חוק ההסמכה (גרמניה הנאצית)

חוק ההסמכה (בגרמנית: Das Ermächtigungsgesetz), או בשמו הרשמי החוק לתיקון מצוקת העם והרייך (בגרמנית: Behebung der Not von Volk und Reich), הוא חוק שחוקק הרייכסטאג הגרמני ב-23 במרץ 1933, והעניק לממשלה סמכויות חקיקה מלאות, ובכך איפשר לממשלה לעקוף את הפרלמנט (הרייכסטאג עצמו), שבו למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט. העברת חוק זה הייתה אחד השלבים העיקריים בתהליך השלטת הדיקטטורה הנאצית על גרמניה וחיסול רפובליקת ויימאר - הגלייכשאלטונג. חוק ההסמכה הוביל הלכה למעשה ל"הפיכה עצמית".

היטלר נואם בפני הרייכסטאג, 23 במרץ 1933

רקע

ב-30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לראש ממשלת גרמניה, כאשר ברייכסטאג, שנבחר בנובמבר 1932, המפלגה הנאצית הייתה הגדולה ביותר אך היו לה רק כשליש המושבים.

ב-27 בפברואר הוצת בניין הרייכסטאג. הנאצים מיהרו להאשים בשריפה קנוניה קומוניסטית, והאשימו בכך את מרינוס ואן דר לובה, פועל הולנדי מובטל, ששהה במקום. בעקבות כך הוצא "צו שריפת הרייכסטאג" שבא להגן על האומה מהאיום הקומוניסטי כביכול, בו הושעו סעיפים בחוקה, וניתנו לממשלה סמכויות מרחיקות לכת לפגוע בחופש האזרח ובחופש העיתונות.

באווירה זו נערכו ב-5 במרץ בחירות נוספות לרייכסטאג. למרות ההגבלות החמורות שהוטלו על האופוזיציה ערב הבחירות, לא הצליחה המפלגה הנאצית לזכות ברוב מוחלט בבחירות, אלא רק בכ-44 אחוז מהקולות ו 37 אחוז מהמושבים ברייכסטאג.

חקיקת החוק

חוק ההסמכה נועד להבטיח לנאצים שליטה מוחלטת למרות היעדר הרוב המוחלט בפרלמנט. הפרלמנט החדש התכנס ללא צירי המפלגה הקומוניסטית, שהשלטונות מנעו מהם להשתתף ואף שמו רבים מהם במעצר. ב-23 במרץ, יומיים לאחר כינוס הרייכסטאג החדש, תחת אווירת הטרור הנאצי, נערך הדיון על החוק. בעדו הצביעו 444 צירים - מהם 288 צירים נאצים ו 156 צירים ממפלגות הימין הלא נאצי. בהיעדרם של הקומוניסטים, רק 94 צירי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית התנגדו להצעה, ובראשם אוטו ולס, שאף נשא נאום תקיף כנגד החוק. 26 מצירי המפלגה לא הגיעו להצבעה, עקב איומים והפרעות מצד הנאצים.

בסיכום זכה החוק לתמיכה של 68.6 אחוז מחברי הרייכסטאג.

לדעת חוקרים רבים, לחוק ההסמכה לא היה תוקף חוקי, שכן הרוב שנדרש לו הושג באיומים.

תוכן החוק

החוק קבע שבנוסף לפרלמנט, גם לממשלה יש סמכויות חקיקה מלאות, סמכות לחוקק חוקים שנוגדים את האמור בחוקה, וסמכות לאשר הסכמים עם מדינות זרות. החוק נחקק לתקופה של ארבע שנים, אולם עם תום תקופה זו כבר לא היה שום כוח פוליטי במדינה שהתנגד לנאציזם, תוקף החוק הוארך לתקופה נוספת, והוא נותר בתוקף עד סוף מלחמת העולם השנייה.

בהסכמה לחקיקה זו, ויתר הפרלמנט הגרמני והמפלגות השייכות לו על כוחן, הביא לקיצה את חוקת ויימאר הדמוקרטית, ונתן להיטלר את המשענת החוקית לשלטונו הרודני.

תרגום לשון החוק

החוק לביטול מצוקות העם והרייך:

הרייכסטאג חוקק את החוק הבא, שקיבל את אישורו של הרייכסראט ועומד על הצורך לבצע תיקונים בחוקה, שעליהם אנו מכריזים:

חלק 1: בנוסף להליך הקבוע בחוקה, חוקי הרייך עשויים להחקק בידי הממשלה של הרייך. זה כולל חוקים המסתמכים על פסקה 85, שורה 2 ופסקה 87 שבחוקה.

חלק 2: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך עשויים לחרוג מהאמור בחוקה כל עוד הם לא פוגעים במוסד הרייכסטאג ובמוסד הרייכסראט. סמכותיו של הנשיא נשארות ללא שינוי.

חלק 3: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך יאושרו בידי הקאנצלר ויפורסמו בעיתון הרשמי של הרייך. החוקים יכנסו לתוקפם ביום הכרזתם, אלא אם צוין יום אחר לפרסומם. פסקה 68 עד פסקה 77 שבחוקה לא ייושמו על חקיקה של ממשלת הרייך.

חלק 4: בריתות וחוזים בין הרייך למדינות זרות שמתנגשות עם חוקי הרייך, לא ידרשו את אישורים של גופים העוסקים בחקיקה. ממשלת הרייך תאשר את התיקונים הנדרשים להוצאתם לפועל של בריתות וחוזים אלו.

חלק 5: חוק זה יכנס לתוקפו מרגע הכרזתו ויאבד את תוקפו באחד באפריל 1937, או אם הממשלה הנוכחית של הרייך תוחלף באחרת.

• חלק 1 של החוק מתייחס לפסקה 85 של חוקת ויימאר המנחה את הדרך בה הרייכסטאג והרייכסראט מאשרים את תקציב הרייך, ולפסקה 87 של החוקה המגבילה את הלוואות הממשלה.
• חלק 3 של החוק מתייחס לפסקות 68 עד 77 בחוקה הקובעות את התנאים לתהליך החקיקה ברייכסטאג.

קישורים חיצוניים

• חוק ההסמכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)