חוקת בית הדין הבין-לאומי
חוקת בית הדין הבין-לאומי (באנגלית: Statute of the International Court of Justice) היא נספח למגילת האומות המאוחדות המפרט, לפי סעיף XIV למגילה (אנ'), את חוקי בית הדין הבין-לאומי לצדק, שהחליף את בית הדין הקבוע לצדק.
 | |
| חותם בית הדין הבין-לאומי לצדק | |
| נושא | הקמת בית הדין הבין-לאומי לצדק |
|---|---|
| חותמים | 50 מדינות (כל 193 המדינות החברות באומות המאוחדות הן צד לחוקה) |
| מקום חתימה | סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| תאריך הצגה | 26 ביוני 1945 |
| תאריך כניסה לתוקף | 24 באוקטובר 1945 |
| שפות | אנגלית, צרפתית, סינית, ספרדית ורוסית |
מבנה
עריכההחוקה מחולקת ל-5 פרקים ומורכבת מ-70 סעיפים. החוקה מתחילה בסעיף 1 הקובע:
בית הדין הבין-לאומי שהוקם על ידי מגילת האומות המאוחדות כגוף השיפוטי העיקרי של האומות המאוחדות יוקם ויפעל בהתאם להוראות חוקה זו.
שאר 69 הסעיפים מקובצים ב-5 פרקים:
פרק I - ארגון בית הדין (סעיפים 2–33)
עריכהסעיף 3 לחוקה קובע כי בית הדין יורכב מ-15 חברים בני לאומים שונים, והוא לא יכלול יותר מחבר אחד מאותה מדינה. סעיף 4 קובע כי מועמדים יוצעו על ידי קבוצות לאומיות וייבחרו על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון. השופטים נבחרים לתקופת כהונה של 9 שנים עם אפשרות לבחירה מחדש (סעיף 13), ואסור להם למלא כל תפקיד פוליטי, מנהלי או מקצועי. סעיף 18 קובע כי הדחת שופט תעשה רק אם כל השופטים מסכימים פה אחד שהוא הפר את התנאים הדרושים לכהונה, וסעיף 19 מעניק להם חסינות דיפלומטית. לפי סעיף 21 בית הדין בוחר את הנשיא וסגנו לתקופת כהונה של שלוש שנים, עם אפשרות לכהונה נוספת. סעיף 22 קובע שמושבו של בית הדין הוא בהאג, הולנד, אך הוא יכול למלא את תפקידיו במקום אחר אם יראה בכך צורך. סעיף 31 מכיל הוראות הנוגעות לזכותו של צד בסכסוך המובא לבית הדין לייצוג על ידי שופט בעל אזרחות, סעיף 32 קובע את שכרם של השופטים וסעיף 33 קובע שהוצאות בית הדין יכוסו על ידי האומות המאוחדות.
פרק II - סמכות בית הדין (סעיפים 34–38)
עריכהסעיף 34 לחוקה קובע כי רק מדינות יכולות להיות צדדים בתיקים הנידונים בבית הדין, אך הוא יכול לבקש מארגונים בין-לאומיים מידע הרלוונטי לתיק. סעיף 36 קובע את המקרים בהם יש לבית הדין סמכות להתערב, וסעיף 38 מפרט את מקורות המשפט הבין-לאומי הפומבי בהם רשאי בית הדין להשתמש על מנת להכריע בתיק: אמנות, המנהג הבין-לאומי (אנ'), עקרונות משפטיים כלליים והחלטות שיפוטיות וכתיבה אקדמית כאמצעי משנה.
פרק III - הליכים (סעיפים 39–64)
עריכהסעיף 39 לחוקה קובע כי השפות הרשמיות של בית הדין יהיו אנגלית וצרפתית, ולפי סעיף 41 לבית הדין סמכות לנקוט אמצעים זמניים לשמירה על זכויותיו של מי מהצדדים. סעיף 46 קובע כי הדיונים יהיו פומביים, אלא אם בית הדין יקבע אחרת או שהצדדים יבקשו את חיסיון המשפט, ולאחר סיום הצגת הטיעונים יתקיים הדיון בפרטיות. לפי סעיף 55 התיקים יוכרעו ברוב קולות השופטים, ובמקרה של שוויון בקולות הקול המכריע יהיה לש הנשיא. סעיף 60 קובע כי פסיקת בית המשפט היא סופית ואינה נתונה לערעור, אך ניתן להגיש בקשה לתיקון פסק דין במקרה שהתגלתה עובדה חדשה שעשויה להשפיע באופן מכריע על התיק ולא הייתה ידועה לבית הדין בעת ההחלטה.
פרק IV - חוות דעת מייעצות (סעיפים 65–68)
עריכהסעיף 65 לחוקה קובע כי בית הדין רשאי לתת חוות דעת מייעצות בכל שאלה משפטית לפי בקשת כל מדינה הזכאית לעשות זאת לפי מגילת האו"ם או חוקת בית הדין.
פרק V - תיקונים (סעיפים 69–70)
עריכהסעיף 69 קובע כי תיקונים לחוקה יבוצעו באותו הליך כפי שנקבע במגילת האומות המאוחדות, בכפוף לכל ההוראות שהעצרת הכללית תאמץ על פי המלצת מועצת הביטחון לגבי השתתפותן של מדינות שהן צדדים לחוקה אך אינן חברות באו"ם. סעיף 70 קובע כי לבית הדין סמכות להציע תיקונים לחוקה, שייבחנו בהתאם להוראות סעיף 69.
הצדדים לחוקה
עריכה
מדינות שנהיו צד לחוקה עם הפיכתן לחברות באו"ם מדינות שנהיו צד לחוקה לפני הפיכתן לחברות באו"ם, לפי סעיף 93 מדינות משקיפות שאינן חברות באו"ם שאינן צד לחוקה |
כל 193 המדינות החברות באומות המאוחדות הן צד לחוקה מתוקף אשרורן את מגילת האומות המאוחדות. על פי סעיף 93(2) למגילת האו"ם, מדינות שאינן חברות באו"ם יכולות להיות צד לחוקה, בכפוף להמלצת מועצת הביטחון ואישור העצרת הכללית של האומות המאוחדות. נכון ל-2024 אף אחת מהמדינות המשקיפות (כלומר המדינה הפלסטינית וקריית הוותיקן) אינה צד לאמנה, אך שווייץ (1948–2002), ליכטנשטיין (1950–1990), סן מרינו (1954–1992), יפן (1954–1956) ונאורו (1988–1999) היו כולן צדדים לחוקה לפני קבלתן לאו"ם.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של חוקת בית הדין הבין-לאומי (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של חוקת בית הדין הבין-לאומי (בצרפתית)
- החוקה, באתר האומות המאוחדות
