מיכאל בר-זוהר

סופר ישראלי

מיכאל בר-זוהר (מישל יולזרי) (נולד ב-30 בינואר 1938 בסופיה, בולגריה) הוא סופר, היסטוריון וביוגרף ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת. חיבר ספרים רבים בנושאי ביטחון והיסטוריה פוליטית[1].

מיכאל בר-זוהר
מיכאל בר זוהר.JPG
לידה 30 בינואר 1938 (בן 83)
סופיה, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1948
השכלה
עיסוק עיתונאי, איש חינוך, סופר, היסטוריון, פוליטיקאי, ביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק
מפלגה רפ"י, מפלגת העבודה, ישראל חזקה
סיעה המערך (השני)
חבר הכנסת
20 ביולי 198113 באוגוסט 1984
(3 שנים)
21 בנובמבר 198813 ביולי 1992
(3 שנים ו־33 שבועות)
כנסות 10, 12
יו"ר ועדת החינוך והתרבות ה־9
24 בינואר 198913 ביולי 1992
(3 שנים ו־24 שבועות)
סופר
שם עט Michael Hastings, Michael Barak עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק
מדינה בולגריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה היסטוריה, ביוגרפיה
סוגה ספרות עיונית
יצירות בולטות ראו רשימה
תקופת הפעילות 1963–הווה (כ־58 שנים)
פרסים והוקרה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מיכאל בר זוהר נולד בשם מישל יולזרי בשנת 1938 בסופיה, בירת בולגריה, כבנם של אינס, זמרת אופרה, ושל ז'ק משולם יולזרי (1962-1904), רופא שיניים ומנתח פה ולסת, יליד קרנובט[2][3], הוריו היו בוגרי אוניברסיטאות בצרפת ובבית גדל כדובר צרפתית. מילדותו דיבר גם בולגרית ולדינו. בעת הרדיפות נגד היהודים בבוגלריה בתקופה השואה גורשה המשפחה מסופיה לכפר קטן בהרים, שבו עבד אביו כרופא[4]. משפחת יולזרי עלתה לישראל בשנת 1948. התגוררו בהתחלה ביפו. בעת לימודיו שם שינה מישל את שם המשפחה לבר-זוהר. שיחק בקבוצת נוער לכדורגל של מכבי יפו. בהמשך למד בר-זוהר בתיכון עירוני ה' בתל אביב. שירת בחיל האוויר, בו עשה קורס טיס. כעבור זמן עבר לפי רצונו לחיל המודיעין[5]. השתתף במבצע קדש ובשירות המילואים לחם בחטיבת הצנחנים במלחמת ששת הימים, אחר כך במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה בתקופה בה כיהן כחבר הכנסת.

את התואר הראשון קיבל מהאוניברסיטה העברית במדע המדינה ויחסים בינלאומיים. עוד בעת לימודיו האקדמיים ושירותו הצבאי כתב מאמרים בנושאי מדע ב"דבר השבוע" והתמנה כעבור זמן קצר לעורך מדור המדע תחת שם העט רז מיכאלי. מאוחר יותר המשיך לכתוב בעיתונים "דבר", "דבר לילדים" ולשבועון הדתי " פנים אל פנים" של הרב שמואל אבידור הכהן. עבד בהמשך גם בגלי צה"ל בתוכנית למדע וכתב תסכיתים. כשנסע ללימודי תואר שני ודוקטורט בצרפת המשיך לשתף פעולה עם "גלי צה"ל" ועם עיתונים ישראלים, והיה, בין שאר, כתב העיתון "למרחב" בפריז[6]. בגיל 25 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת הסורבון בפריז עם עבודה על יחסי ישראל-צרפת. ב-2001 זכה בעיטור אביר לגיון הכבוד הצרפתי. בשנת 2015 עלה למסכים הסרט "טוביאנסקי", בבימויו של ריקי שלח, על פי תסריט של בר-זוהר, אודות פרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי, בימי קום המדינה.

קריירה פוליטיתעריכה

בר זוהר היה ממקימי רפ"י. לאחר מלחמת ששת הימים היה דובר משרד הביטחון. אחר כך חבר לשכת ומרכז מפלגת העבודה. ב-1977 היה פעיל במטהו של שמעון פרס לראשות מפלגת העבודה. נבחר במקום לא ריאלי בבחירות לכנסת ה-9, ולאחר מכן כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-10 ובכנסת ה-12. שימש חבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת ה-10 ויו"ר הוועדה בכנסת ה-12.

בר-זוהר השתתף בפריימריס בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ולכנסת הארבע עשרה ב-1996, אולם בשתי הפעמים לא הוצב במקום ריאלי ברשימה לכנסת.

ב-2008 עזב יחד עם אפרים סנה את מפלגת העבודה ועבר למפלגת ישראל חזקה, והגיע למקום ה-11 בבחירות המקדימות ב"ישראל חזקה", אך פרש מהרשימה לקראת הבחירות לכנסת ה-18.

ב-1 באפריל 2021 הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות 2021 לנשיאות ישראל על תפקיד נשיא המדינה[7]. אך ב-19 במאי הודיע על פרישתו מהמירוץ לנשיאות.

יצירתו הספרותיתעריכה

יצירתו הספרותית של בר זוהר מגוונת וכוללת ספרי עיון, ביוגרפיות ומותחנים. כתיבתו עוסקת במגוון תחומים, ובהם פרשיות ריגול, מלחמת העולם השנייה, ופוליטיקה ישראלית. חלק מספריו ראו אור לראשונה באנגלית תחת שם העט Michael Hastings.

בשנת 1965 זכה בפרס סוקולוב על ספרו "גשר על הים התיכון".

בנובמבר 1964 ניגש בר-זוהר לכתיבת ביוגרפיה של דוד בן-גוריון. בן-גוריון, שמעולם לא פגש את בר-זוהר לפני כן, העמיד לרשותו את ארכיונו הפרטי ואת יומניו, והסכים שיתלווה אליו בעבודתו בביתו בתל אביב, בביתו בשדה בוקר ובנסיעותיו ברחבי הארץ. בר-זוהר התלווה אליו הן בשיחותיו עם אנשים שונים בחדר עבודתו והן בכנסים פומביים, במשך שנה וחצי, מנובמבר 1964 ועד אפריל 1966. הביוגרפיה נתפרסמה לראשונה בלועזית בשם "בן-גוריון, נביא נושא נשק", והופיעה במספר ארצות: צרפת, אנגליה, ארצות הברית, גרמניה, ספרד, הולנד וברזיל. לצורך פרסום הביוגרפיה בעברית, ערך בר-זוהר, החל משנת 1968, מחקר מחודש[8]. בר-זוהר הרצה בשנים 1973-1970 בתחום ההיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. ובשנת 1993 הוזמן להרצות כאורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה קורס על אישים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל וקורס על תולדות מדיניות החוץ והביטחון של ישראל[9].

בשנת 2013 הגיש העיתונאי רונן ברגמן תביעה כנגד בר זוהר וניסים משעל, בטענה שלצורך כתיבת ספרם "המוסד - המבצעים הגדולים", השניים העתיקו מספריו חלקים נרחבים, וזאת ללא ציון שם המקור[10]. בתגובה, הגישו בר-זוהר ומשעל תביעה נגד ברגמן על השמצה ולשון הרע[11].

חיים אישייםעריכה

בר-זוהר מתגורר בשכונת נווה אביבים שבתל אביב-יפו. מגיל 20 הוא נשוי לגלילה.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

  • 1964 - הפרס על שם מרשל פוש של האקדמיה הצרפתית על ספרו הראשון "גשר על הים התיכון"
  • 1965 - פרס סוקולוב - על בספר "גשר על הים התיכון"
  • אות לגיון הכבוד של צרפת
  • פרס בן-גוריון
  • 2018 - עיטור המסדר סטארה פלנינה של בולגריה, דרגה א
  • דוקטור לשם כבוד אוניברסיטת בן-גוריון (2010) ושל אוניברסיטת סופיה

ספריועריכה

  • "גשר על הים התיכון" יחסי ישראל-צרפת 1947 - 1963, הוצאת עם הספר, 1964
  • "ציד המדענים הגרמניים", הוצאת שוקן, 1965
  • "בן-גוריון, נביא נושא נשק", 1965, בצרפתית
  • "החודש הארוך ביותר" 12 במאי - 10 ביוני 1967 (מלחמת ששת הימים), הוצאת לוין-אפשטין, 1968
  • "ספר הצנחנים" (עם איתן הבר), הוצאת לוין-אפשטין, 1969
  • "הנוקמים", הוצאת לוין-אפשטין, 1969
  • "הממונה" איסר הראל ועלילות שירותי הביטחון, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1970
  • "האמת השלישית", הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1972, מהדורה שנייה של הספר יצאה בהוצאת ידיעות אחרונות, בשנת 2013
  • "האיש שמת פעמיים", הוצאת ויידנפלד וניקולסון, 1973
  • "הרשימה הסודית", ספרי עידן בשיתוף ידיעות אחרונות, 1975
  • "בן-גוריון", (3 כרכים), ביוגרפיה מדינית, הוצאת עם עובד 1975, הוצאת כתר 1977
  • "התעלומה" ("אניגמה"), עידן מהדורת ידיעות אחרונות, 1979; מהדורה שנייה של הספר יצאה בהוצאת מגל בשנת 2009
  • "תיבת פנדורה", ספרי ידיעות אחרונות הוצאת עידנים, 1983
  • "קשר הזהב", הוצאת עידנים, 1984
  • "משחק כפול", עם עובד, 1984
  • "המרדף אחרי הנסיך האדום" (עם איתן הבר), הוצאת זמורה ביתן, 1984
  • "בן-גוריון" האיש מאחורי האגדה, הוצאת משרד הביטחון, 1986
  • "החייל האלמוני", ספרית מעריב, 1988 (על מלחמת וייטנאם)
  • "ספר המופת: אנשי מופת ומעש בישראל" (עורך), משרד הביטחון, 1987[12]
  • "מול המראה האכזרית" ישראל ברגע האמת, ידיעות אחרונות, 1990
  • "ביום נקם" פרשת הנקם היהודי בנאצים, הוצאת טפר-מגל, 1991 - הופיע בגרסה קודמת בשם "הנוקמים"
  • "מרגל בחורף", הוצאת מעריב, 1992; הוצאה מחודשת ידיעות אחרונות, 2013
  • "מזימה" סיפור המרגל היהודי של היטלר, הוצאת כתר, 1992
  • "אחים", הוצאת מגל, 1994; הוצאה מחודשת ידיעות אחרונות, 2013
  • "בושם מר", ידיעות אחרונות, 1996 (עוסק בחדירת הנאצים לצמרת לוריאל וכניעתה לחרם הערבי)
  • "ספר הגבורה" (עורך), משרד הביטחון, 1997
  • "הרכבות יצאו ריקות" ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, הוצאת הד ארצי, 1999
  • "בגידה", הוצאת מגל, 2000
  • "צפנת פענח" חייו ומותו של נסיך יהודי, ד"ר יעקב הרצוג - הביוגרפיה", משכל, 2003
  • "ארץ מולדת" (עורך), משרד הביטחון, 2004
  • "נקמת מינכן" (עם איתן הבר), זמורה ביתן, 2005 (מהדורה מעודכנת של הספר יצאה בשם "המרדף אחר הנסיך האדום")
  • "כעוף החול" שמעון פרס - הביוגרפיה, ידיעות אחרונות, 2006
  • 100 אנשי מופת וגבורה (עורך), משרד הביטחון, 2007
  • "באשמת רצח", הוצאת מגל, 2008
  • "המוסד - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), הוצאת ידיעות ספרים, 2010
  • "צה"ל - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2013
  • "הלוחמים פשטו עם שחר" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2015
  • "החודש הארוך ביותר - 50 שנה למלחמת ששת הימים", ידיעות ספרים, 2017
  • "חיסול ממוקד, שב"כ - המבצעים הגדולים" (עם ניסים משעל), ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2017
  • "קיצור תולדות ישראל", ידיעות ספרים, 2018
  • "לוחמות המוסד" (עם ניסים משעל), ידיעות ספרים, 2020

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיכאל בר-זוהר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מיכאל בר זהר, ניסים משעל, המוסד, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2012[דרושה הבהרה]
  2. ^ ראיון אצל יעקב בר-און, מעריב 2018
  3. ^ http:www.centropa BGISRAEL Matilda tree.DOC באתר ההנצחה centropa
  4. ^ ישם=בר-און
  5. ^ ישם=בר-און
  6. ^ ישם=בר-און
  7. ^ אסף גולן, ‏ההיסטוריון של בן גוריון מתמודד לנשיאות, באתר ישראל היום, 1 באפריל 2021
  8. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, הערת המחבר, עמ' 9.
  9. ^ באתר אוניברסיטת אמורי
  10. ^ נתי טוקר, רונן ברגמן משיב מלחמה: תובע 4 מיליון שקל מניסים משעל ומיכאל בר-זהר, באתר TheMarker‏, 10 בנובמבר 2013
  11. ^ חן מענית, ‏ניסים משעל ומיכאל בר-זהר תובעים את רונן ברגמן במיליון שקל, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013
  12. ^ ארי שביט, ספר: מופת שואו, כותרת ראשית, 8 ביוני 1988