חוק זכויות החולה

חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996 הוא חוק ש"מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו" (סעיף 1 לחוק). רוב עקרונות החוק יושמו עוד לפני חקיקתו, כנגזרות של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

חוק זכויות החולה

פרטי החוק
תאריך חקיקה	12 במאי 1996
תאריך חקיקה עברי	כ"ג באייר תשנ"ו
גוף מחוקק	הכנסת השלוש עשרה
תומכים	9
מתנגדים	1
חוברת פרסום	ספר החוקים 1591, עמ' 327
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	משרד הבריאות
מספר תיקונים	13
נוסח מלא	הנוסח המלא

עיקרי החוק

הזכות לטיפול רפואי

• כל אדם שנזקק לכך זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, בשגרה על פי הנהוג ובמצב חירום רפואי ללא תנאי, ללא אפליה.
• מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו וכן לקבל חוות דעת נוספת לעניין הטיפול בו ולעבור למטפל או מוסד רפואי אחר תוך שיתוף פעולה של המטפל או המוסד הקודם.
• מטופל מאושפז זכאי לקבל מבקרים על פי הנהוג.
• מנהל בית חולים רשאי לקבוע הוראות בדבר הגבלה של הכנסת חמץ למבנה בית החולים, הנדרשת לשם שמירת כשרות לפסח עבור המטופלים המאושפזים בו.
• כל עובדי המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי.

הסכמה מדעת לטיפול רפואי

• כדי לתת טיפול רפואי כלשהו על המטפל למסור למטופל את המידע הרפואי הדרוש לו להחליט האם לקבל את הטיפול המוצע. הטיפול יינתן רק לאחר קבלת הסכמה מדעת. הגדרת המידע הרפואי הדרוש לחולה זכתה להתייחסות ענפה בפסיקת בתי המשפט. למשל, בית המשפט העליון קבע, בעניינה של אישה שביקשה לבצע בדיקות סקר גנטיות לגילוי מומים בעובר, כי חובת הגילוי במסגרת מסירת המידע לשם קבלת ההסכמה מדעת, עשויה להיות רחבה, וכוללת גם בדיקות חדשניות המוכרות בפרקטיקה הרפואית ושניתן לבצען רק באופן פרטי. באותו המקרה, לא נמסר למטופלת מידע על האפשרות לבצע בדיקה לגילוי תסמונת X שביר, ותסמונת זו התגלתה לבסוף בעובר.
• ניתוח (למעט כירורגיה זעירה), צינתור, דיאליזה, רדיותרפיה, טיפולי הפריה חוץ-גופית, וכימותרפיה דורשים הסכמה מדעת כתובה. במקרים אחרים ניתן לקבל גם הסכמה בעל פה או דרך התנהגות.
• בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, שיש לתיתו בנסיבות הענין בהקדם, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול.
• המטופל רשאי למנות לו מראש בא כוח, שיקבל עבורו את ההחלטות על הטיפול הרפואי.

מידע רפואי

• לגבי כל מטופל על המטפל חובה לנהל רשומה רפואית וזכותו של המטופל לקבל מידע מרשומה זו.
• על כל עובדי המוסד הרפואי לשמור על סודיות המידע הרפואי של המטופלים, אך הם רשאים למסור מידע רפואי לאחר במקרים הבאים:

(1) המטופל נתן את הסכמתו למסירת המידע הרפואי;

(2) חלה חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;

(3) מסירת המידע הרפואי היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל.

ועדות

• ועדת בדיקה - ועדה המוקמת לשם בדיקת תלונה מסוימת או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי. בית משפט רשאי להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל, לנציגו או למטפל.
• ועדת בקרה ואיכות - ועדה פנימית של מוסד רפואי לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי. תוכן הדיונים שהתקיימו בוועדת הבקרה והאיכות וכן סיכומיה ומסקנותיה, יהיו חסויים בפני כל אדם לרבות המטופל הנוגע בדבר ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי.
• ועדת אתיקה - ועדה הכוללת: יושב ראש (אדם הכשיר להתמנות שופט בית משפט מחוזי), שני רופאים במומחיות שונה, פסיכולוג או עובד סוציאלי, נציג ציבור או איש דת ואחות מוסמכת.

היסטוריה חקיקתית

הצעת החוק, המהווה תשלובת מגובשת של חמש הצעות חוק פרטיות שיזמו חברי כנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מיכאל בר-זוהר, גדעון גדות, רן כהן ויאיר צבן, פורסמה ב-16 במרץ 1992. דברי ההסבר להצעת החוק נימקו את הצורך בחוק:

מזה זמן רב הוכר הצורך בהסדרה זכויותיהם של חולים ומטופלים למיניהם והתגבשה הדעה כי הגיע העת לעגן בחוק זכויות אלה. שהרי מדובר באנשים שמפאת מצבם המיוחד הם חשופים לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות הן מבחינה חוקית והן מבחינה אנושית. אנשים אלה נתונים במצב של תהיה ואי ודאות, בהרגשה של תלות במטפלים ובמוסדות המטפלים ובתנאים של לחץ נפשי. גמלה, אפוא, ההכרה כי יש להבטיח למטופלים גישה אנושית נאותה ומתחשבת.

החוק אושר בכנסת ב-1 במאי 1996, ונכנס לתוקף ב-12 באוגוסט 1996, בתום שלושה חודשים מיום פרסומו.

מאז אישורו תוקן החוק 13 פעמים. תיקונים עיקריים:

בתיקון מס' 8 לחוק הוסדרה זכותו של מטופל לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת קבלת טיפול רפואי.

בתיקון מס' 9 לחוק נקבע שכאשר הובא לידיעתו של מטפל כי הורה הורשע בביצוע עבירת מין או אלימות כלפי ילדו הקטין, או הוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה כאמור ועדיין מתנהל ההליך הפלילי נגדו, לא תידרש הסכמתו של אותו הורה לטיפול רפואי באותו ילד ולא יימסר לאותו הורה מידע לגבי טיפול רפואי באותו ילד.

בתיקון מס' 13 לחוק נקבע שמנהל בית חולים רשאי לקבוע הוראות בדבר הגבלה של הכנסת חמץ למבנה בית החולים בפסח. התיקון נעשה בעקבות פסק דין של בג"ץ שקבע שאין להתיר הגבלה כזו ללא הסמכה בחוק. עמדת משרד הבריאות, לאחר התיקון לחוק, היא ש"החוק אינו מאפשר להסמיך עובד לערוך חיפוש אחר חמץ על גופו של אדם, וכן בכלי תחבורה, במטען או בטובין אחרים של באי בית החולים או השוהים בו".

ראו גם

• אתיקה רפואית

לקריאה נוספת

• יהושע שמר, שמוליק בן יעקב, יוסי ווייס (עורכים), חוק זכויות החולה - המהפכה שטרם הושלמה, ידיעות ספרים
• נעמה ויצ'נר, "ועדות כחול לבן - על ועדות האתיקה שבחוק זכויות החולה", משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 6 עמוד 41, 2015
• ח' גוטמן, הפרשנות לחוק זכויות החולה, הוצאת "אוצר המשפט".

קישורים חיצוניים

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, באתר ויקיטקסט

• היסטוריית החקיקה של חוק זכויות החולה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• רן כהן, תמיר מוריץ, לימור שריר, הרצאה בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, 2017
• אורנה כהן, "אני עבריין. לבדוק אישה מאחורי הפרגוד בפרוזדור זו שערורייה", באתר הארץ, 30 ביוני 2021
• נילי קרקו-אייל ודניאל שפרלינג, חוק זכויות החולה בפסיקת בית המשפט העליון: בחינה אמפירית של הביטוי שניתן לחוק בשיח המשפטי על-אודות חובותיהם של המטפל והמוסד הרפואי וזכויות המטופל, משפט וממשל כז, תשפ"ב-2022
• ארנון קרן ואורי לב, חוק זכויות החולה, הסכמה מדעת והדרישה לידיעה: מבט ביקורתי, משפט וממשל כז, תשפ"ב-2022

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.