הכנסת השלוש עשרה
כהונתה של הכנסת השלוש עשרה החלה ב-13 ביולי 1992, בעקבות הבחירות שנערכו ב-23 ביוני אותה שנה. את הישיבה פתח נשיא המדינה חיים הרצוג, והדיון נוהל תחילה בידי זקן חברי הכנסת, יצחק שמיר, שגם כיהן באותה העת כראש הממשלה. לאחר השבעת חברי הכנסת, נבחר חבר הכנסת שבח וייס ליושב ראש הכנסת, לאחר שגבר על יושב ראש הכנסת השתים עשרה, דב שילנסקי, ברוב של 72 מול 44. עוד באותו היום הציג יושב ראש מפלגת העבודה, יצחק רבין, את ממשלתו, והיא זכתה לאמונם של 67 מחברי הכנסת, בעוד 53 מתנגדים לה. כהונת הכנסת השלוש עשרה הסתיימה ב-17 ביוני 1996.
 | |
| ממשלות |
הממשלה העשרים וחמש הממשלה העשרים ושש |
|---|---|
| תקופת כהונה |
13 ביולי 1992 – 17 ביוני 1996 (4 שנים) |
| מערכת בחירות | 23 ביוני 1992 |
| הנהגה | |
| יו"ר הכנסת |
שבח וייס  |
| ראש הממשלה |
יצחק רבין שמעון פרס |
| הרכב הכנסת | |
 | |
| מפלגת השלטון | העבודה |
  | |
הרכב פוליטיעריכה
- העבודה - 44 מושבים
- הליכוד - 32 מושבים
- מרצ - 12 מושבים
- צומת - 8 מושבים
- מפד"ל - 6 מושבים
- ש"ס - 6 מושבים
- יהדות התורה - 4 מושבים
- חד"ש - 3 מושבים
- מולדת - 3 מושבים
- מד"ע - שני מושבים
גושים פוליטייםעריכה
גוש השמאל: העבודה, מרצ - 56 מושבים
גוש הימין: הליכוד, צומת, מפד"ל, מולדת - 49 מושבים
גוש חרדים: ש"ס, יהדות התורה - 10 מושבים
גוש ערבים: חד"ש, מד"ע - 5 מושבים
לראשונה מאז המהפך ב-1977 נהנה גוש השמאל מרוב בכנסת, שאפשר הקמת ממשלה בראשות מפלגת העבודה. הקואליציה שהקים יצחק רבין הורכבה מסיעות העבודה, מרצ וש"ס (62 מושבים). סיעות חד"ש ומד"ע לא היו חברות בקואליציה, אך תמכו בה מבחוץ. ב-1993 התפטר שר הפנים אריה דרעי מהממשלה בעקבות פסיקת בג"ץ לפיה אין הוא יכול להמשיך ולכהן כשר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום. יחד עמו התפטרו גם שלושה סגני שרים מטעם ש"ס, והמפלגה פרשה למעשה מהקואליציה, אף שהמשיכה לתמוך בממשלה בנושאים נקודתיים. במצב דברים זה, הפכה הממשלה לממשלת מיעוט הנשענת על קואליציה בת 56 חברי הכנסת של העבודה ומרצ. בראשית 1995 התפלגה סיעת צומת, ושלושה מחבריה הקימו את סיעת יעוד שהצטרפה לקואליציה.
שינויים בהרכב הסיעותעריכה
במהלך כהונתה של הכנסת, ובעיקר לקראת סיום כהונתה והבחירות לכנסת הארבע עשרה, התפלגו כמה מחברי הכנסת מסיעותיהם והקימו סיעות נפרדות או סיעות יחיד.
- מפלגת העבודה: חברי הכנסת אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן הקימו את סיעת הדרך השלישית, על רקע התנגדותם לאפשרות לנסיגה מרמת הגולן כחלק מהסכם שלום עתידי עם סוריה. המפלגה החדשה התמודדה בבחירות לכנסת הארבע עשרה וזכתה בארבעה מושבים. חברת הכנסת נאוה ארד פרשה אף היא מהסיעה ובבחירות לכנסת הארבע עשרה עמדה בראש מפלגת הגמלאים, שלא עברה את אחוז החסימה.
- הליכוד: חברי הכנסת דוד לוי ודוד מגן פרשו מהסיעה והקימו את סיעת גשר. בסופו של דבר התמודדה המפלגה החדשה ברשימה משותפת עם הליכוד ועם צומת בבחירות לכנסת הארבע עשרה. חבר הכנסת אפרים גור הקים סיעת יחיד והתמודד אף הוא בבחירות לכנסת הארבע עשרה, בראש רשימת "אחדות למען העלייה", שלא עברה את אחוז החסימה.
- צומת: חברי הכנסת גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ התפלגו מהסיעה והקימו את סיעת יעוד. בהמשך התפלגו גולדפרב וסלמוביץ מסיעה זו, והקימו את סיעת "העתיד". לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התמודד גולדפרב בבחירות המקדימות במפלגת העבודה, וסלמוביץ עשתה זאת בליכוד. שניהם לא הצליחו להיבחר במקומות ריאליים.
- ש"ס: חבר הכנסת יוסף עזרן פרש מהסיעה והקים סיעת יחיד. בבחירות לכנסת הארבע עשרה עמד בראש רשימת תלם אמונה, שלא עברה את אחוז החסימה.
- יהדות התורה: לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה התפצלה הסיעה לשני מרכיביה, אגודת ישראל ודגל התורה, אך בסופו של דבר התמודדו המפלגות ברשימה משותפת גם בכנסת הארבע עשרה.
- מולדת: חבר הכנסת שאול גוטמן פרש מהסיעה והקים את סיעת "ימין ישראל". חבר הכנסת יוסף בא-גד פרש אף הוא מהסיעה והקים סיעת יחיד. שניהם התמודדו בראש רשימות עצמאיות בבחירות לכנסת הארבע עשרה. רשימתו של גוטמן פרשה מן המירוץ בסופו של דבר, ואילו זו של בא-גד לא עברה את אחוז החסימה.
אירועים מרכזייםעריכה
התהליך המדיניעריכה
ערכים מורחבים – הסכמי אוסלו, רצח יצחק רבין
במהלך כהונתה של הכנסת השלוש עשרה הואץ התהליך המדיני, וההסכמים שנחתמו במסגרתו הסעירו את הכנסת. הודעת הממשלה בנושא הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי וחילופי האיגרות עם אש"ף (ההסכם הראשון בהסכמי אוסלו) נדונה במשך יומיים, בין ה-21 וה-23 בספטמבר 1993, ואושרה ברוב של 61 מול 50. בהודעה תמכו חברי סיעות העבודה, מרצ, חד"ש ומד"ע והתנגדו לה רוב חברי סיעת הליכוד, וכן סיעות צומת, המפד"ל, יהדות התורה ומולדת. חברי סיעת ש"ס נמנעו או נעדרו, וגם שלושה מחברי סיעת הליכוד - אסעד אסעד, רוני מילוא ומאיר שטרית - נמנעו.
ב-11 במאי 1994 אישרה הכנסת גם את הודעת הממשלה על הסכם קהיר, ברוב של 52 חברי כנסת וללא מתנגדים, לאחר שחברי סיעות האופוזיציה החרימו את ההצבעה בטענה כי הנושא צריך להיות מוכרע בבחירות חדשות. ב-5 באוקטובר 1995 הצביעה הכנסת על הודעת הממשלה בדבר אישור הסכם ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה (הסכם אוסלו ב'). בסיומו של דיון סוער, אישרה הכנסת את הודעת הממשלה ברוב דחוק של 61 (רוב חברי סיעת העבודה, חברי סיעות מרצ, חד"ש ומד"ע, וחברי הכנסת גונן שגב ואלכס גולדפרב מיעוד) מול 59 (חברי סיעות הליכוד, ש"ס, המפד"ל, צומת, יהדות התורה ומולדת, וכן חברי הכנסת אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן מהעבודה וחברת הכנסת אסתר סלמוביץ מיעוד). הסכם השלום בין ישראל לירדן נהנה מקונצנזוס רחב יותר, והוא אושר ב-25 באוקטובר 1994, ברוב של 105 מול 3.
המחאה הפוליטית נגד ההסכמים המדיניים הידרדרה לכדי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995. ארונו של רבין הוצב ברחבת הכנסת, ומאות אלפי אזרחים חלפו על פניו. לאחר הרצח, הטיל הנשיא עזר ויצמן את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה על סגנו וראש ממשלת המעבר, שמעון פרס. בהצבעה שנערכה במליאה תמכו בממשלה החדשה, שהרכבה היה כמעט זהה לשל קודמתה, ב-22 בנובמבר תמכו בכינון הממשלה החדשה 62 חברי כנסת, ושמונה חברי סיעות צומת ומולדת התנגדו. יתר סיעות האופוזיציה בחרו להימנע, כלשונו של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו: "בהחלטה זו אנחנו מבטאים את עמדתנו, שרצח פוליטי אסור שיפגע ברציפות השלטון במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית מחליפים כמובן את השלטון בהליכים דמוקרטיים תקינים, ובראשם ההליך של בחירות כלליות, ולכן איננו מעוניינים למנוע את הקמתה של ממשלת העבודה, שאמורה להיות ממשלת המשך לממשלתו של יצחק רבין"[1].
אירועים פרלמנטרייםעריכה
ב-16 בנובמבר 1992 החליטה הכנסת על הקמת ועדה חדשה - הוועדה לקידום מעמד האישה. היושבת ראש הראשונה של הוועדה הייתה יעל דיין, ולאחר מכן החליפה אותה לימור לבנת. במהלך כהונתה של הכנסת הוקמו בה ארבע ועדות חקירה פרלמנטריות: ועדה בראשות אברהם בורג לנושא הנשירה ממערכת החינוך ותופעת האנאלפביתים (הוועדה לא הגישה דו"ח); ועדת הפנים ואיכות הסביבה שימשה כוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המגזר הבדואי בישראל (אף שיושב ראש ועדת הפנים היה יהושע מצא, יושב ראש ועדת החקירה הפרלמנטרית היה דוד מנע); ועדה בראשות לימור לבנת לבדיקת רצח נשים בידי בני זוגן; ועדה בראשות בני טמקין לחקירת אלימות בקרב בני נוער (הוועדה הגישה רק דו"ח ביניים).
ב-24 במרץ 1993 בחרה הכנסת בעזר ויצמן לנשיאה השביעי של מדינת ישראל. ויצמן, מועמד העבודה, גבר על מועמד הליכוד, דב שילנסקי, ברוב של 66 מול 53.
מספר ראשי מדינות נאמו בפני מליאת הכנסת, ובהם נשיא אוקראינה, ליאוניד קרבצ'וק; נשיא מועצת אירופה, מיגל מרטינס; מלך ספרד, חואן קרלוס; נשיא בולגריה, ז'ליו ז'לב; נשיא קניה, דניאל אראפ מוי; נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון; נשיא אוסטריה, תומאס קלסטיל; נשיא ליטא, אלגירדס ברזאוסקאס; ביאטריקס, מלכת הולנד; נשיא פורטוגל, מריו סוארש; נשיא טורקיה, סוליימאן דמירל, נאם בטרקלין שאגאל.
במהלך הפיליבסטר שליווה את דיוני הכנסת באישור חוק ההסדרים ותקציב המדינה לשנת 1993 נאם חבר הכנסת מיכאל איתן במשך 10 שעות ו-7 דקות. נאומו זה מהווה שיא בתולדות הכנסת. אירוע יוצא דופן התרחש ב-30 ביוני 1993, כאשר תייר איטלקי קפץ מהיציע לתוך אולם המליאה, ונעצר בידי חבר הכנסת חיים דיין. בעקבות מקרה זה, נוספו קירות זכוכית המפרידים בין יציע האורחים לבין יציע המכובדים והמליאה.
חקיקהעריכה
במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 נחקקו 468 חוקים - המספר הגבוה ביותר עד אז. לראשונה בתולדות הכנסת, למעלה ממחצית החוקים (250 חוקים, שהם 53.4%) היו חוקים שמקורם בהצעות חוק פרטיות. מספר הצעות החוק הפרטיות שהונחו על שולחן הכנסת היווה אף הוא שיא באותה העת - 3,612 (לעומת 1,448 הצעות חוק פרטיות שהונחו על שולחן הכנסת ה-12)[2].
בין החוקים הבולטים שחוקקה הכנסת ה-13: גרסה מתוקנת של חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק קליטת חיילים משוחררים, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), חוק הסניגוריה הציבורית, חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, חוק זכויות החולה, חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) וחוק בית המשפט לענייני משפחה.
חוקי יסודעריכה
- חוק יסוד: חופש העיסוק. חוק יסוד זה נחקק כבר בכנסת ה-12, ואולם במהלך כהונתה של הכנסת ה-13 הוחלף בנוסח חדש, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ מיטראל. העתירה הוגשה נגד החלטת הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא במשרד התעשייה והמסחר שלא לאשר לחברות פרטיות לייבא בשר קפוא, מחשש שייבאו בשר לא כשר. בית המשפט פסק כי החלטת הרשות המוסמכת התקבלה משיקולים זרים, והורה על בטלותה. בהערת אגב ציין השופט תאודור אור כי ההחלטה גם לא עומדת בתנאי חוק יסוד: חופש העיסוק, שלפי הוראותיו באותה העת, לא ניתן היה לקבלה אלא בחוק יסוד שאושר ברוב של 61 מחברי הכנסת[3]. כדי להתגבר על פסיקה זו, נחקק חוק יסוד חדש, שבו לא נמנו עוד העילות שמאפשרות מניעת קבלת רישיון, אלא נקבעה פסקת הגבלה הדומה לזו שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיה "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כן נוספה בו פסקת התגברות, המאפשרת להתגבר על הוראות פסקת ההגבלה, בחוק שהתקבל ברוב של 61 חברי הכנסת, ונאמר בו במפורש כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק. לפי הוראות חוק היסוד, תוקפו של חוק כזה יפקע בתוך ארבע שנים. בחוק היסוד החדש נוספו גם סעיפי עקרונות יסוד ומטרות. כן תוקן גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאף בו נוסף סעיף עקרונות יסוד, וכן תוקנה פסקת ההגבלה, ונקבע בה, באופן דומה לחוק יסוד: חופש העיסוק החדש, כי פגיעה בזכויות המוגנות בחוק היסוד תיתכן לא רק בחוק, אלא גם לפי חוק, מכוח הסמכה מפורשת בו. זמן קצר לאחר חקיקת החוק נחקק חוק יבוא בשר קפוא, בהתאם להוראותיו של חוק היסוד. עתירה חדשה שהוגשה נגד החוק החדש נדחתה[4].
- חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 18). תיקון בחוק יסוד: הכנסת שקבע כי חבר הכנסת שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית ונדון לעונש מאסר בפועל, וקבע בית המשפט שיש עם העבירה קלון, תיפסק חברותו ביום שפסק הדין נעשה סופי.
- חוק יסוד: הממשלה (תיקון). תיקון בחוק יסוד: הממשלה הקובע חובת מינוי של קבינט מדיני-ביטחוני, וכן מחייב את הממשלה להקים "צוות לייעוץ מקצועי קבוע בתחום הביטחון הלאומי", לימים המטה לביטחון לאומי.
חקיקה בתחום המשטרעריכה
- חוק הכנסת. החוק מסדיר היבטים שונים בפעילותה של הכנסת שהם מפורטים מכדי להיכלל בחוק יסוד: הכנסת, אך מהותיים מכדי שיופיעו רק בתקנון הכנסת. בעת שנחקק, כל שנקבע בו הוא מספר החברים בוועדות הכנסת, ובהמשך כהונתה של הכנסת ה-13 נקבעו בו גם הוראות לעניין ישיבת הפתיחה. הכנסות הבאות הרחיבו את תחולתו גם לנושאים נוספים.
- חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 6) תיקון בחוק החברות הממשלתיות המסדיר את דרכי המינויים בחברות הממשלתיות והקים לראשונה את הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות.
- חוק המפלגות (תיקון מס 4), תיקון בחוק המפלגות, הקובע הגבלות על תרומות למתמודדים בבחירות מקדימות.
- חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 30). תיקון בחוק הבחירות לכנסת, שבין היתר אפשר הצבעת קלפיות בבתי חולים, לשם הצבעת מאושפזים.
- חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) המסדיר את מימון המפלגות המתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות.
חקיקה חברתיתעריכה
- חוק קליטת חיילים משוחררים. החוק מקים קרן לקליטת חיילים משוחררים, שכספיה משמשים למענק הניתן לחיילים עם שחרורם מצה"ל ולפיקדון הניתן לחיילים לשם השלמת השכלה תיכונית, לימודים קדם-אקדמיים ואקדמיים, לימודים במוסד להכשרה מקצועית, רכישת דירה או פתיחת עסק.
- חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 17). חוק המשנה את שיטת התגמול לנכי צה"ל שאחוזי הנכות שלהם נמוכים מ-20%, וקובע כי הם יהיו זכאים למענק חד-פעמי.
- חוק התגמולים לחסידי אומות העולם.
- חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים.
- חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה, התשנ"ג-1993
חקיקה כלכליתעריכה
- חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 100). תיקון לפקודת מס הכנסה המטיל מס על רווחי הון.
- חוק משק החשמל. חוק המסדיר את משק החשמל בישראל באמצעות רשות החשמל שבמשרד האנרגיה והתשתית, במטרה לאפשר מתן רישיונות לייצור חשמל גם לגורמים נוספים פרט לחברת החשמל.
- חוק פיקוח על מצרכים ושירותים בישראל. החוק מסמיך את השרים לקבוע, בתחומי אחריותם, מוצרים ושירותים שמחיריהם יהיו בפיקוח, וקובע את ההליכים הכרוכים בכך.
- חוק אזורים חופשיים לייצור בישראל. החוק מסמיך את הממשלה לקבוע אזורים שבהם יינתנו הקלות במיסים, ברישוי ובהליכי התכנון ליזמים המקימים מפעלים.
- חוק השקעות משותפות בנאמנות. חוק שהחליף את החוק הקודם שעסק בנושא, מ-1961.
- חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. חוק המסדיר את שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות, במטרה להתמודד עם תופעת השוק האפור.
- חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 8) תיקון לחוק החברות הממשלתיות, המסדיר את הפרטתן של חברות ממשלתיות.
- חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 94) תיקון לפקודת מס הכנסה, שקבע הקלות במס לתאגידים המתמזגים לפי צו בית משפט.
- חוק כביש ארצי לישראל. חוק הקובע הליכי הפקעה מזורזים לשם סלילת כביש 6.
- חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) וחוק כביש אגרה (מנהרות הכרמל) המסדירים את הפעלת כבישי האגרה כביש 6 ומנהרות הכרמל.
חקיקה פליליתעריכה
- חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי). תיקון לחוק העונשין, שכלל רפורמה מקיפה בחוק העונשין, לפי הצעתם של פרופ' ש"ז פלר ופרופ' מרדכי קרמניצר, שכללה את החלפתם של החלק המקדמי והחלק הכללי של החוק, העוסקים בהוראות היסוד, תחולת דיני העונשין מבחינת זמן ומקום, מבנה היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה, סיווג העבירות לפי חומרתן, עבירות נגזרות, סייגים לאחריות הפלילית, ועוד.
- חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים). חוק המסדיר מחדש את עילות המעצר, קובע את תנאי ההחזקה במעצר ומסדיר את הליכי המעצר.
- חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד). חוק המגדיר את העילות והנסיבות שבהן ניתן לבצע חיפוש - חיצוני ופנימי - בגופו של אדם.
- חוק הסניגוריה הציבורית.
- חוק המחשבים. חוק הקובע עבירות מחשב, התאמת דיני הראיות לשימוש בפלטי מחשב, והוראות לעניין חיפוש במחשב.
- חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון מס' 2). חוק שנועד לאפשר לנפגע עבירת מין להעיד שלא בנוכחות הנאשם ומסמיך את בית המשפט שהרשיע נאשם להורות על הגשת תסקיר על מצבו של נפגע העבירה לשם ההכרעה בגזר הדין.
- חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון מס' 11). חוק המסדיר את סמכויותיהם של בתי המשפט לנוער להורות על בדיקה נפשית לקטינים הנשפטים בפניהם, וכן את העילות והנסיבות שבהן ניתן להורות על אשפוז בכפייה של קטינים.
- חוק העונשין (תיקון מס' 47). תיקון בחוק העונשין שקבע כי תקופת ההתיישנות של עבירות מין שבוצעו בקטין תחל בהגיעו לגיל 18.
- חוק העונשין (תיקון מס' 40). תיקון זה קבע כי העונש על ביצוע עבירה שדינה עד 10 שנות מאסר, מתוך מניע של גזענות, יהיה כפול מהעונש הקבוע בחוק, ובלבד שלא יעלה על 10 שנות מאסר.
- חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 13). תיקון לפקודת בתי הסוהר המסדיר שחרור מנהלי של אסירים לקראת סוף תקופת מאסרם.
דת ומדינהעריכה
- חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית. חוק המעגן את זכותו של כל אדם לקבורה על פי השקפתו בבית עלמין אזרחי.
- חוק יבוא בשר קפוא. חוק זה נחקק לאחר חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק החדש, ונקבע בו כי אין לייבא בשר קפוא ללא תעודת הכשר, אלא אם כן שר התעשייה והמסחר התיר זאת. בהתאם להוראות חוק היסוד החדש, נקבע בו כי הוא תקף על אף האמור בחוק יסוד: חופש העיסוק, והוא התקבל ברוב של 65 מול 10. נגד החוק הוגשה עתירה לבג"ץ בנימוק שהוא פוגע בחופש העיסוק של יבואני הבשר, אך העתירה נדחתה[4]. בהמשך שונה שמו של חוק זה לחוק בשר ומוצריו.
צבא וביטחוןעריכה
- חוק שירות ביטחון (הוראת שעה). בחוק זה עוגן משך השירות הסדיר בצה"ל והועמד על 36 חודשים. עד אז קבע החוק כי משך השירות הוא 30 חודשים, אך במשך עשרות שנים הוארך בצו בידי שר הביטחון. החוק נקבע כהוראת שעה לשנתיים, מתוך שאיפה להביא לקיצור בתקופת השירות הסדיר, אך תוקף הוראת השעה הוארך מאז מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, מדובר בהוראת השעה הישנה ביותר שעומדת בתוקפה.
- חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר). תיקון בחוק שירות ביטחון המסדיר הצבת חיילים לשירות במשטרת ישראל (שח"מ) ובמסגרות ביטחוניות ואזרחיות מחוץ לצה"ל. ההוראה לגבי המשטרה נקבעה כהוראת שעה לשנתיים, ובדומה להוראת השעה בעניין משך השירות, הוארכה אף היא מספר פעמים, ונכון לשנת 2011, עומדת בתוקפה.
- חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה). חוק האוסר על העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים מיהודה והשומרון וחבל עזה. גם חוק זה נקבע בתחילה כהוראת שעה, לשנה, ואף הוא עומד בתוקפו גם בשנת 2011.
- חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 32). תיקון לחוק השיפוט הצבאי המקצר את תקופות המעצר שבסמכותם של שוטרים צבאיים וקציני שיפוט. שנים ספורות לאחר חקיקתו, פסק בית המשפט העליון, בבג"ץ שגיא צמח, כי חרף הקיצור, התקופות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי עדיין אינן מידתיות, והורה על ביטול הסעיף המסדיר זאת[5]. הייתה זו הפעם הראשונה בה נפסל סעיף חוק בשל פגיעה בזכות המנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (במקרה זה, הזכות לחירות).
עבודהעריכה
- חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. חוק המטיל חובת רישוי על קבלני כוח אדם וקובע הוראות לגבי תנאי העבודה של עובדי הקבלן.
- חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשמ"ו-1996. חוק המחייב שוויון בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בעבודה. החליף חוק בשם זהה שנחקק ב-1964.
- חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 8). תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה המצמצם את שבוע העבודה מ-47 שעות ל-45.
- חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) וחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד). חוקים אלה קובעים הוראות המאפשרות היעדרות של עובד בשל מחלה של הורה קשיש או ילדו.
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 2). חוק האוסר על מעסיק לדרוש מדורש עבודה או מעובד את הפרופיל הצבאי שלו.
בריאותעריכה
- חוק ביטוח בריאות ממלכתי היה אחד מהחוקים הבולטים שחוקקה הכנסת השלוש עשרה. החוק קבע לראשונה את זכותם של אזרחי ישראל לקבלת שירותי בריאות. עד לחקיקת החוק מומנו שירותי הבריאות באמצעות דמי חבר ששולמו לקופות החולים, וכל קופה סיפקה שירות אחר. מאז חקיקת החוק, מספקות קופות החולים סלי בריאות אחידים, והם ממומנים באמצעות דמי ביטוח בריאות שמועבר להן דרך המוסד לביטוח לאומי, ונגבה כחלק יחסי מהשכר. בעקבות חקיקת החוק נוספו מיליון אזרחים שלא היה להם ביטוח בריאות למעגל הזכאים.
- חוק זכויות החולה: חוק שנועד לקבוע את זכויותיו של אדם המבקש או מקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו.
- חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד): חוק המסדיר הסכמי פונדקאות.
- חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם (נגיף האיידס): חוק המעניק פיצוי לכל מי שנדבק מנגיף האיידס כתוצאה מקבלת עירוי דם עד 1986.
- חוק לפיצוי נפגעי גזזת: חוק המעניק פיצוי לעולים חדשים שנפגעו מהקרנות שעברו לטיפול במחלת הגזזת או למניעתה, בתקופת קום המדינה. חוק זה היה מענה לסערה הציבורית שכונתה "פרשת הגזזת".
- חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 85): תיקון לחוק הביטוח הלאומי שקובע כי המוסד לביטוח לאומי יממן את ביצוען של בדיקות מי שפיר.
- חוק לגילוי נגיפי איידס בקטינים: חוק הקובע את הנסיבות בהן ניתן לבצע בדיקות לגילוי נגיף האיידס בקטינים, לבקשתם, אף ללא הסכמת הוריהם או יידועם.
חקיקה סביבתיתעריכה
- חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) הקובע איסורים על התעללות בבעלי חיים, ומקים קרן למען בעלי חיים במשרד לאיכות הסביבה.
- חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור. החוק מסמיך את הרשויות המקומיות לקבוע הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור ומסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייבן לקבוע הסדרים כאמור.
- חוק החמרים המסוכנים. חוק המסדיר את סמכויותיו של המשרד לאיכות הסביבה בכל הנוגע לרישוי ההחזקה והשימוש בחומרים מסוכנים.
- חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 10). תיקון לחוק רישוי עסקים המסדיר את סמכויותיו של השר לאיכות הסביבה בכל הנוגע לרישוי עסקים.
מערכת המשפטעריכה
- חוק בית המשפט לענייני משפחה. החוק הקים את מערכת בתי המשפט לענייני משפחה ואת סמכויותיהם של בתי משפט אלה.
- חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 15). תיקון בחוק ההוצאה לפועל שכלל את צמצום השימוש במאסר ככלי לאכיפת הוצאה לפועל, והפיכתו לסנקציה בשל ביזיון הליכי ההוצאה לפועל, וכן תיקונים שונים שנועדו לייעל את מערכת ההוצאה לפועל.
- חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. חוק המקים את המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, במטרה לייעל את הליכי הגבייה.
השלטון המקומיעריכה
- חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי המועצה).
- חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון). חוק הקובע את דרכי פקיעת כהונתו של ראש מועצה אזורית ואת הליכי בחירתו של ראש מועצה חדש במקומו.
תכנון ובניהעריכה
- חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43). רפורמה במערך התכנון והבניה, שכללה, בין היתר, את שינוי הרכב הוועדות המחוזיות, הקמת ועדות ערר מחוזיות, הוראות שונות לגבי חברי מוסדות התכנון, שינויים בהגדרות תפקידיהן של הוועדות המחוזיות והוועדות המקומיות, דרכי הגשת התנגדויות ושמיעתן, לוחות זמנים לסיום טיפול בתוכניות, הליכי הגשת עררים, הסמכת בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות שעניינן תכנון ובניה, ועוד.
- חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 37). תיקון לחוק התכנון והבניה שנועד לקצר את הליכי אישורן של תוכניות שעניינן דרכים ומסילות ברזל.
צרכנותעריכה
- חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 3), תיקון לחוק הגנת הצרכן שאפשר הגשת תובענה ייצוגית בתביעות מכוח החוק.
- חוק תובענות ייצוגיות (תיקוני חקיקה). חוק המסדיר הגשת תובענות ייצוגיות בתחומי ההגבלים העסקיים והבנקאות.
שונותעריכה
- חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 4) (מאגרי מידע). תיקון בחוק הגנת הפרטיות המסדיר את התנאים לניהול מאגרי מידע והשימוש במאגרי מידע, ואת השימוש בהם לשם דיוור ישיר.
- חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים). החוק מקים את המועצה לניסויים בבעלי חיים וקובע עקרונות כלליים לניסויים בבעלי חיים.
- חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 10). חוק המסדיר את מעמדן של המכללות.
- חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות. חוק זה הטיל חובת רישוי על העוסקי בייעוץ השקעות, קבע את תנאי הרישוי, הטיל חובות אמון וזהירות של מנהלי תיקי השקעות, וקבע הוראות שונות לדרכי פעולתם. לאחר חקיקתו, עתרה לשכת מנהלי ההשקעות לבג"ץ, בטענה שחלק מהוראותיו פוגעות בחופש העיסוק. בפסק הדין[6], שניתן ב-1997, פסק בית המשפט העליון כי ההוראה המתירה לרשות ניירות ערך להעניק רישיונות למנהלי תיקים או יועצי השקעות אף ללא בחינה מקצועית, למי שעסק בכך שבע שנים לפחות, פוגעת באופן שאינו מידתי בעוסקים במקצוע תקופות קצרות יותר. על כן, פסק בית המשפט כי הסעיף הקובע זאת בטל. הייתה זו הפעם הראשונה בעידן המהפכה החוקתית בה פסק בג"ץ כי סעיף חוק בטל בשל פגיעה בזכות המעוגנת בחוק יסוד.
- חוק העובדים הסוציאליים. חוק המסדיר את העיסוק בעבודה סוציאלית.
- חוק המתווכים במקרקעין. חוק המסדיר את העיסוק בתיווך במקרקעין.
- חוק העמותות (תיקון מס' 3). תיקון בחוק העמותות שנועד להגביר את הפיקוח על העמותות באמצעות הגדלת חובות הדיווח שלהן. כן כולל החוק תיקונים שנועדו לייעל את התנהלותן של עמותות.
- חוק השמות (תיקון מס' 3). תיקון לחוק השמות המבטל את ברירת המחדל לפיה עם נישואיה מקבלת אישה את שם משפחתו של בעלה, וקובע כי כל אדם יודיע לרושם הנישואים מהו שם המשפחה שבחר לשאת לאחר נישואיו.
- חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 7). חוק הקובע עיקרון של ייצוג הולם לבני שני המינים בשירות המדינה.
- חוק רשות השידור (תיקון מס' 8) חוק המעגן את סמכותה של רשות השידור לשדר פרסומות ברדיו.
- חוק לעידוד ההפקה של יצירה ישראלית מקורית בשידורי הטלוויזיה (תיקוני חקיקה). חוק הקובע רף מינימלי של הפקות מקור שעל ערוצי הטלוויזיה לשדר.
- חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 8). חוק המעגן את זכותו של כל תושב לרכוש חלקת קבר בעודו בחיים, בסכום שייקבע לפי כללים שיקבע השר לענייני דתות באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה.
- חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון). חוק המסדיר את הרכבה וסדרי פעולתה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל.
בעלי תפקידיםעריכה
| התפקיד | בעל התפקיד | הערות | |
|---|---|---|---|
| נשיאות הכנסת | |||
| יושב ראש הכנסת | שבח וייס | ||
| סגני יושב ראש הכנסת | רפאל אדרי, חנא חדד (החל מה-12 מדצמבר 1995), סאלח טריף (עד 27 בנובמבר 1995), ענת מאור, אסתר סלמוביץ, יוסף עזרן, עובדיה עלי ודב שילנסקי | ||
| ראשי הוועדות הקבועות | |||
| יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה | דן תיכון, דוד מגן | בתחילה הייתה כוונה למנות לתפקיד את רוני מילוא. מבקר המדינה, מרים בן-פורת מתחה ביקורת על כוונה זו, מאחר שמילוא כיהן כשר בממשלה היוצאת, ודו"חות המבקר הראשונים בהם צפויה הייתה הוועדה לעסוק היו בעניין פעולותיה של ממשלה זו, מה שעלול ליצור מצב של ניגוד עניינים. בסופו של דבר מונה לתפקיד דן תיכון, ולאחר שנתיים החליף אותו דוד מגן (שאף הוא היה שר באותה ממשלה). במקביל, תוקן חוק מבקר המדינה ונקבע בו כי "מי שכיהן כשר, כסגן שר או כמנהל כללי או משנה למנהל כללי של משרד ממשרדי הממשלה לא יהיה יושב-ראש הוועדה תוך שנתיים מיום סיום כהונתו כאמור"[7]. | |
| יושב ראש ועדת החוץ והביטחון | אורי אור, חגי מירום | אור פרש מהתפקיד בשל מינויו לסגן שר הביטחון | |
| יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט | דוד צוקר | ||
| יושב ראש ועדת החינוך והתרבות | אברהם בורג, דליה איציק | בורג התפטר מהכנסת לאחר שנבחר ליושב ראש הסוכנות היהודית | |
| יושב ראש ועדת הכלכלה | גדעון פת, צחי הנגבי | ||
| יושב ראש ועדת הכנסת | חגי מירום, אלי גולדשמידט | מירום פרש מהתפקיד בשל מינויו ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון | |
| יושב ראש ועדת הכספים | גדליה גל | ||
| יושב ראש ועדת העבודה והרווחה | עמיר פרץ, יוסי כץ | פרץ פרש מהתפקיד עם מינויו ליושב ראש ההסתדרות | |
| יושב ראש ועדת העלייה והקליטה | עמנואל זיסמן | ||
| יושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה | יהושע מצא | ||
| יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה | יעל דיין, נעמי בלומנטל, לימור לבנת | הוועדה מונתה לראשונה בכנסת השלוש עשרה | |
| בעלי תפקידים פרלמנטריים אחרים | |||
| ראש האופוזיציה | יצחק שמיר, בנימין נתניהו | באותה העת לא הוגדר התפקיד בחוק באופן רשמי | |
| יושב ראש הקואליציה | אלי דיין | ||
| יושב ראש ועדת האתיקה | חיים אורון | ||
| יושב ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים | רפאל איתן | ועדה שאינה ועדה קבועה; מונתה לראשונה בכנסת השתים עשרה והוקמה מחדש גם בכנסת השלוש עשרה | |
| בעלי תפקידים בכנסת | |||
| מזכיר הכנסת | שמואל יעקבסון | ||
| היועץ המשפטי לכנסת | צבי ענבר | ||
| קצין הכנסת | איתן בן-אליהו | ||
חברי הכנסתעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- הכנסת השלוש עשרה, באתר הכנסת
הערות שולייםעריכה
- ^ פרוטוקול מליאת הכנסת מיום 22 בנובמבר 1995
- ^ הצעות חוק פרטיות בכנסת השתים-עשרה, main.knesset.gov.il
- ^ בג"ץ 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין ואח', פ"ד מז(5) 485.
- ^ 1 2 בג"ץ 4676/94 מיטראל בע"מ ואח' נ' כנסת ישראל ואח' פ"ד נ(5) 15.
- ^ בג"ץ 6055/99 שגיא צמח ואח' נ' שר הביטחון ואח' באתר בית המשפט העליון
- ^ בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נא(4) 367.
- ^ דוח שנתי 43 לשנת 1992 ולחשבונות שנת הכספים 1991, באתר מבקר המדינה (עמ' ח')
| הקודמת: הכנסת השתים עשרה 1988–1992 |
הכנסת השלוש עשרה 13 ביולי 1992 - 17 ביוני 1996 י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - ל' בסיוון ה'תשנ"ו |
הבאה: הכנסת הארבע עשרה 1996–1999 |