דיג
דַּיִג הוא ציד של בעלי חיים ימיים, על פי רוב דגים, לשם מזון, "ספורט" או תחביב. דיג מבוצע במקומות שונים כגון נהרות, תעלות, אגמים, ימים ואוקיינוסים, ומתבצע מהחוף או מכלי שיט, על ידי אדם בודד או כפעילות משותפת של קבוצת אנשים. אדם העוסק בדיג, כתחביב או כמקצוע, מכונה דייג.
היסטוריה
עריכהלפי ממצאים ארכאוזואולוגיים ואחרים משערים כי כבר בתקופה הפלאוליתית עסק האדם בדיג באמצעים פרימיטיביים, כגון לכידה בידיים של סרטנים וצדפות וציד בצלצל או באבן.[1]
בישראל התגלה אתר דיג של בני התרבות הנאטופית מלפני 13,000 שנה ובו נחשף התיעוד הקדום בעולם לשימוש בקרסים.[2]
מהתקופה המזוליתית נמצאו קרסי דיג (אנ') מיוחדים עשויים עצם, עץ או אבן. קרסים אלו היו באורך של כ-2.5 ס"מ, מחודדים בקצותיהם ומחוברים בחוט באמצעיתם. הקרס כנראה נעטף בפיתיון כלשהו. משיכה בחוט לאחר שהדג בלע את הפיתיון מיקמה את הקרס לרוחב הוושט ואז ניתן היה להעלות את הדג. בתקופה הנאוליתית כבר למד האדם להשתמש ברשת קלע שהייתה עשויה מכותנה ומחומרים אחרים, ונעזר באבנים כמשקולות.[3]
מציורים, תבליטים ואף מדגמים מוקטנים, ידוע כי במצרים העתיקה הייתה מסורת מפותחת של דיג.[4] חלק מציורים אלה מתוארכים לכ-4,000 שנה לפני זמננו.[5] המצרים הקדמונים השתמשו בחכה וברשתות לדיג בנילוס, בימות ובתעלות הרבות של אזור הדלתה. מהציורים המראים אצילים צדים דגים בצלצל, ברור שחלק מהעיסוק בדיג היה ספורטיבי.[5] במוזיאון המטרופוליטן לאמנות שבניו יורק שמורים שני דגמים של רשתות קלע, סוג של רשת המקובלת גם כיום לדיג יחיד. דו"ח מסין מהמאה ה-4 לפנה"ס מתאר דיג בחכה עשויה מוט חזרן, חוט דיג עשוי משי, קרס העשוי ממחט ואורז מבושל כפיתיון.[5] התייחסות לדיג מצויה גם בכתבים עתיקים מיוון העתיקה, מאשור ומרומא.[5]
במשך אלפי שנים הייתה החכה שבשימוש הדייגים קצרה יחסית (כמטר).[5] במאה הרביעית הופיעה אצל המקדונים חכה ארוכה יותר המורכבת מכמה חלקים, כאשר לקצה החוט חובר פיתיון בדמות זבוב מלאכותי.[5]
בסוף המאה ה-15 כתבה אם המנזר של סט. אלבנס באנגליה את הספר "מחקר על דיג עם חכה" (A Treatyse of Fysshynge wyth an Angle), שהיה הספר הראשון באנגלית שתיאר בפרוטרוט את השימוש בחכת הדיג, הכנת פיתיונות, וניצול הרגלי הרבייה של הדגים על מנת ללוכדם.[6] החכה המתוארת בספר היא באורך של כ-5 מטר וחוט הדיג היה עשוי משערות סוס קלועות. ב-1653 כתב האנגלי אייזיק ולטון (Izaak Walton) את הספר "הדייג השלם" (The Compleat Angler), הספר, הודפס ב-600 מהדורות מאז יצא לאור לראשונה, והוא הספר המודפס ביותר בשפה האנגלית, אחרי התנ"ך ועבודותיו של ויליאם שייקספיר,[7] ונחשב כספר שהשפיע יותר מכל על ספורט הדיג.[8] התקופה שבה התפרסם הספר (המחצית השנייה של המאה ה-17) התאפיינה גם בסדרה של המצאות הקשורות לדיג: צ'ארלס קירבי, יצרן מחטים מלונדון המציא את הקרס המודרני; דייג אלמוני העלה את הרעיון להעביר את החוט שבקצה החכה דרך לולאה. רעיון זה גרם באופן טבעי להמצאת המתקן לאיסוף החוט (המכונה בעגה של הדייגים בישראל רולר).
במאה ה-19 התפתח ציוד הדיג במהירות. החכה נבנתה מחומרים אלסטיים כמו חזרן, ולאורכה הותקנו טבעות להובלת החוט שהיה עתה ממשי. מבנה הרולר הלך והתפתח, הגליל המרכזי שהיה עשוי עץ הוחלף במתכת. המצאות שונות אפשרו פיזור שווה של החוט על גבי הסליל, ואת סיבוב הרולר כך שבעת השלכת החוט הוא יהיה בקו אחד עם הטבעות שעל החכה, ובעת איסוף החוט יהיה הרולר מורד מתחת לחכה.
החכות נעשו קצרות יותר וקלות יותר במאה ה-20. החזרן ששימש כחומר עיקרי בייצור החכה הוחלף בסיבי זכוכית ואחר כך בסיבי פחמן, החוט הוחלף לניילון, והפלסטיק הפך לחומר הנפוץ בהכנת פיתיונות מלאכותיים.
דיג חובבים
עריכה
ברוב ארצות המערב הדיג הוא אחד מענפי הפנאי הפופולריים ביותר, כך לדוגמה עסקו בספורט זה ב-2011 בארצות הברית לבדה כ-40 מיליון איש,[9] זאת למרות התרחבות הערים וזיהום חלק ניכר ממקורות המים שבהם נהגו לדוג בעבר. הדייג החובב ניצב בפני אותן הבעיות שהטרידו דורות רבים של דייגים לפניו: היכן מצויים הדגים, באיזה כיוון להשליך את החכה (או את הרשת) ובאיזה פיתיון להשתמש. הדייג החובב חייב להתמצא בנושאים כגון כיוון הרוח וטמפרטורת המים. חובבים נוהגים לדוג במים מתוקים (נהרות ואגמים) או במי־ים. הדיג נעשה מהחוף, מסלעים, ממזח או מסירה (שגודלה משתנה מסירת חתירה ועד יאכטה).
שיטות הדיג
עריכה
- דיג פיתיונות – השיטה העתיקה והנפוצה ביותר בשימוש במי־ים ובמים מתוקים. הדג בולע פיתיון נעוץ על קרס ונלכד. הפיתיונות הנפוצים הם תולעים או רימות של זבובים מסוימים, דגים קטנים, בצק וגבינה. הפיתיון מונח על קרקעית הים בעזרת משקולות עופרת או בכל גובה שקובע הדייג בעזרת מצוף עשוי נוצות, שעם, עץ, פלסטיק או צירוף שלהם. לעיתים נוהגים להשליך למים עיסת לחם על מנת למשוך את הדגים.
- החכות הן בדרך כלל באורך 3–5 מטר, סליל הגלגול המכונה רולר קבוע במקומו, וחוט הדיג עשוי ניילון בחוזק שבין 450 גרם ל-2.7 ק"ג.
- בארצות הברית, קנדה ובמדינות סקנדינביה התפשט במאה ה-20 דיג דרך חורים שנחצבים בקרח של אגמים קפואים. החכה במקרה זה קצרה (כמטר), רולר פשוט וחוט שאינו קופא.
- דיג זבובים (Fly fishing) – השם מטעה במקצת, שכן נוהגים להשתמש בסוג דיג זה בסוגי חרקים שונים בנוסף לזבובים. עם זאת החרק חייב להיות סוג של טרף המוכר לדגים, אם משום שהחרק נוהג לנוח על פני המים או משום שהוא נוהג להטיל את ביציו במים. דיג זה נחשב בעיני העוסקים בו לרמה הגבוהה ביותר של דיג חובבים, ודייגים בשיטה הקרויה "דיג זבובים יבש" נחשבים כ"אצולה" של הדייגים החובבים.[10] בשיטה זו נוהג הדייג להניח בקלילות את הקרס שעליה החרק קרוב ככל האפשר לדג, בדרך כלל טרוטה או סלמון. כשהומצאה שיטת דיג זו נעשה שימוש בזבובים חיים, אך כיום נוהגים להשתמש כפיתיון בחרק מלאכותי המיוצר כך שהוא מחקה את החרק האמיתי. ככל שדרגת הדיוק בהתאמה לחרק האמיתי גבוהה יותר, כך עולה מחירו של הפיתיון. לעיתים נוהגים להשתמש בפיתיון דמוי הזחל של חרק שחי במים. אורך החכה הוא 2–3 מטר, החוט כבד למדי והוא נעשה דק לקראת סופו, מה שמקל על השלכת החוט, שכן הפיתיון שבקצה החוט כמעט חסר משקל.
- ז'ירז'ור (Bait casting and spin casting) – בסוג דיג זה הפיתיון הוא דמוי דג (לעיתים דמוי דג פצוע) שנגרר במים. או על ידי ידי הדייג שמושכות בחכה או מסירה שהחכה ניצבת בירכתיה והפיתיון (בובה) מונח במים. שיטת דיג זו התפתחה משיטת Fly fishing. השיטה פשוטה וקלה יותר לתפעול יחסית לשיטת Fly fishing המערבת ציוד עדין ומסורבל, ולכן זוכה לשיעורי צמיחה גבוהים יותר.
- טרולינג – בשיטה זו נעשה שימוש בפיתיונות חיים או מלאכותיים הנגררים מאחורי סירה הנעה במהירות קבועה. יתרונה העיקרי של שיטה זו על פני השיטות האחרות הוא בכך שבשיטה זו מכסים שטחים נרחבים במקום שבו לא קל לאתר דגים. לעיתים נעשה שימוש בסונאר על מנת לאתר את הדגים. החכות קצרות יחסית והחוט כבד ועשוי לעיתים ממתכת. לעומק שבו מצוי הפיתיון ולמהירות הסירה חשיבות רבה. נוהגים להוסיף לחוט משקולות עופרת על מנת להבטיח שהפיתיון יהיה בעומק הנכון. הדגים העיקריים הנלכדים בצורה זו הם סלמון וטרוטה.
- Big-game fishing – סוג דיג שהומצא בסוף המאה ה-19. בשיטת דיג זו יושב הדייג בסירה על כיסא מיוחד כשהוא רתום אליו. החכה, המוכנסת לשקע מיוחד בכיסא, והחוט חזקים באופן מיוחד. שיטת הדיג היא trolling כלומר פיתיון דמוי דג הנגרר במים בעומק ובמהירות קבועים. הדגים הנלכדים בשיטה זו הם טונה, דג המפרש ודג חרב – מיני דגים המפעילים כוח ניכר בעת המאבק להעלותם לסירה. זהו סוג דיג לעשירים, שכן שכירת ספינה למסע דיג מסוג זה יקרה.[11] למרות זאת, זהו סוג דיג פופולרי למדי והוא נמצא בפיקוחה של ההתאחדות העולמית לסוג דיג זה (International Game Fish Association) הקיימת מ-1939. ההתאחדות מקיימת תחרויות, ומבצעת רישום של השיאים.
- דיג תת-מימי – בשיטת דיג זו צולל מצויד בצלצל או ברובה תת-מימי לוכד דגים כגון אוקונוסים.
מצב דיג החובבים כיום
עריכהדיג חובבים פרח לקראת סוף המאה ה-20. ההתקדמות שחלה בתעופה האזרחית מאפשרת לדייגים החובבים להגיע למקומות רבים, ומפגישה אותם עם סוגי דגים חדשים, כמו הדוראדו בארגנטינה ודג־הנמר של מרכז אפריקה. הדיג החובבני ברחבי העולם נחלק לפי שיטות הדיג או לפי דגי המטרה. הדיג הפופולרי ביותר בארצות הברית הוא דיג בס או בסלנג (Bassing). בשיטת דיג פתיונות דמה, שיטה זו צמחה לתחביב פנאי מקצועני הכולל ליגה, מועדונים, וערוץ טלוויזיה. באירופה שיטת הדיג הפופולרית היא דיג קרפיונים ומתקיימות תחרויות נושאות פרסים מדי שנה. ציוד הדיג הולך ומשתכלל כשהדגש הוא על ציוד קל יותר. כמעט שאין סוג של דג שאין לו דייג חובב[דרוש מקור]. הדגים הפופולריים ביותר הם הטרוטה והסלמון למיניהם השונים, ובארצות הברית נעשה דיג האוקונוס נפוץ כל־כך, עד כי ספינות צוידו במיוחד לדיג דג זה וקיימות תחרויות מקצועיות לדיג האוקיינוס.[12] הן ארגוני הדיג המקצועיים והן דייגים רבים מצדדים במדיניות לכידה ושחרור (אנ') על פיה משחררים את הדג מהקרס למים לאחר לכידתו, למעט במקרים של דגים גדולים במיוחד.
השפעה על הסביבה
עריכהמאז שנות ה-2000 עולה בהדרגה המודעות להשפעת דיג החובבים על הסביבה, כאשר מבוצע במספרים גדולים ובאופן קבוע.[13]
שיטת הלכידה והשחרור בה משתמשים דייגי חובבים רבים, נתפסה בעבר בדרך כלל כשיטה נטולת נזק משמעותי לדגים, אולם מחקרים שונים מרחבי העולם מצביעים על פגיעות קשות ואף מוות. על פי מחקרים שונים, שיעור התמותה הממוצע של דגים ששוחררו חזרה למים לאחר שנלכדו עומד על 18%–16%, ובמינים רגישים התמותה אף גבוהה מ-90%. גם הדגים שנותרים בחיים בחלק מהמקרים סובלים מפציעות שימנעו מהם להעמיד צאצאים או ישבשו את הנדידה הטבעית שלהם. קריסתן של אוכלוסיות דגים מפרות את המאזן האקולוגי ובעלות השלכות שליליות שונות לסביבה.[13]
גורמים שונים, ביניהם החברה להגנת הטבע, מפרסמים המלצות להגביר את המודעות לפגיעה בדגים שיש לשיטה זו, ובנוסף, את המודעות לדרכים להפחית את הנזק לדגה. ניתן להפחית חלק מהנזק, למשל, שימוש בציוד מפחית נזק, או על ידי בחירת מקום דיג בו עיקר הדגים אינם מוגנים, מכיוון שאת מינים אלו החוק מחייב להחזיר למים. שיטות נוספות להפחתת הנזקים כוללות הימנעות מקרס משונן או שמירת הדגים בסביבה רטובה ולחה.[13]
מסתבר שגרירת רשת המכמורת על קרקעית הים גורמת לפליטת גזים מהשכבה העליונה של הקרקעית והם צפויים להשתחרר לאטמוספירה בתוך בתוך שבע עד תשע שנים. כמות הפחמן הדו־חמצני שמשתחררת בין השאר כתוצאה מדיג מכמורות הוא יותר מכפול מכמות הפחמן הדו־חמצני שמשתחררת ממנועי כל סירות וספינות הדייג בעולם. בישראל פוגע דיג המכמורת מדי שנה גם בכאלף צבי ים, אלפי כרישים וחתולי ים ובכמה דולפינים.[14]
דיג חובבים בישראל
עריכהדיג ספורטיבי הוא אחד מענפי הפנאי המובילים בישראל ועוסקים בו כ-70 אלף איש,[15][13] שלוכדים שלל כולל של בין 15 ל-35 אחוז מסך שלל הדייג השנתי (כולל דיג מסחרי).[13]
הקרבה היחסית לחופים ומזג אוויר הנוח תרמו רבות למידת הפופולריות של התחביב בישראל. רוב הדיג החובבני בישראל מתבצע על ידי חכת בוס ומכונה בז'רגון דיג בוס. בשנות השמונים הגיעו לחנויות הדיג בארץ רולרים ומקלות המאפשרים הטלת פתיון למרחק, שהתחילו להתבסס כשיטת הדיג המועדפת. שיטת דיג זו (Surf casting) נקראת בז'רגון הדיג המקומי דיג פתיונות ומאפשרת דיג במרחק ובעומק גדולים מדיג בחכת בוס, והיא מכוונת לדגים גדולים יותר. בהדרגה הדיג החופי בשיטת פתיונות דמי תופס יותר תנופה בעיקר בקרב הצעירים. שיטה זו נקראת בז'רגון המקומי ז'ירז'ור ומבוססת על המילה הערבית שמשמעותה גרירה. בתחום דיג החובבים מסירה התווספה שיטת הג'יגינג שמקורה ביפן הצוברת פופולריות בקרב בעלי סירות.
דיג מסחרי
עריכה
דיג מסחרי, שהחל כדרך נוספת להשגת מזון על מנת לשרוד, התפתח כשהאדם שכלל את כלי השיט ואת אמצעי הדיג. החלה התפשטות איטית של תחום הדיג מהחופים ושפכי הנהרות אל לב האגמים ולדיג בים מעל המדף היבשתי (האזור הרדוד יחסית שבין היבשה לתהומות האוקיינוס). בהדרגה גם גדל מספר המינים של בעלי החיים והצמחים שהדייגים שלו מהמים. טכנולוגיית הדיג התפתחה במהלך ההיסטוריה: ספינות גדולות ומשופרות יותר, ציוד דיג משוכלל ואמצעים שונים לשימור השלל.
כיום מבוצע דיג מסחרי בכל סוגי הימים ובכל מקום בעולם, למעט במים עמוקים במיוחד, במקומות בהם יש זרמים מסוכנים או באזורים בהם הדיג אסור על פי חוק. דיג מסחרי מבוצע בטווח רחב של אמצעים: החל בסירות חתירה קטנות וכלה בכלי שיט רבי עצמה, שנועדו לדיג בלב ים ובהם ציוד מכני מתוחכם.
חשיבות המחקר המדעי של הדיג גדלה ככל שגדל הצורך ב"דיג מנוהל" – דיג שנועד להבטיח רווח מרבי מסוגי דגים מסוימים. התפתחות חקר הדיג החלה במאה ה-19, במדע שעסק בעיקר בתיאור המצב הקיים. אחרי מלחמת העולם השנייה החל השימוש במודלים מתמטיים תוך יישומם במחשבים, על מנת להכין תחזיות של התנובה האופטימלית הצפויה מאוכלוסיות הדגים השונות.
מהים נלקחים הן צמחים והן בעלי חיים. קיימות חמש קבוצות של סוגי דיג ימי:
- דיג דֶמֶרסאלי – דיג שמטרתו ללכוד דגים ובעלי חיים אחרים החיים על קרקעית הים או קרוב לה (בעיקר על מדף היבשת או בסמוך לה). סוגי הדגים הנלכדים בשיטה זו הם ממשפחת הבקלה (Cod, haddock, hake, Pollock) או דגים ממשפחת הסנדל. כמו כן כרישים, תריסניות וסרטנים.
- דיג פּלגאי – דיג שמטרתו ללכוד דגים ובעלי חיים אחרים החיים בשכבה העליונה של מי־הים. סוגי הדגים העיקריים הנלכדים בשיטה זו הם המליחים (טריתות או הרינג) ומשפחת דגי הטונה.
- דיג אַנאדרומי – דיג שמטרתו ללכוד דגים בנתיבים בהם נכנסים הדגים (כמו הסלמון) לנהרות.
- דיג תרבותי – הכולל בתוכו את המדגה בבריכות דגים, כלובי דגים וגידול צדפות, רכיכות, אצות וספוגים.
- דיג מיוחד – כולל ציד לווייתנים (שהוגבל כמעט לחלוטין), ציד דולפינים, נחשים ותנינים; דליית ספוגים לרחצה, אצות למאכל אדם ובהמה ולדשן, צדפים, פנינים ואלמוגים עבור תעשיית התכשיטים.
קיימות כמה שיטות לסווג הדיג המסחרי:
- בהתאם לסביבה בה הוא מתבצע:
- בהתאם למטרת הדיג: ציד לווייתנים, דיג סלמון או דליית אצות.
- בהתאם לשיטת הדיג: שימוש בצלצל, ברשת הקפה, במכמורת או במערך חכות.
היסטוריה של דיג מסחרי
עריכה
בתקופות הקדומות רוב המזון נאכל מיד, מבלי שאוחסן. עם הגידול באוכלוסייה והגידול המקביל בצורך במזון, פותחו טכניקות לשימור הדגים שנלכדו באמצעות ייבוש, עישון, המלחה והתססה. שיטות אלו שאפשרו את אחסון המזון, גרמו לגדילת הדרישה לדגים ועקב כך השתכלל ציוד הדיג בהדרגה, והדיג הפך למאמץ שיתופי. עם השנים התפתחו ציוד ושיטות הדיג ובסוף תקופת ימי הביניים כבר היו ציי דיג גדולים באירופה.
בצפון אירופה התפתח ענף הדיג מעבר לנהרות ולאגמים, וידוע שעיקר מחייתם של העמים באזור זה כמו הפיקטים והסקוטים בא מהדיג[דרוש מקור]. ידוע כי החל מהמאה ה-12 היה דיג המליחים מקובל בים הצפוני[דרוש מקור]. רשת המכמורת הראשונה הופיעה באנגליה במאה ה-14 – תחילה בשימוש בשפכי הנהרות ואחר כך השימוש התרחב לים הצפוני ולים הבלטי. דיג הבקלה החל באזור הגרנד בנקס (Grand Banks) של ניופאונדלנד עוד לפני שמגלה הארצות ג'ון קבוט הגיע לשם ב-1497[דרוש מקור].
ציד הלווייתנים התפתח מאוד במאה ה-17 וספינות רבות עסקו בו, הן באוקיינוס האטלנטי והן בדרום האוקיינוס השקט.
המצאת מנוע הקיטור במאה ה-19 נוצלה מיידית הן להנעה והן לשימוש בכננות, שאפשרו ציוד דיג גדול וכבד יותר. בסוף המאה ה-19 היו באנגליה מעל ל-600 ספינות מכמורת מונעות בקיטור.[16] במאה ה-20 החליף מנוע הבערה הפנימית את מנוע הקיטור. מנועים הוספו לספינות הדיג הקטנות כבר בתחילת המאה ה-20, ומנוע דיזל המותקן בתוך הספינה הפך לנורמה, למעט סירות קטנות שבהן מותקן מנוע בנזין חיצוני.
מיכון הדיג התקדם בצעדים גדולים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, כשתהליכי איסוף הרשתות הפכו מידניים לממוכנים. היפנים השתמשו בתוף על מנת לאסוף את החוט של מערך החכות שבו דגו טונה. שיפור משמעותי נוסף היה המגלשה שהותקנה בירכתים של ספינות המכמורת, שאפשרה מיכון של העלאה והורדה של רשת המכמורת.
המצאה חשובה נוספת מסוף שנות ה-40 מיוחסת לבריטים[דרוש מקור], והיא ספינת מכמורת המשמשת גם כבית-חרושת לעיבוד הדגים על הסיפון. הרעיון נקלט ובאמצע שנות ה-60 כבר היו ספינות גדולות אלו (עד 100 מ' אורך) בשימוש ציי הדיג של ברית המועצות, בריטניה, יפן, פולין, מזרח גרמניה וספרד[דרוש מקור]. התפתחות דומה חלה בדיג הפלאגי. במקביל חלה התקדמות רבה בדיג המסחרי של המדינות המתפתחות. באופן מסורתי היה הדיג במדינות אלו מוגבל לדיג חופים בספינות קטנות שאינן ממונעות ועם ציוד פשוט. מדינות אלו אימצו את הטכנולוגיה המודרנית במטרה להגביר את אספקת החלבון מן החי לתושביהן.
המיכון והשימוש העולמי בו גרם לכך שבמשך 40 השנים מתום מלחמת העולם השנייה עלתה הכמות השנתית של דגים שנלכדו פי ארבעה[דרוש מקור]. אך בתחילת שנות ה-70 כבר היה ברור שקצב זה לא יוכל להמשך. דיג יתר גרם להתמוטטות הדיג הפלאגי באזורי דיג מסוימים, כמו דיג ההרינג של צפון מזרח האוקיינוס האטלנטי. ירידה דרסטית בכמויות הדגים שנידוגו על ידי צי ספינות המכמורת גרם לדאגה עמוקה אצל חלק מהמדינות. ב-1972 הייתה איסלנד למדינה הראשונה שהגדילה את תחום המים שבהם מותר רק לדייגים מקומיים לדוג ל-50 מיל ימי (93 קילומטר) מהחוף, וב-1975 אף הרחיבה את התחום ל-200 מיל. איסלנד אף השתמשה בכוח לכפות גבולות אלה. בסדרת אירועים שכונו אחר כך "מלחמת הבקלה", נגחו ספינות משמר החופים של איסלנד ספינות דיג בריטיות וחתכו רשתות. מדינות נוספות הכריזו אף הן על הרחבת גבולות הדיג. ב-1983 התקבלה אמנה בינלאומית הקרויה "חוק הים" (Law of the Sea) שקבעה אזור כלכלי בלעדי של 200 מיל ימי (כ-370 ק"מ) מחופה של מדינה, שבו יש בלעדיות לאותה המדינה בניצול אוצרות הים. חקיקה זו הרחיבה מאוד את ההגדרה הקודמת, לפיה היה אזור זה זהה לתחום המים הטריטוריאליים (12 מיל ימי או כ-22 ק"מ). תוצאה ישירה של החלטה זו הייתה חיסול צי הדיג למרחקים של מדינות מסוימות כמו בריטניה, משום שעתה חל עליהן איסור להיכנס לשדות הדיג העשירים שהפכו לתחומן הבלעדי של מדינות אחרות.
משבר האנרגיה של שנות ה-70, שהגדיל את הוצאות הדלק עד 400%[דרוש מקור], אילץ דייגים להדמים ספינות. צי ספינות המכמורת לדיג חסילונים במפרץ מקסיקו שצריכת הדלק שלהן הייתה רבה, הושבת כליל. השיעור נלמד היטב, ובעטיו פותחו שיטות לחסוך בדלק בטכניקות הדיג, במנועים ובציוד יעילים יותר ואפילו יישום של מפרשים מודרניים.
שיטות דיג מסחרי
עריכהעל פי שיטה בינלאומית מסווגות שיטות הדיג ל-16 סוגים בהתאם לציוד הדיג והצורה בה נעשה שימוש בציוד זה[דרוש מקור]:
דיג ללא ציוד
עריכה
אמצעי הדיג הפשוט והעתיק ביותר, איסוף בעזרת הידיים, מצוי בשימוש גם בימינו. האיסוף מבוצע לאורך החוף, במהלך השפל, במים רדודים על ידי מקצוענים וחובבים או במים עמוקים על ידי צוללים. גם איסוף דגים תוך שימוש בכלים פשוטים כמו סכינים או מעדרים מוגדר כדיג בלא עזרת ציוד. בקטגוריה זו מצויים גם צלילה לשם איסוף ספוגים, פנינים ואלמוגים ושימוש בדיג באמצעות בעלי חיים. הסינים עושים עדיין שימוש בלוטרות מאולפות, והיפנים והסינים מפעילים לעיתים קורמורנים; דרך הציד הטבעית של הקורמורן היא צלילה אל המים, לכידת דג ואכילתו, אולם הקורמורנים מאומנים מגיל צעיר לא לאכול את הדגים אותם הם לוכדים, כמו כן הם לוכדים דגים גדולים שאינם יכולים לאכול ומקבלים מהדייג דגים קטנים במקומם[17] בכל אופן, חוט דק נקשר, לעיתים קרובות, סביב צווארם כדי למנוע מהם לבלוע את הדגים אותם הם צדים. בתמורה, נותן הדייג לקורמורן מעט מן השלל.
ציוד פוצע
עריכהעל מנת להאריך את הטווח המוגבל של הזרוע האנושית, הומצאו כלים בעלי ידית ארוכה, כגון חניתות שניתן להטיל או לנעוץ או מלחציים, מלקחיים, ואמצעי גריפה לשם איסוף רכיכות. סוג מיוחד הוא הצלצל, סוג של חנית שלה חבל. הצלצל ללכידת לווייתנים נורה מתותח ומכיל בראשו חומר נפץ המתפוצץ בגוף החיה. הציוד המיועד ללכידה או לפציעה כולל חניתות, קנה נשיפה לירי חצים, קשתות וחצים, רובים ותותחים שבהם נהוג לירות בדגים.
ציוד משתק
עריכההשיטה המכונה דיג משתק כרוכה בהרעלה בעזרת צמחים רעילים וכימיקלים מיוחדים או שיתוק מכני באמצעות פיצוץ תת-מימי. שיטות אלו הן בלתי חוקיות ברוב מדינות העולם. המנהג המודרני ביותר לשתק את הדג הוא באמצעות הלם חשמלי. בסוג דיג זה נוהג הדייג ליזום מתח חשמלי של כ-1,000 וולט של זרם ישר ממכשיר הניזון ממצבר לתוך לולאה המקיפה רשת. כל הדגים ברדיוס של עד 2 מטר משותקים לזמן מה וניתן להעלותם ברשת בקלות. פעולה זו אפשרית כמעט אך ורק במים מתוקים כמו מי נהרות ואגמים. המוליכות הגבוהה של מי הים המלוחים (עד פי 1,000 ממוליכות של מים מתוקים) דורשת שימוש במתחים ועוצמות חשמל היכולים לסכן גם את הדייג. סוג דיג זה אסור במקומות רבים בעולם בשל הסכנה לדייג ולסביבתו. דיג בשיטה זו נחשב לסיבה העיקרית להכחדתו של דולפין הנהרות הסיני.
מערך חכות
עריכה
ערך מורחב – מערך חכות
מערך חכות (ערבית: שארק, אנגלית: Longline) הוא חוט מרכזי ארוך שאליו מחוברים במרחקים שווים חוטים קצרים המסתיימים בקרסים שעליהם מורכבים פיתיונות טבעיים (דיונונים או דגים קטנים) או מלאכותיים. את החוט נוהגים לפרוס בין סירה לסירה אחרת או בין סירה למצוף עם ערב ובבוקר מושים את החוט. לעיתים נוהגים לפרוש את החוט המרכזי על קרקעית הים. שיטה זו לוכדת את הדגים הנחשבים למשובחים ביותר כמו דקר וטונה.[18] שיטה אחרת לדיג בעזרת קרסים נעשית ללא פיתיון. מערך הקרסים מורד ומועלה ולוכד תוך כדי כך מינים גדולים כמו הבקלה והחידקן. שיטה נוספת היא גרירה במים של חוט שעליו קרס אחד או יותר, שעליהם נעוץ פיתיון חי או מלאכותי (drift line). בשיטה זו ניתן ללכוד אלתית וטונה.
מלכודות
עריכה
בשונה מהמלכודות המכניות בשימוש בציד על היבשה, רוב המלכודות המסחריות לדגים הן תאים המאפשרים לטרף כניסה קלה, אך הבריחה מהם נחסמת על ידי מבוך או באמצעים המאיטים אותו, כגון צורת נקיק או משפך. סוגי מלכודות:
- מחבוא מדומה – דמויי סבך שיחים או צינורות שלתוכם יכול הדג או החסילון לשחות לשם מחסה, אך לא להימלט ממנו. דוגמה: כדים ללכידת תמנונים בשימוש בחוף האיטלקי ועל ידי הדייגים בדרום ובמזרח אסיה.
- דמויי סלים או כלובים – מלכודות העשויות מעץ, רשת, תיל, או כדי פלסטיק ורשתות המכונות "פייק" (fyke) – רשת ארוכה בצורת תיק, המוחזקת פתוחה בעזרת סדרת חישוקים ונועדה ללכוד בין השאר צלופחים. בישראל עיקר השימוש במלכודות מסוג זה היה באפיקי נחלים ובתעלות, ובמיוחד בנהר הירדן.
- רשתות מכלאה גדולות – סדרה של רשתות דמויות קיר המכוונות את הדגים לאזור הלכידה. בשיטה זו נעשה שימוש בים התיכון ללכידת דגי טונה, במערב הים הבלטי ללכידת צלופחים, מליחים וסוגי דגים נוספים, ומול החופים של צפון האוקיינוס השקט ללכידת אלתית. באילת נעשה ניסיון להפעיל מלכודת מסוג זה המכונה "דליאן".
- מלכודות אוויריות – נועדו ללכוד דגים מעופפים. נוהגים להפחיד את הדגים המעופפים ובכך לגרום להם לעופף ולוכדים אותם באוויר בעזרת ציוד מיוחד הקרוי רשתות אכסדרה. ילידי איי דרום האוקיינוס השקט נהגו ללכוד דגים מעופפים בלילה, לאחר שמשכו אותם קודם בעזרת אור לפידים.
רשתות דיג
עריכה- ערך מורחב – רשת דיג
דיג באמצעות רשתות מאפשר ללכוד דגים רבים יותר, לפעמים להקת דגים שנלכדת כולה בפעם אחת.
ישנן סוגי רשתות נפוצים, וחלקן נאסרו בשימוש בשל הסבל הרב מדי שנגרם לדגים הנלכדים בהן בטרם מותם.
סוג אחר של "רשת" הוא הדיג המכני: מכונות שנועדו לאיסוף דגים כוללות סוגים חדשים יחסית של ציוד המסוגלים לבצע הפרדה בין הדג או הרכיכה לבין המים, לאחר שנשאבו ב"משאבת דיג" או שנגרפו במכונה. כמו כן מכונות צפות החופרות רכיכות באמצעות התזת סילוני מים תת-מימיים ומשנעות אותן מחוץ למים בעזרת סרט נע.
כלי שיט לדיג
עריכה
- ערך מורחב – כלי שיט לדיג
המטרה הראשית בתכנון כלי שיט לדיג היא שיפור יעילות הדיג באמצעות בניית ספינה היכולה להשיג שלל רב, שצוותה קטן והוצאות תפעולה נמוכות. התכנון חייב לקחת בחשבון את נושא הבטיחות, שכן הדיג המסחרי הוא בין המקצועות המסוכנים ביותר, לכן בחלק מהמדינות יש תקנות שנועדו לפקח על בנייה והפעלה של ספינות דיג. עד התקופה המודרנית היו צורת ומבנה כלי השיט ששימשו לדיג ייחודיים לכל אזור. שינויים במבנה נראו אפילו בין כלי שיט בנמלים סמוכים[דרוש מקור]. כיום תכנון וייצור ספינות דיג הוא תעשייה בינלאומית, וצורת הספינה תלויה יותר בשיטת הדיג מאשר בנמל הבית שלה. ארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות הנהיג שיטה לסיווג ספינות הדיג המבוססת בעיקר על סוג ציוד הדיג. סוגי הספינות כוללים: ספינות דיג ברשת הנפה, ספינות דיג ברשת זימים, ספינות מלכודת, ספינות דיג ברשת הקפה, ספינות דיג במערך חכות, מכמורתנים מסוגים אחדים, ספינות רב־שימושיות וספינות תמיכה.
נמלי דיג
עריכהלנמלי הדיג כמה מטרות:
- לספק הגנה לספינות הדיג בפני פגעי מזג האוויר.
- לאפשר את עגינת ספינות הדיג בקלות. בנמלי הדיג המודרניים יש בדרך כלל אפשרות לחבר את הספינות לאספקת חשמל, מים, טלפון וביוב (על מנת למנוע את זיהום מי־הנמל).
- לספק אמצעי תחזוקה לספינות ולציוד, כמו מספנות, מדרון לגרירת הספינות מהמים, מוסכים לטיפול במנועים, חנויות למכירת ציוד הדיג ואספקה אחרת נדרשת.
- לאפשר הפלגה מהירה של הספינות. תדלוק מהיר של הספינות מבוצע מתחנות דלק צפות או ממתקנים על החוף.
- לספק אמצעים לשינוע מהיר של הדגה שנלכדה לשווקים או לצרכנים. בנמלי הדיג קיימים מתקנים לפריקה, מיון, שקילה ואחסנה של שלל הדיג. על פי סוג הדגה יכולים להיות בנמל גם מפעלים לייצור קרח, מחסנים לאחסנה בקירור ומפעלים לעיבוד הדגים. בדרך כלל יש ליד כל נמל מבנים המכילים את שוק הדגים ומשרדי סוחרי הדגים.
סוגים של נמלי דיג:
- נמל דיג לסירות – בצורתו הפשוטה ביותר נמל דיג לסירות הוא בעצם רצועה של חוף חולי או אתר עגינה בחוף סלעי שמהם מפליגות סירות הדיג הקטנות, וכשהן חוזרות הן מועלות ידנית או בעזרת כננת פשוטה אל החוף. השלל נמכר ישירות מהסירה לצרכנים או למתווך המחלק את הדגים באזור רחב יותר. המתקנים שימצאו בסוג נמל זה כוללים סככות אחסון פשוטות עבור רשתות, מנועים חיצוניים, דלק ואספקה נוספת. נמל דיג אחר לסירות, יקר בהרבה, הוא מזח הנבנה מעבר לקו המים שבו נשברים הגלים. במזח זה סירות הדגים מורמות מהמים בעזרת עגורן ומאוחסנות על המזח[דרוש מקור].
- נמל דיג לספינות – לספינות דיג גדולות וכבדות יותר, המונעות במנועים פנימיים נדרש מקום עגינה מאובטח שכן הן חייבות להישאר במים. במפרץ טבעי מוגן יספיקו מזח עשוי אבן או עץ שעליו מתקנים לאחסון ועבוד הדגה. אם אין מעגן טבעי יש צורך להקים שוברי גלים על מנת ליצור מעגן מלאכותי ובתוכו לבנות מזחים, מדרון לגרירת הספינות ומתקנים לעיבוד הדגה.
- נמל דיג ראשי – נמל גדול עבור מספר רב של ספינות דיג גדולות. נמל מסוג זה מתוכנן ונבנה על ידי גופים ממשלתיים המתפעלים את המתקן בעצמם או משכירים אותו ליזמים קטנים או לחברות פרטיות.
- נמל דיג פרטי – השימוש ברוב הנמלים הוא קהילתי, והם משרתים ציבור רחב נרחב של בעלי ספינות, סוחרים ובעלי מפעלי דגים. עם זאת, קורה לעיתים שחברות גדולות בעלות ציי דיג ניכרים, בונות נמל פרטי הכולל גם מתקנים לעיבוד, תחזוקה ושירות. מצב זה קורה בעיקר במדינות מתפתחות שבהן קיימים רק נמלי דיג קטנים.
שוקי דגים
עריכה
בצמוד לרוב הנמלים ימצאו מתקנים לטיפול ועיבוד שלל הדגה. מתקנים אלה יכולים להיות דוכני מכירה של דגים טריים, אולמי מכירה פומבית, היכן שסיטונאים קונים את ההספקה שלהם, או אף מפעלים לעיבוד הכוללים מתקני הקפאה המייצרים מוצרי דגים ארוזים למכירה ישירות לצרכן. עיקר פעילותם של שוקי הדגים היא בשעות הבוקר המוקדמות, ואף שקיימים שווקים קטנים רבים המוכרים לצרכן הביתי או למסעדות, השווקים הגדולים מוכרים בעיקר לסיטונאים.
שוקי הדגים הידועים בעולם הם:
- שוק הדגים צוקיג'י – השוק שהיה ממוקם בטוקיו, יפן היה שוק הדגים הגדול בעולם.[19] אל השוק הגיעו מדי יום כ-2,000 טון של כ-450 מינים של דגים ופירות ים. חלק גדול מהשלל שנמכר בשוק הגיע בהטסה ממקומות שונים בעולם. לקראת אולימפיאדת טוקיו בשנת 2020 (שהתקיימה לבסוף שנה אחר-כך) הוחלט לפנות את שוק הדגים ולהעבירו לאתר חדש שוק טויוסו (豊洲市場). שוק צוקיג'י נסגר ב-6 באוקטובר 2018.
- שוק הדגים של בילינגסגייט – שוק הדגים של לונדון הוכרז ב-1699 על ידי הפרלמנט של בריטניה כ"שוק פתוח וחופשי לכל סוגי הדגים". השוק עבר כמה מקומות בעיר, וממוקם כיום במתקן מודרני ב-קנרי וורף.
- שוק פולטון – שוק הדגים של ניו יורק. השוק הוקם ב-1822 בקצה הדרום־מזרחי של מנהטן ליד מזח על האיסט ריבר. כיוון שמאז שנת 1979 הגיעו הדגים לשוק אך ורק במשאיות קירור מנמלי דיג מרוחקים, נעשה מיקומו הנוכחי למטרד והשוק עבר בתחילת 2005 למתקן מודרני ברובע הברונקס.
- שוק הדגים של סידני – השוק הממוקם בסידני, אוסטרליה צמוד לנמל דיג פעיל וכולל בנוסף לדוכני מכירה קמעונאים ואולמות מסחר גם בית ספר לבישול מאכלי ים.
דיג מסחרי כיום
עריכהארגון המזון והחקלאות הידוע כ-FAO, ראשי התיבות של Food And Agriculture Organization, ארגון המסונף לאו"ם מפרסם מדי שנתיים דו"ח על מצב הדיג העולמי. על פי הדו"ח האחרון שיצא בשנת 2002 ומסכם את נתוני שנת 2000 היו נתוני הדיג כדלהלן:
- דיג יבשתי: סה"כ 30 מיליון טון דגים, מתוכם 21 מיליון טון דגים מבריכות.
- דיג ימי: סה"כ 100 מיליון טון דגים, מתוכם 14 מיליון טון דגים מחקלאות ימית.
- סה"כ היבול העולמי לשנת 2000 היה 130 מיליון טון דגים מתוכם 35 מיליון טון דגים שמקורם בחקלאות ימית. על פי נתונים אלה יבול הדיג בשנת 2000 היה הגדול מאז ומעולם. הדיג סיפק כ-15% מכלל צריכת החלבונים מן החי.
- מתוך היבול העולמי נצרכו כמזון 96 מיליון טון דגים שהם בממוצע כ-16 ק"ג לאדם, ו-33 מיליון טון היו לשימושים שאינם קשורים למזון. במדינות מתפתחות מספקים דגים כ-20% מתצרוכת החלבון מן החי. במקומות מסוימים כגון יפן, איסלנד ומדינות איים אחרות מתבטאת תרומת הדגים לתזונה היומית בכ-180 קלוריות בממוצע. כמות הדגים שמקורם בחקלאות ימית גדלה בהתמדה והגיעה בסין לקצב מרשים של 11% לשנה.
היצרניות העיקריות
עריכה- סין היצרנית העיקרית עם יבול של 41 מיליון טון דגים (17 מיליון טון מדיג ו-24 מיליון טון ממדגה – בריכות וחקלאות ימית) וממוצע של 25 ק"ג דגים לאדם[דרוש מקור].
- פרו – קרוב ל-11 מיליון טון. פרו נהנית משדות הדיג העשירים שנוצרו בשל זרם הומבולדט.
- יפן – 5 מיליון טון.
- ארצות הברית – 4.7 מיליון טון.
- צ'ילה – 4.3 מיליון טון.
- אינדונזיה – 4.1 מיליון טון.
- רוסיה – 4 מיליון טון.
- הודו – 3.6 מיליון טון.
דיג כמקור תעסוקה
עריכהבעולם כיום (2005) מתפרנסים מדיג כ-35 מיליון איש. 65% מדיג ימי, 15% מדיג בנהרות ובאגמים ו-20% מחקלאות ימית. בארצות המפותחות יש מגמה בולטת של ירידה בכמות המועסקים בדיג. ביפן למשל ירד מספר הדייגים מכ-440,000 בשנות ה-70 ל-216,000 כיום. במקביל, קיימת מגמה קבועה של הזדקנות האוכלוסייה העוסקת בדיג משום שמקצוע קשה זה אינו מושך צעירים. לדוגמה ביפן 32% מהדייגים הם בני למעלה מ-60. תופעה אופיינית נוספת לענף הדיג היא שרוב הדייגים הם עצמאים. הערכת ה-FAO היא שבשנת 1998 היו 1.3 מיליון ספינות דיג וכ-2.8 מיליון סירות דיג שמתוכן כ-60% בלתי ממונעות.
סוגי הדגים העיקריים
עריכהשטחי הדיג העיקריים הם צפון מערב האוקיינוס השקט, דרום מזרח האוקיינוס השקט, צפון מזרח האוקיינוס האטלנטי ומערב האזור המרכזי של האוקיינוס השקט. סוגי הדגים העיקריים[דרוש מקור]:
- Anchoveta – Engraulis ringens – אנשובי פרואני – 11 מיליון טון
- Alaska Pollock – Theragra chalcogramma – סוג של בקלה – 3 מיליון טון
- Atlantic herring – Clupea harengus – הרינג – 2.4 מיליון טון
- Skipjack tuna – Katsuwonus pelamis – טוּנָה אָטוּנָס – 1.9 מיליון טון
- Japanese anchovy – Engraulis japonicus – אנצ'ובי יפני – 1.7 מיליון טון
- Chilean jack mackerel – Trachurus murphyi – מקרל צ'יליאני – 1.5 מיליון טון
- Largehead hairtail – Trichiurus lepturus – כ–1.5 מיליון טון
- Chub mackerel – Scomber japonicus – קוֹלְיָס כָּל-יַמִּי – כ-1.5 מיליון טון
- Capelin – Mallotus villosus סוג של סלמון – 1.5 מיליון טון
- Blue whiting – Micromesistius poutassou – כ-1.4 מיליון טון
מעריכים כי 25% מיבול הדגים הוא מסוגי דגים שניתן להגדיל את כמות הדיג מהם מבלי לפגוע באוכלוסיית הדגים; 49% מהיבול הם מסוגי דגים שנידוגים במספר המקסימלי האפשרי; 18% מהיבול הם ממיני דגים שהדיג פוגע בהם וכמות הדגים הולכת ויורדת מדי שנה; 10% הם בסכנת כליה אם הדיג מהם יישאר במידותיו הנוכחיות[דרוש מקור].
מסחר בדגים
עריכהערך הסחר העולמי במוצרי דגים בשנת 2000 היה 55 מיליארד דולר והוא מייצג גידול מתמשך של 4% לשנה. היצואניות הגדולות ביותר הם תאילנד, סין, נורווגיה וארצות הברית. היבואנית הגדולה ביותר היא יפן. במקומות מסוימים כגון גרינלנד, איי סיישל, איי פארו ואיסלנד מהווים הדגים יותר משני שלישים מערך הסחורות שנמכרו באיים אלה. המסחר בדגים מושפע מתופעות טבע כמו האל ניניו שגורם לתמותת דגים גדולה, ניצול יתר של הדגים ושימוש נרחב באנטיביוטיקה בגידול דגים. שתי התופעות האחרונות גורמות דאגה בדעת הקהל העולמית ועקב כך לחקיקת יבוא מגבילה.
הדיג בארץ ישראל
עריכה- ערך מורחב – דיג בארץ ישראל
הדיג היה גורם כלכלי חשוב בארץ ישראל בתקופה הקדומה[דרוש מקור]. דיג ודייגים מוזכרים בתנ"ך כמה פעמים, למשל "וְאָנוּ, הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ, כָּל-מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה; וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל-פְּנֵי-מַיִם, אֻמְלָלוּ" (ישעיהו י"ט ח). משערים כי בירושלים היה שוק דגים על סמך אזכורו של "שער הדגים" בצפניה "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם-ה', קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים" (פרק א, י), בנחמיה "וְאֵת שַׁעַר הַדָּגִים, בָּנוּ בְּנֵי הַסְּנָאָה (ג' ג) ובדברי הימים ב' :"וְלָבוֹא בְשַׁעַר הַדָּגִים" (לג' יד). כמו כן יש אזכור מפורש על תושבי צור שסחרו בדגים בירושלים: "וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ, מְבִיאִים דָּאג וְכָל-מֶכֶר" (נחמיה יג' טז).
כיום, מהווה הדיג ענף משני בכלכלת מדינת ישראל. עם זאת, בעבר הייתה לדיג משמעות גדולה יותר מכפי שיש לו כיום בחיי העם היהודי בארץ ישראל.
בישראל קיימים שלושה אזורי דיג טבעיים עיקריים: הים התיכון, מפרץ אילת והכנרת. אזור היסטורי רביעי, אגם החולה, אינו קיים עוד שכן החולה יובשה בשנות ה-50 של המאה ה-20. בנוסף קיים בישראל תחום הולך וגדל של חקלאות ימית: גידול דגים בבריכות ובכלובים.
הדייגים המקצועיים משתמשים במגוון של רשתות: רשתות הקפה, מכמורת, רשתות ראי ורשתות זימים. כן נעשה שימוש במערך חכות. דיג מקצועי מבוצע על ידי יחידים בסירות או על ידי קבוצה בספינות דיג.
דייגים חובבים נוהגים לדוג לאורך החופים, הנחלים ולעיתים מתוך סירות. החובבים משתמשים בחכות ובקרסים מסוגים שונים שעליהם מצמידים פיתיונות כמו בצק לשם דיג דגים אוכלי צמחים כגון הקיפון (בורי) ופיתיונות מן החי כמו ה"סבידה" (דיונון הרוקחים – Sepia Officinalis – Common cuttlefish) וה"גמברי" (חסילון תלת קוצי – Penaeus semisulcatus) לדיג דגים טורפים כמו ה"דקר" (לוקוס).
דיג יתר
עריכה- ערך מורחב – הכחדת דגים
"דיג יתר" הוא מונח המתאר את הדלדלות אוכלוסיית הדגים בים עקב דיג אינטנסיבי, אשר לא מאפשר לאוכלוסיית הדגים להתאושש ולצמוח חזרה. אחד המאפיינים של דיג יתר הוא שכמות הדגים שניתן לדוג יורדת גם כאשר מגבירים את אינטנסיביות הדיג, וכך למעשה פוגע דיג היתר לא רק בדגים אלא גם בפרנסתם של הדייגים עצמם, אולם סכנה נוספת של דיג יתר של מין מסוים היא שהכחדתו של המין תגרום לערעור של המערכת האקולוגית המקומית כולה ותפגע גם במינים נוספים.[20]
הדוגמה המוכרת ביותר הממחישה תופעה זו היא ציד הליוויתנאים (אף כי ניתן להגדיר זאת כציד יתר ולא כדיג יתר). במשך שנים רבות ניצודו מינים שונים של ליוויתנאים לצרכים שונים של האדם. באמצע המאה ה-19 החלה התפתחות מהירה בטכניקות הציד. שוק המוצרים המיוצרים מליוויתנאים גדל במהירות ואיתו היקף הציד, שהפך יעיל ומתועש. באמצע המאה ה-20 הגיעו מספר מינים לסף הכחדה ולאחר מכן נחתמו אמנות בינלאומיות המגבילות את ציד הליוויתנאים.
השינויים במאה ה-20 גרמו לכך שהדיג מתבצע בצורה תעשייתית ויעילה ביותר. כפי שמוזכר לעיל, קיימות שיטות רבות לדיג מסחרי בכמויות גדולות. מאז שנות ה-90 של המאה העשרים נצפית ירידה בכמויות ובגודלי הדגים שתופסות חברות הדיג. לתופעה זו עדיין אין ביטוי משמעותי בזמינות הדגים בשוק, שכן חברות הדיג מחליפות את הזנים הישנים, שנתמעטו, בזנים חדשים, "נמוכים" יותר בשרשרת המזון. נצפו כבר מקרים של אוכלוסיות דגים שהוערך שלא יצליחו להתאושש, כמו דגי האנשובי בפרו, ודגי הקוד האטלנטיים, אולם בטווח הארוך כן נמדד בפועל שיקום קל של אוכלוסיית דגי האנשובי.[21] ישנן הערכות מדענים לפיהן אם הדיג לא יעבור מהלך של ריסון משמעותי, תתמוטט כל הדגה העולמית עד 2048.[דרושה הבהרה][22]
מטא אנליזה שפורסמה בכתב העת Nature Ecology & Evolution ניסתה לבחון את שיקום אוכלוסיית הדגים באזורים ימיים מוגנים (אנ') עליהן חלו תקנות להגנת החי באזור ספציפי. מטא האנליזה הראתה שהמינים שנמצאים בשולי האזורים המוגנים פגיעים ב-60% יותר לעומת מינים הנמצאים בלבו של האזור המוגן, כך שכאשר גודל האזור היה מוגן היה קטן במיוחד, למשל, כקילומטר רבוע אחד, אפקט הפגיעות האופייני לאזורי השוליים היה רלוונטי כמעט לכל שטח האזור המוגן והאפקטיביות שלו ירדה. בנוסף נמצא שבתוך האזורים המוגנים מתרחש קצב גבוה יותר של תופעת "גלישה", בה מינים באזור משוקם נודדים לאזורים אחרים ומסייעים לשיקומם. תופעת הגלישה חיונית עבור דייגים הפועלים באזורים בהם הדגה פגיעה, מכיוון שקיומה מאפשר לשמור על אזור מוגן מרכזי שיסייע לאזורי הדיג הסמוכים להשתקם גם מבלי שיוטלו עליהם תקנות דומות. לצד זאת, עדויות שונות מראות שדיג אינטנסיבי על גבולות האזור המוגן מגדיל משמעותית את "אפקט השוליים" ומחליש את תופעת ה"גלישה". עדויות אלו קיבלו חיזוק מכך שאזורים מוגנים שהוגדר סביבם "אזור חיץ" שגם בו אסור לדוג ואזורים שבוצעה בהם אכיפה יעילה, הראו יעילות גבוהה משמעותית בתופעת "גלישה" ובצמצום "אפקט השוליים" בהשוואה, בהתאמה, לאזורים בהם לא קיים כלל אזור חיץ ושהתקבלו בהם דיווחים על דיג לא חוקי.[23]
הקושי בהתמודדות מול דיג היתר חמור במיוחד במים בינלאומיים, בהן נותרו נפוצות מאוד הפרות של תקנות וחוקים בינלאומיים. בעיה זו גרמה להקמתן של ארגוני Regional Fisheries Management Organizations (אנ'), שהם ארגונים אזוריים בהם מדינות האזור מגדירות יחד מכסות לדיג של מיני דגים מקומיים. עם זאת, הארגונים האזוריים אינם מספיקים למנוע את דיג היתר, והתארגנויות בינלאומיות של חוקרים ומדענים בוחנים פתרונות שונים לתופעה.[20]
היותם של הדגים נחלת הכלל מקשה על ההתמודדות עם תופעה זו. עקב כך, קיים קושי להסדיר את הנושא ולהכניסו תחת פיקוח ויהיה קשה לעשות זאת טרם משבר משמעותי, שיותיר את כל המעורבים במצב בו כמעט ואין להם מה להפסיד.
גם הדיג בים התיכון נפגע מאוד מדיג יתר, והחשש הוא כי ללא רפורמה משמעותית ייגרם נזק בלתי הפיך אשר עלול להביא לקריסת ענף הדיג בישראל. בשנת 2015 סיפק הדיג בים התיכון כ-14% מהייצור המקומי של דגה בישראל (כ-2,700 טון). המשך הדיג ללא ניהול יוביל לקריסת הדגה ובעקבותיה לקריסת הענף, עם צפי ל-1,500 טון בשנה בלבד, פגיעה סביבתית נרחבת, ואבדן מקור פרנסה ונופש. לעומת זאת נטען כי רפורמה לאישוש הדגה והענף צפויה להכפיל את כמות השלל השנתית לכדי כ–5,000 טון בשנה, תוך מזעור הפגיעה הסביבתית, וביסוס הענף כמקור משמעותי לדגי איכות עבור הציבור הישראלי.[24]
לקריאה נוספת
עריכה- פול גרינברג, טביעת רגל גסה בים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 149, אוקטובר 2010
קישורים חיצוניים
עריכה
- הדיג במצרים הקדומה – תיאור דרכי הדיג והווי הדייגים במצרים מתוך אתר "דעת"
- קוד המילניום – דג הבקלה והשפעתו על ההיסטוריה
דייג, דף שער בספרייה הלאומית- איאן אורבינה, פיט מקנזי ומילקו שוורצמן, "בוסטון גלוב", יש פחות דגים בים, וסין רוצה את כולם, באתר כלכליסט, 29 באוגוסט 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ Pokines J, Krupa M. 1997. Self-barbed antler spearpoints and evidence of fishing in the late Upper Paleolithic of Cantabrian Spain. In: Knecht H, editor. Projectile technology. New York: Plenum Press. p 241–262.
- ^ נחשפו סודות הדייגים בעמק החולה לפני 13 אלף שנה, באתר ynet, 6 באוקטובר 2021
- ^ Cast Nets
- ^ Fishing, Hunting and Fowling
- ^ 1 2 3 4 5 6 Chapter I - The Early History Of Fishing
- ^ http://www.flyfishinghistory.com/treatyse.htm A Treatyse of Fysshynge wyth an Angle
- ^ The Compleat Angler
- ^ New Release of Izaak Walton’s “The Compleat Angler”
- ^ Sportfishing in America
- ^ "Dry fly fishing is considered the crème de la crème of fishing"
- ^ לדוגמה Big-game fishing בחוף קניה עלול לעלות בין 700$ ל-1,000$
- ^ לדוגמה אליפות העולם בדיג אוקונוס לשנת 2010
- ^ 1 2 3 4 5 זה לא רק ספורט, באתר זווית
- ^
ניר חסון, דיג בספינות מכמורת גורם לשחרור גזי חממה מקרקעית הים ותורם להחרפת משבר האקלים, באתר הארץ, 12 במרץ 2024
- ^ עדי חשמונאי, שוק הדיג פרוץ: "אנחנו אפילו לא קרובים לסטנדרטים הנמוכים בעולם", באתר מעריב השבוע, 26 במרץ 2014
- ^ Anita McConnell, Historical instruments in oceanography: background to the oceanography collection at the Science Museum, עמ' 37 "By the end of the 19th century more than 600 steam trawlers were working out of British ports"
- ^ דייג קורמורנים בדאלי בסין חלק 1 - אפריל 2011 - YouTube, באתר www.youtube.com
- ^ Patent application title: LONG LINE FISHING
- ^ /2008/dec/05/japan News World news Japan Tokyo catch: Fish market bars tourists
- ^ 1 2 רחלי ווקס, לתפוס ברשת את תאגידי הדיג העברייניים, באתר זווית, 16 בפברואר 2021
- ^ קובץ להורדה מאתר משרד החינוך, משימה בנושא מערכות אקולוגיות, מתוך ערכת ה.ל.ה
- ^ נשיונל ג'יאוגרפיק, דייגי הטונה, דיג יתר
- ^ שרה אוחיון, Fish on the edge: a meta-analysis reveals edge effects within marine protected areas, Nature Ecology & Evolution
- ^ רפורמת הדיג בישראל באתר החצי הכחול
