חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול

חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, התשע"א-2011 נועד להפחית את מקרי האלימות במוסדות רפואיים. החוק חוקק עקב מקרי אלימות רבים כלפי הצוות הרפואי. החוק אושר בכנסת השמונה עשרה ב-25 ביולי 2011. החוק נותן סמכות למנהל מוסד רפואי, למחלקה לשירותים חברתיים או מקום המספק שירותי רווחה, למנוע כניסה למוסד מאדם שנקט באלימות מילולית או פיזית כלפי עובד במוסד הרפואי, או שהשחית את רכוש המוסד.

חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול
פרטי החוק
תאריך חקיקה 7 באוגוסט 2011
תאריך חקיקה עברי ז' באב תשע"א
גוף מחוקק הכנסת השמונה עשרה
תומכים 14
מתנגדים 0
חוברת פרסום ספר החוקים 2308, עמ' 1000
הצעת חוק פרטית
משרד ממונה משרדי הבריאות והרווחה
מספר תיקונים 3
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החוק הוא פרי יוזמתו של אלכס מילר יחד עם חברי הכנסת אנסטסיה מיכאלי ודוד רותם.[1]

הרקע לחוק עריכה

החוק חוקק בשל אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות וכלפי צוותים רפואיים ומנהליים המתרחשת בתדירות גבוהה בבתי חולים, במרפאות ובמוקדים לרפואה הקהילתית, כמו גם מול צוותי הצלה וחירום. מדי שנה, מתועדים ומדווחים למשרד הבריאות יותר מ-3000 מקרי אלימות נגד צוותים רפואיים. הנזק הנגרם כתוצאה מאלימות זו מוביל לעלויות גבוהות לארגון ולנזקים מערכות בריאות בארץ ובעולם, פגיעות נפשיות ופיזיות לנתקף עד לפציעות ולמוות. מרבית האירועים מתרחשים במחלקות בתי החולים, ובמחלקות לרפואה הדחופה מתרחשים כ-30% מאותם אירועים[2]. מקרי אלימות רבים אלו הובילו לרצון לשפר את המצב הנוכחי ולחקיקת החוק. למרות שורה של פעולות שננקטו לאורך השנים, בהן תוכניות מניעה ממשלתיות, אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות ממשיכה. בניסיון להתמודד עם תופעה חמורה זו, הפוגעת בצוותים ובמטופלים הוקמה הוועדה "למיגור ולהתמודדות עם אלימות במערכת הבריאות" אשר עסקה בגיבוש תוכנית פעולה והמלצות למיגור והתמודדות עם תופעת האלימות במערכת הבריאות.[3]

היסטוריה עריכה

באוגוסט 1998 בעקבות אירועי אלימות בבתי החולים הופץ חוזר מנהל רפואה 57/98[4] המנחה את בתי החולים כיצד לטפל במקרי אלימות והפרעות לסדר הציבורי הוחלף בהמשך בחוזר מספר 6/2020[5]. ביולי 1999 הופץ חוזר מנהל רפואה 28/99[6] אלימות נגד עובדים במערכת הבריאות במסגרתו שר הבריאות הרב שלמה בניזרי ממנה ועדה מתמדת לדון בנושא אלימות במערכת הבריאות. בינואר 2000 בעקבות דו"ח ועדת בניזרי, הופץ חוזר מנכ"ל 1/2000[7] הערכות להתמודדות מול מקרי אלימות במערכת הבריאות המנחה את כלל המערכת לביצוע המלצות הדו"ח. בדצמבר 2004 שר הבריאות דני נווה הפיץ ריענון להנחיות והנהלים הנוגעים להתמודדות עם אלימות וההיערכות לקראתם ומנהל רפואה מפרסם חוזר מנכ"ל 17/04[8] .בינואר 2011 משרד הבריאות מפרסם חוזר מנכ"ל 5/11[9] בנושא הדרכה של הצוותים הרפואיים. ביולי 2011 בכנסת עבר החוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים[10]. באוגוסט 2012 משונה שמו של החוק לחוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול[11]. באוגוסט 2013 התקבלה החלטת ממשלה 697 לצמצום האלימות נגד סגלים רפואיים, בעקבותיה התפרסמה תוכנית לאומית לצמצום האלימות כנגד צוות רפואי והתקבלה החלטה על הצבת שוטרים בבתי החולים. בינואר 2015 התחיל פיילוט להצבת שוטרים בשישה בתי חולים ממשלתיים. במרץ 2017 נרצחה האחות טובה קררו במרפאת קופ"ח כללית בחולון. באפריל 2017 הוקמה ועדת מור-יוסף למיגור והתמודדות עם האלימות במערכת הבריאות בישראל ופרסמה דו"ח המלצות[12]. ביוני 2018 הוקם צוות בראשות המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, בהשתתפות נציגי משרד הבריאות ומשטרת ישראל, אשר ייעודו יישום ההמלצות והוצאתן מן הכוח אל הפועל והוקצה תקציב ייעודי ליישומו.

נתונים עריכה

מספר אירועי האלימות כנגד צוותים רפואיים הולך וגדל ומדובר בתופעה מדאיגה ורחבת היקף[13]. על פי נתוני משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית בכל שנה מדווחים כ-3500 אירועי אלימות במערכת הבריאות מתוכם 700 מוגדרים אירועי אלימות פיזיים. על פי מחקר של מכון ברוקדייל, 75% מהעובדים במרפאות ראשוניות בקהילה חוו אלימות מילולית לפחות פעם אחת במהלך השנה ושליש מהעובדים חוו אלימות פיזית לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלהם.

השפעתה הכלכלית של התופעה על המשק עריכה

לתופעת האלימות כנגד צוותים רפואיים השפעה משמעותית על המשק ועל התוצר. בעולם נהוג להתייחס לעובד שחווה אירוע אלימות כנפגע עבודה ובארצות הברית 13% מהיעדרויות של עובדי בריאות מהעבודה הן בעקבות אירועי אלימות ועובד שחווה אירוע אלימות מנצל בממוצע 112.8 שעות של חופשת מחלה. להיעדרות מהעבודה בעקבות אירוע אלימות השלכות שליליות על העובד ועל מקום העבודה המובילים להתרופפות ולירידה בתפוקת הארגון. בישראל עובד במגזר הציבורי הנעדר מעבודתו זכאי לדמי מחלה החל מהיום הראשון להיעדרותו ולצורך קבלת מושג על פוטנציאל הנזק נכפיל 3500 מקרים ב-112.8 שעות ונקבל כ- 50000 ימי מחלה שערכם כ-20 מיליון שקלים לשנה. תוצאה ישירה של תופעת האלימות היא תחלופת צוות גבוהה בעיקר בקרב אחיות. ארגון ITA GROUP מעריך כי בית חולים ממוצע מפסיד בכל שנה כ 300,000$ בשל התופעה. בישראל 26 בתי חולים כך שהנזק מוערך ב 25 מיליון ₪ לשנה. תוספת 26 תקני כ"א למשטרה להצבת שוטרים בבתי החולים עלותם כ 10 מיליון ₪ לשנה. תקציב משרד הבריאות לפרויקט מניעת אלימות עומד על 2,448,000 ₪ לשנה. מורגשת עליה חדה בגירעון התפעולי של בתי החולים[14] שהסתכם בשנת 2015 ב 2 מיליארד ₪ הנובעת מעליה בשכר והוצאות על בינוי שמירה, אבטחה וניקיון. ישראל מוציאה בשנת 2019 על ביטחון של מערכת הבריאות בשנה כ- 87.5 מיליון ₪ שהם יותר מ-2% מהתקציב השנתי של מערכת הבריאות 41 מיליארד שקלים. ניתן להעריך שהפגיעה הכלכלית של תופעת האלימות כנגד צוותים רפואיים במשק מוערכת ביותר מ-150 מיליון שקלים בשנה .

הגורמים לאלימות עריכה

הממסד: מחקרים מראים שזמני המתנה ארוכים, עומס, רמת אוכל נמוכה, מחסור בכוח אדם ובמיטות, בירוקרטיה, תהליכים ארוכים, תנאים פיזיים לא נוחים וחוסר מחויבות ניהולית, יכולים לתרום להיווצרות אלימות.

התנהגות הצוות: נמצא כי התנהגות הצוות יכולה לתרום אף היא להיווצרות אלימות. כך לדוגמה, "התנהגות אחראית" יכולה לעכב היווצרות אלימות - למשל הצגת שם ותפקיד, תיאום ציפיות, הדרכה ומתן מידע. גם חמלה, אמפתיה וכבוד מסייעים בצמצום מספר מקרי האלימות. לעומת זאת, ישנה התנהגות שמקדמת היווצרות אלימות, למשל, טון דיבור שאיננו מכבד, תגובה קיצונית, זלזול והתנשאות עלולים לתרום לתוקפנות מצד מטופלים.

התנהגות מטופלים (ומלוויהם): הסיבות לאלימות מצד מטופל יכולות להיות כתגובת אבל וצער. בניגוד למה שמקובל לעיתים לחשוב, לרוב, מטופלים תוקפניים אינם בעלי אפיונים בולטים סטריאוטיפיים כגון אלכוהוליזם, שימוש בסמים, חסרי בית או בעלי הפרעות פסיכיאטריות. רוב התוקפים הם מלווים של המטופל, בריאים, ילידי הארץ. ביותר משליש מהמקרים מדובר ביותר מתוקף אחד. לא הוכח שהתנהגות אלימה מצד מטופל היא מדד להישנותה אצל אותו אדם.[3]

התמודדות עם התופעה עריכה

מערכת הבריאות מתמודדת עם התופעה כבר מספר עשורים אך את השינוי בהתייחסות המדינה לנושא ניתן לראות מאז 2011 עם חקיקתו של החוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים ובהמשך ב-2013 עם קבלת החלטת ממשלה 697 לצמצום האלימות כנגד סגלים רפואיים ולהצבת שוטרים בבתי החולים. וועדת מור יוסף שעסקה במיגור האלימות במערכת הבריאות הגישה את המלצותיה לשר הבריאות הרב ליצמן בדצמבר 2017. ביוני 2018 הוקם צוות בהשתתפות משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל שתפקידו ליישם את המלצות הוועדה. הוועדה המליצה במספר תחומי ניהול ותפעול וכן בחיזוק הקשר בין משרדי הממשלה השונים והמשטרה. בנוסף המליצה הוועדה על החמרת הענישה ועל הכללת נושא האלימות בכל תוכניות הלימוד בבתי הספר לרפואה, סיעוד ומקצועות הבריאות. במסגרת יישום החלטות הוועדה, החל פיילוט של הצבת שוטרים ב-6 בתי חולים, שהורחב מאוחר יותר ל 15 בתי חולים בהתאם לתוצאות מחקר שערך המשרד לביטחון פנים ולפיו דיווחו בתי החולים לאחר הפעלת התכנית על עליה בתחושת הביטחון של הצוותים.

עיקרי החוק עריכה

אזהרה על ידי מנהל מוסד

אם נקט אדם במתכוון במעשה אלימות כלפי איש צוות במוסד רפואי או כלפי איש צוות במקום המספק שירותי רווחה, או השחית במתכוון רכוש של מוסד, רשאי מנהל המוסד להזהירו בכתב כי אם בתקופה של 12 חודשים יחזור וינקוט מעשה אלימות או ישחית את רכוש המוסד, יהיה המנהל רשאי להורות על מניעת כניסתו למוסד.

הוראה בדבר מניעת כניסה למוסד

אם הוזהר אדם, והוא חזר ונקט במתכוון במעשה אלימות כלפי איש צוות במוסד רפואי או כלפי איש צוות במקום המספק שירותי רווחה, או השחית במתכוון רכוש של מוסד, בתקופת האזהרה, רשאי מנהל המוסד להורות כי לא יהיה רשאי להיכנס לאותו מוסד או לחלק ממנו, למעט לשם קבלת טיפול רפואי שהוא זקוק לו, או לשם מתן שירותי רווחה, אם השתכנע מנהל המוסד כי עלולה להיגרם פגיעה בצרכיו החיוניים אם לא יקבל שירותי רווחה. מניעת כניסה תתבצע במקרים הבאים: אם נקט בתקופת האזהרה אלימות פיזית, אז ההרחקה תהיה בתקופה שלא תעלה על שישה חודשים; אם נקט בתקופת האזהרה, אלימות מילולית או השחית רכוש, יורחק לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים. לא יימנע מתן שירותי רווחה לבן משפחתו של אדם שנמנעה ממנו כניסה למוסד.

דרישת הזדהות

לשם ביצוע הוראות רשאי מנהל מוסד לדרוש מאדם שהתקיימה לגביו אזהרה או הרחקה למסור לו את שמו ומענו ולהציג לו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המעידה על זהותו.

ביצוע

שר הבריאות ושר הרווחה והשירותים החברתיים ממונים על ביצוע חוק זה.[15]

קישורים חיצוניים עריכה

  חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, בספר החוקים הפתוח
  היסטוריית החקיקה של חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הצעת חוק, באתר הכנסת
  2. ^ נתונים והתמודדות הר"י עם תופעת האלימות נגד רופאים, באתר ההסתדרות הרפואית בישראל, ‏מאי 2008
  3. ^ 1 2 "אלימות פוגעת בכולנו" דו"ח המלצות, באתר משרד הבריאות
  4. ^ משרד הבריאות, מנהל רפואה, חוזר 57/98 קווים מנחים לטיפול בהפרעות לסדר הציבורי ואלימות במחלקה לרפואה דחופה
  5. ^ חוזר מנכ"ל 06/2020, הערכות למניעה והתמודדות עם תופעת האלימות במערכת הבריאות
  6. ^ משרד הבריאות,מנהל רפואה, חוזר 28/99 אלימות נגד עובדים במערכת הבריאות
  7. ^ משרד הבריאות , חוזר מנכ"ל, 1/2000 הערכות להתמודדות מול מקרי אלימות במערכת הבריאות
  8. ^ משרד הבריאות , חוזר מנכ"ל, 17/04 הערכות להתמודדות עם מקרי אלימות במערכת הבריאות
  9. ^ משרד הבריאות, חוזר מנכ"ל, 5/11 הדרכת צוותי רפואה למניעת אלימות ולקידום תקשורת שירותית
  10. ^ מדינת ישראל , ספר החוקים, החוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים התשנ"א 2011
  11. ^ מדינת ישראל , ספר החוקים, חוק למניעת אלימות במוסדות רפואיים (תיקון), התשע"ב-2012
  12. ^ משרד הבריאות , וועדת מור יוסף, דו"ח וועדת השר למיגור אלימות כנגד צוותים רפואיים ומנהליים במערכת הבריאות
  13. ^ הכנסת , מרכז המחקר והמידע, אלימות כלפי עובדי מערכת הבריאות
  14. ^ משרד הבריאות, דו"ח פיננסי 2015
  15. ^ חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, תשע"א-2011, באתר נבו