פתיחת התפריט הראשי

חוקת בחריין

לאורך ההיסטוריה המודרנית שלה, לבחריין היו שתי חוקות. הראשונה מביניהן אומצה בשנת 1973, והשנייה אומצה בשנת 2002.

חוקת 1973עריכה

 
עיסא בן-סלמאן אאל-ח׳ליפה, מייסד אמירות בחריין ויוזם חוקת 1973

החוקה של 1973 נכתבה זמן קצר לאחר קבלת עצמאותה של בחריין מבריטניה בשנת 1971. בשנת 1972, האמיר של בחריין, עיסא בן-סלמאן אאל-ח׳ליפה, הוציא צו רשמי המכריז על בחירות לאספה המכוננת של בחריין, אשר תהיה אחראית, בין היתר, על ניסוח ואשרור חוקה למדינה. בבחירות לאספה המכוננת יכלו להצביע גברים אזרחי בחריין מגיל 20 ומעלה, כאשר האספה המכוננת כללה 22 צירים נבחרי ציבור, יחד עם 12 שרים ו-8 צירים נוספים שמונו ישירות על ידי האמיר.

החוקה שגובשה מיסדה את מעמדו של בית מחוקקים חד-ביתי בבחריין (האספה הלאומית) שכוללת 30 צירים אשר נבחרים במסגרת בחירות כלליות (אף שזכות ההצבעה במדינה נמסרה בלעדית לגברים אזרחי המדינה), אליהם מצטרפים ארבע עשרה שרי ממשלה מכוח משרתם. מעמדה המשפטי של החוקה עוגן במסגרת צו רשמי של האמיר בדצמבר 1973.

עם זאת, בסופו של דבר התקיימו רק בחירות פרלמנטריות יחידות בבחריין על בסיס חוקת 1973, בטרם האמיר הכריז על ביטול תוקפה המשפטי של החוקה בשנת 1975. לאחר ביטול החוקה, בחריין נשלטה בפועל על בסיס חוקי חירום בין השנים 1975 - 2002.

חוקת 2002עריכה

לאחר מותו של האמיר עיסא בן-סלמאן אאל-ח׳ליפה בשנת 1999, החליף אותו בתפקיד בנו חמד בן עיסא אאל ח'ליפה. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון, ובעקבות המהומות בבחריין בין השנים 1994 - 1999, האמיר החדש הודיע על החלת שורה של רפורמות דמוקרטיות, ביניהן הבטחה לשוב ולעגן חוקה בעלת מעמד משפטי לבחריין.

 
חמד בן עיסא אאל ח'ליפה, מלך בחריין הנוכחי ויוזם חוקת 2002

בשנת 2001 האמיר פרסם את צ׳רטר הפעולה הלאומית, אשר מטרתו המוצהרת הייתה להשיב את המדינה למשטר חוקתי, וכמו כן להפוך את בחריין מאמירות לממלכה, וזאת על בסיס משאל עם. עם זאת, האופוזיציה בבחריין התנגדה לקריאת הצ׳רטר לתיקון חוקת 1973, ולמעבר משיטת שלטון חד-ביתית לשיטת שלטון המבוססת על שני בתי נבחרים (בית עליון ובית תחתון).  

בעקבות התנגדות האופוזיציה, האמיר קיים פגישה פומבית עם המנהיגים הרוחניים המוסלמים-שיעים של האופוזיציה. הוא גם חתם על מסמך המבהיר כי סמכות החקיקה בבחריין תהיה מופקדת באופן בלעדי בידי הבית התחתון של הפרלמנט, בעוד שלבית העליון של הפרלמנט יהיה רק תפקיד ייעוצי. בעקבות הבטחה זו של האמיר, קבוצות האופוזיציה העיקריות לקבוצות שינו את עמדתן, ועברו לתמיכה במשאל העם. בסופו של דבר, משאל העם שהתקיים בשנת 2001 הסתכם ב-98.4% תומכים מקרב המצביעים.

חרף תוצאות משאל העם, בשנת 2002 האמיר (ובהמשך המלך) פרסם באופן חד צדדי את חוקת בחריין החדשה, מבלי שהתייעץ עם גורמים ציבוריים לגבי אופן ניסוחה, ותוך התנערות מהבטחתו הקודמת להותיר את סמכויות החקיקה בידי הבית התחתון (בחוקה החדשה, לשני בתי הפרלמנט ניתנה סמכות חקיקה שווה). בעקבות זאת, הבחירות לפרלמנט שהתקיימו מאוחר יותר באותה שנה, על בסיס החוקה החדשה, הוחרמו על ידי קבוצות האופוזיציה העיקריות. עם זאת, וחרף התנגדות האופוזיציה, נכון לשנת 2017, חוקת 2002 עודנה בעלת מעמד משפטי בבחריין.

קישורים חיצונייםעריכה