חוף עתלית

חוף עתלית הוא רצועת חוף באורך שלושה קילומטרים הנמצאת במישור החוף, מערבית לעתלית ומגדים. רצועת החוף משתרעת מתל מגדים בצפון ועד מבצר עתלית בדרום. הכניסה לחוף היא חופשית ואינה כרוכה בתשלום.

מבצר עתלית, מבט מהחוף

את החוף, שהוכרז כשמורת טבע ימית, אכלסו בעבר להקות ענק של דגים. בין מיני הדגים במימי החוף - דג הנצרן (Balistes carolinensis) ובעיקר דגי סרדין (Caspistes itanensis), ומכאן בא שמו של החוף. כיום קיים בחוף מגוון עשיר של בעלי חיים וצמחים ימיים. צבי ים רבים מגיעים אל החוף כדי להטיל את ביציהם בחולות החוף. הביצות המלוחות שנמצאות בחלקו הדרומי של החוף, משמשות כבית גידול ומקום קינון לעופות המים ובחוף ניתן לראות מיני ציפורים רבים ובעיקר שחפים.

בחוף שרידים ארכאולוגיים שונים, בהם מבצר עתלית - מבצר צלבני מהמאה ה-11 שננטש לקראת סוף המאה ה-13.

דרומית לחוף נמצא מפרץ עתלית, המפרץ השני בגודלו בישראל שבו שרידים ליישובים קדומים, מהתקופה הנאוליתית כמו הכפר הנאוליתי בעתלית-ים, תקופת הברונזה ועד לתקופה ההלניסטית.

במפרץ שוכן בסיס הקבע של שייטת 13 של חיל הים.

קטע מהחוף משמש כחוף עירום עבור קהילת הגברים והנשים של אזור חיפה והקריות.

היסטוריהעריכה

אחרי מלחמת העולם הראשונה, קמה בעתלית ועדת המים ומטרתה פיתוח הימאות העברית בדיג וספנות. הוועדה הביאה לארץ ישראל קבוצות דייגים יהודים ממזרח אירופה והקווקז, ופעלה ליישבם בנקודות מתאימות לאורך החוף, וכך יצרה גרעין מקצועי ללימוד העברי ארצישראלי את מקצוע הדיג הימי. חלקם של יוצאי הגדודים העבריים, נשמע לקריאת הוועדה ופנה ל"כיבוש הים". עבור חלקם קמה "מטרה חדשה" ועתלית היוותה יעד מועדף ומקצוע חדש לעסוק בו. בשנת 1919 הוקם כפר דיג במבצר העתיק לשפת המים, על פי תוכנית ועדת המים. אחרי מספר ניסיונות התיישבות, התברר כי בדיג אמנם הצליחו אך חלו בקדחת צהובה שגרמה למותם והכפר נותר עזוב.

קישורים חיצונייםעריכה