חוק יארקס-דודסון
חוק יארקס-דודסון נוסח ב-1908 על ידי הפסיכולוגים רוברט יארקס (Robert Yerkes) וג'ון דילינגהאם דודסון (John Dillingham Dodson), וקובע את הקשר בין עוררות (בכלל זה דחק וחרדה) לבין תפקוד וביצועים אצל בני אדם.
ע"פ חוק יארקס דודסון, התפקוד משתפר ככל שעולה רמת החרדה, עד לסף מסוים שבו החרדה מאוד גבוהה ומובילה לירידה בתפקוד. כלומר, יש רמת עוררות שהיא אופטימלית עבור תפקוד (למשל לחץ שמוביל לעשיית פעולות ביעילות). אבל אם רמת החרדה גבוהה מידי, היכולת לבצע יורדת בהדרגה ובהתאמה. בניסוי הפסיכולוגי של יארקס ודודסון, נאמר שכדי למקסם את הביצועים של האדם, צריך ליצור מצב של חרדה פרודקטיבית. חרדה פרודקטיבית, הנקראת גם חרדה פריונית, היא חרדה ולחץ אשר, בדרגות מסוימות, תורמות לפריון של האדם ומגבירות אותו.
לפי העקומה, חרדה ברמה גבוהה יחסית מאפשרת לאדם יכולת גילוי גבוהה, אבל עלולה לפגוע רבות בביצוע שלו מכיוון שהלחץ מאוד מעמיס על הקוגניציה שלו, על היכולת לחשוב בבהירות ולפעול במהירות. כלומר לגילוי המהיר יש לעיתים מחיר והביצוע עלול להיות מהיר פחות. בצד השני של העקומה נמצאים האנשים הרגועים, שהיכולת שלהם לנהל גבוהה יותר ומצד שני, הם מפספסים הרבה איומים ובתגובה עלולים לפעול מאוחר מדי.
חרדה אופטימליתעריכה
אזור החרדה האופטימלית הוא המקום בו החרדה משפיעה עלינו בצורה הכי פריונית והביצועים שלנו מגיעים לשיא, אך לא משפיעה עלינו לרעה מבחינת הפרודקטיביות, משתנה לפי כל בן אדם, לפי המצב בו אנו נמצאים, רמת ההיכרות שלנו עם כל משימה, אם היינו במצבים דומים בעבר ועוד. חרדה אופטימלית מתווכת גם על ידי היכולת הנוכחית שלנו להתנהל עם חרדה, האם אנו בריאים, האם אנו ישנים היטב, אילו לחצים נוספים מתרחשים בחיינו? אימון לחוסר נוחות הוא מאוד חשוב ביכולתנו להגיע לשיא הביצועים ולהשיג חרדה מיטבית.
לפי עקומת יארקס-דודסון, הביצועים שלנו עולים עם עוררות עד לנקודה מסוימת, ואחרי נקודה זו הוא מתחיל לרדת. נקודת האמצע היא רמת החרדה האופטימלית שלנו. אם אדם חווה יותר מדי חרדה, זה עלול להשפיע בצורה הפוכה על הביצועים שלו ולגרום לביצועים שלו לרדת בגלל שהחרדה משתלטת על הביצועים. אך לעיתים רחוקות, כאשר חווים רמה קיצונית של חרדה ולחץ, דבר זה דווקא עלול להשפיע לטובה ולגרום לעלייה רדיקלית של התפקוד והביצועים, ולא לירידה.[1]
מחקריםעריכה
מחקר שנערך בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד מצא שלומר "אני מתרגש" בקול, יכול לשפר את הביצועים.[דרוש מקור] על מנת להגביר את רמות החרדה במהלך המחקר, אמרה ד"ר אליסון וודס ברוקס לתלמידים כי נאומי השכנוע שלהם יתועדו. לפני שנשאו את הנאום, חלק מהתלמידים הונחו לומר "אני מתרגש" או "אני רגוע" בקול רם לעצמם. אלה שאמרו "אני מתרגש" נשאו נאומים ארוכים יותר שהיו מוכשרים, נינוחים ומשכנעים יותר מאלה שאמרו "אני רגוע." מכיוון שחרדה והתרגשות הם מצבים רגשיים המאופיינים בעוררות גבוהה, ד"ר וודס מציעה שזה עשוי להיות קל יותר לשנות את תסמיני החרדה כהתרגשות במקום לנסות להיות רגועים. כשאתה מרגיש חרדה, לעיתים קרובות אתה מתמקד באיומים פוטנציאליים. במצבים אלה, זה יותר פרודוקטיבי לנסות לעצב מחדש את המצב ולהתמקד בהזדמנויות פוטנציאליות במקום באיומים.
בספורטעריכה
פסיכולוגים ומאמנים רבים בספורט רוצים בדרך כלל שהספורטאים שלהם יהיו קצת חרדים ולא רגועים לגמרי לפני המשחק. החוקרים אומרים שיש "נקודה קטנה" - כמות בינונית של חרדה שבעצם עוזרת לאנשים לבצע ביצועים טובים יותר בכך שהיא שומרת עליהם דרוכים ומוכנים. מחקרים הראו עלייה בלמידה כאשר הורמוני הלחץ מוגברים מעט.
חרדה ואינטליגנציהעריכה
יותר ממאה שנה לאחר המחקר של יארקס ודודסון, בשנת 2015, חוקרים מאוניברסיטת מקיואן בקנדה גילו קשר בין חרדה לבין רמת אינטליגנציה גבוהה: במחקר שפורסם בכתב העת המדעי "Personality and Individual Differences" פירטו עורכיו כי רמת אינטליגנציה גבוהה מביאה את הניחנים בה למחשבות רבות ועמוקות על חוויות ומשברים מעברם, ובכך הם באופן טבעי מגבירים את רמת החרדה והדאגה שלהם. לטענת החוקרים, המוח הטרוד הוא גם המוח האינטליגנטי יותר.[2]
במחקר שערך עין דור - עם תלמידת המחקר אורגד טל - נדרשו המשתתפים לענות על שאלון ממוחשב, אולם באמצע התהליך הם לכאורה נתקלו בווירוס. בעוד שהם ניסו לפתור את התקלה, נאלצו הנבדקים להתמודד עם כמה תקלות ומשימות. על-פי תוצאות המחקר, בעלי החרדה הגבוהה יותר מבין הנבדקים הראו דבקות רבה יותר במטרה - למגר את הווירוס ולסיים את המשימה שקיבלו - לעומת בעלי החרדה הנמוכה יותר.[2]
בתרבותעריכה
חרדה פרודקטיבית הופיעה בפרק בשם "אופטימזציית החרדה" מהעונה ה-8 של הסיטקום האמריקאי, המפץ הגדול. בפרק, לאחר ששלדון לא מצליח להגיע לפריצת דרך בנושא שלו, הוא מבין שהסיבה שהוא לא מתקדם במחקר שלו היא שהוא יצר לעצמו סביבה נעימה ונוחה מדי, ולכן הוא רוצה להגביר את רמת החרדה שלו כדי לשפר את ביצועי העבודה שלו. תחילה, שלדון ואיימי חוקרים את הנושא על ידי השוואת התוצאה של שלדון למבחן מסוים, כאשר לא היו לו הפרעות, לתוצאה של שלדון לאותו המבחן, כאשר היו לו הפרעות והלחץ שלו עלה, כדי לבדוק כיצד זה משפיע על יכולת פתרון הבעיות. לאחר מכן הוא משתמש בריחות, תמונות וצלילים שונים כדי להעלות את רמת החרדה שלו.
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Chris Desmond, What is optimal anxiety and how can we use it maximise performance, Medium, 2017-11-27 (באנגלית)
- ^ 1 2 נצר, רנן (2017-05-06). "פסגת הפחד: תתפלאו, אבל חרדה דווקא טובה לעסקים". Globes. נבדק ב-2021-01-18.
