה מלוב במהלך השנה.

לאחר העלייה ההמונית נשארו בלוב כ־4,000 יהודים. בסוף 1951, לאחר שהכריזה לוב על עצמאותה מן השלטון הבריטי, לא ניתנה ליהודיה תעודת זהות לובית ואף לא זכויות אזרחיות כלשהן. החל מ־1953, ברצותם לצאת מלוב (גם לצורך זמני), היו מקבלים היהודים תעודות מסע חד־פעמיות עליהן לא צוינה אזרחות. בהמשך נרשם עליהן הכיתוב "יל" בצירוף מספר סידורי לציון היותם יהודים. בשנת 1958 נקבע בחוק כי יש לפרק את הקהילה היהודית, אך בשנת 1962 הכריזה המדינה חגיגית על זכאות היהודים לאזרחות. למעשה, רק יהודים בודדים זכו לה, והיתר נותרו משוללי זכויות.

מלחמת ששת הימים, פרעות ועזיבה

אנדרטה לקורבנות הפרעות בלוב, נתניה, ישראל

בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, נותרו במדינה כששת אלפים יהודים. במהלך המלחמה פרע בהם ההמון המוסלמי, ולאחריה הורשו כמעט כל היהודים לעזוב את המדינה.

תחת שלטון קדאפי

בשנת 2002 עזבה את לוב היהודייה האחרונה, רינה דבש.

יוצאי-לוב

קיימות בעולם שתי קהילות מרכזיות של יוצאי-לוב, האחת בישראל והשנייה ברומא שבאיטליה. מכוני מחקר מרכזיים של יהדות לוב, העוסקים בשימור מסורתה, הם מרכז מורשת יהדות לוב, מרכז אור שלום ומכון גנזי רפאל העוסק בהוצאת ספרים.

בישראל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לפני קום המדינה יהודי לוב ששמרו על קשרים חזקים עם יהודי ארץ ישראל ועם הציונות עלו לארץ במספר עליות קטנות ושוטפות עם מטעם מנִעים ציונים ועם מטעם אישים או עיסקיאים (עוד בתקופה העות'מאנית), ולפעמים גם בעליות גדולות ומרוכזות כמו העלייה של שנות ה–20 וה–30. בין השנים 1948–1953 עלו לישראל מרבית יהודי לוב, כ-30,000 איש, ממניעים ציוניים. ולאחר מכן בעליות נוספות פחת מספרם של יהודי לוב, עד שבשנות ה–70 כמעט ולא נשארו יהודים בלוב.

מחיי המעברה באור יהודה, שנות ה-50 של המאה ה-20

פנים בית הכנסת בושאייף במושב זיתן, 2009

באיטליה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בקיץ 1967, כתוצאה ממלחמת ששת הימים, הגיעו לרומא בירת איטליה כ-4,000 יהודי טריפולי, שהייתה חלק מהקורסו איטליה. הקהילה השתקעה באזור פיאצה בולוניה. כיום הקהילה מונה כשליש מיהודי רומא.

מלבד קהילות מרכזיות אלה נפוצות קהילות נוספות ברחבי העולם. בין היתר בארצות הברית, בריטניה דרום אמריקה אוסטרליה חלקם הגיעה עם העזיבה של שנות השישים המאוחרות.

ראו גם

• פליטים יהודים ממדינות ערב
• המטבח היהודי הלובי הטריפולטני
• מסורת בדבר שבט זבולון ויהודי טריפולי

לקריאה נוספת

• הרב פריג'א זוארץ ואחרים (עורכים), יהדות לוב, תל אביב: ועד קהילות לוב בישראל, 1960
• הרב פרופ' חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית מימי קדם ועד ימינו (כרכים א–ב), ירושלים: מוסד ביאליק, 1965
• הרב מרדכי הכהן, הגיד מרדכי: קורות לוב ויהודיה ישוביהם ומנהגיהם, פרופ' הרווי גולדברג (מהדיר), ירושלים: מכון בן-צבי, ה'תשל"ט
• רנצו דה פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית: יהודי לוב בין קולוניאליזם, לאומנות ערבית וציונות, תל אביב: ספרית מעריב, 1980
  • מיכאל אביטבול, ‏"תולדות יהודי-לוב בזמן החדש", פעמים 5 (עמ' 103), קיץ ה'תש"ם-1980. באתר מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב

• רחל סימון, הקהילה היהודית בלוב בשלהי התקופה העות'מאנית, תל - אביב: האוניברסיטה הפתוחה, ה'תשמ"ו
• ד"ר עירית אברמסקי-בליי, "ההנהגה היהודית בלוב ובתוניסיה בתקופת השואה", בשביל הזיכרון סדרה ישנה – 36 (עמ' 55–60), יד ושם, 2000
• יעקב חג'ג'-לילוף, תולדות יהודי לוב: מראשית התיישבות היהודים בלוב ועד עלייתם וקליטתם בארץ, באר שבע: המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב, ה'תשס"א-2000
• פרופ' חיים סעדון (עורך), קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים – לוב, ירושלים: משרד החינוך ומכון בן צבי, ה'תשס"ז 2007
• פרופ' משה חלמיש, הרב פרופ' משה עמאר ופרופ' מוריס רומני (עורכים), יהודי אלג'יריה ולוב, רמת-גן: מרכז דהאן, אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשע"ד (2014)
• פרופ' מוריס רומני, יהודי לוב: דו־קיום, רדיפות, עלייה, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2017 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
• פרופ' הרווי גולדברג, יהודי לוב וסביבתם: אסופת מחקריו האתנו-היסטוריים של הרווי גולדברג, יד יצחק בן-צבי, 2020

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהדות לוב בוויקישיתוף

• מידע על יהדות לוב בקטלוג הספרייה הלאומית
• אתר האינטרנט של מרכז מורשת יהדות לוב
• אתר האינטרנט של מרכז אור שלום למורשת יהדות לוב
• אתר האינטרנט של "שפתי רננות" לשימור מסורת הפיוט והמנהג של יהודי לוב
• פיוטים בלחן יהודי לוב לשמיעה ולעיון, באתר הפיוט והתפילה
• הסדנה להיסטוריה חברתית, בין סופיה לורן ל'ליטל טוני' - חיי הפנאי של יהודי טריפולי בשנות החמישים והשישים, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2015
• דוד גדג' וצביה טובי, כך חגגו את יום אסתקלאל ישראל בלוב, 1949, באתר הארץ, 10 במאי 2016
• יעקב חג'ג' לילוף, בתחפושות, באומץ ומתחת לעיני הבריטים: סיפור גבורתם של המעפילים מלוב, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.10.2017
• בנעטיה פדהצור, כשיהודי לוב חגגו יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 17.04.2018
• אינס אליאס, קהילת יהודי לוב היא זכר לעולם שלא יחזור, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2018
• בנעטיה פדהצור, מחזירים את הצבע לזיכרונות מלוב, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13.01.2019
• יוסי מלמן, כשעובדי אלאיטליה הצילו ב-1967 יהודים מפוגרום בלוב, באתר הארץ, 1 ביוני 2022
• יוסי סוכרי, מה קרה ליהודי לוב בשואה?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 15 באפריל 2023