חורפי
חורפי (שם מדעי: Spinus spinus) הוא ציפור שיר קטנה ממשפחת הפרושיים. תפוצתו נרחבת ומתפרשת מסקנדינביה ומרכז אירופה במערב ועד סין ויפן במזרח. לעיתים החורפי נודד בלהקות קטנות. חלק מהציפורים המשתייכות למין זה נודדות בחורף לכיוון ישראל ואף חורפות בארץ. נדידת החורפי מתבצעת בדרך כלל למרחקים קצרים; כאשר החורפי צריך לנדוד למרחקים ארוכים יותר הוא נודד באמצע החורף.[2]
 חורפי
| |
|---|---|
נקבת חורפי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | פרושיים |
| תת־משפחה: | חוחיות |
| סוג: | Spinus |
| מין: | חורפי |
| שם מדעי | |
 Spinus spinusלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
מאפיינים חיצוניים
עריכההחורפי הוא מהקטנים שבפרושיים. אורך גופו 11–12 ס"מ, משקלו 10–18.5 גרם ואורך מוטת הכנפיים שלו 20–23 ס"מ.
החורפי דומה לבזבוז אירופי ולירקון. הזכר והנקבה הבוגרים שונים בצבעיהם: אצל הזכר, הצבע הכללי צהוב ירקרק, הקדקוד והסנטר שחורים, והלחיים בצבע צהבהב-לימוני. לעומת זאת, הנקבה חומה ומפוספסת וצבע ראשה אינו כהה. הצעירים דומים בצבעיהם לנקבה. בשני המינים צבע העיניים שחור, המקור חום כהה עד אפרורי, הזנב שחור וצדיו צהובים והרגליים חומות־כהות. בזמן המעוף מתבלטים שני פסים כהים לרוחב הכנף.[3] מקור החורפי נקבע לפי הרגלי אכילתו. מקורו דק כדי שיוכל לאסוף את הזרעים, ולמרות העובי שלו הוא חזק ועמיד. בזמן הקינון החורפיים אוכלים במצבים שונים: לבד, בזוגות או בקבוצות. בשאר ימות השנה הם מצויים בלהקות, לפעמים עם סוגים אחרים של פרושיים.[2] כשמזונו מרובה החורפי מלקט אותו, בדרך כלל, בקבוצות גדולות. כשמזונו מועט הוא מלקט אותו בקבוצות קטנות, בזוגות ואף ביחידות.
תפוצה
עריכהבעולם
עריכהתפוצת החורפי בעולם היא פלארקטית: הוא מצוי במרבית אירופה ושטח תפוצתו חודר עד למזרח אסיה. אזור הדגירה שלו מתפרש מסקנדינביה ומרכז אירופה במערב ועד סין ויפן במזרח. רוב האוכלוסיות הצפוניות נודדות דרומה בחורף.[3][4]
באירופה, החורפי מצוי בבתי גידול בגבהים משתנים: מגובה פני הים ועד לרום של 2,000 מטר מעל פני הים. בתי גידול אלה הם שפלות צפוניות עם מזג אוויר מתון, ואזורי גבעות והרים המכוסים מחטניים (בעיקר אורנים, ולעיתים גם עצים אחרים כגון אלמון, שדר וארז). החורפיים מחבבים במיוחד עצי אלמון המצויים ליד נהרות ואגמים.
באזור הים התיכון, החורפי מצוי בחורשי קזוארינות ובמטעים של עצי פרי.
בישראל
עריכהבישראל, החורפי נוהג לחלוף במספרים קטנים יחסית בכל חלקי הארץ, בעיקר בהרים, באזורים המיוערים במחטניים, בחורשות ובמטעים. ניתן לראותו נודד לאורך חוף הים התיכון של ישראל, לעיתים בלהקות נאות, בחודש נובמבר. מדי כמה שנים מופיע החורפי בישראל במספרים גדולים יותר, כנראה כתוצאה מצמצום בהיצע המזון באזורים צפוניים יותר.
בנובמבר 2016, ציפורים אוכלות זרעים, ובהן החורפי, פקדו את מדינת ישראל במספרים גדולים בגלל גל השרפות שפקד את הארץ, בעיקר בזכרון יעקב, בחיפה ובאזור ירושלים. בגל השרפות, שטחים נרחבים של חורש טבעי ויערות אורן נשרפו כליל. עם זאת, אצל חלק מעצי האורן, החום האדיר לא הוביל לשרפת העץ אלא רק פתח את קשקשי האצטרובלים וחשף את הזרעים שבהם. החורפיים ואוכלי זרעים אחרים ניצלו זאת על מנת לאכול את הזרעים.[4][5]
תזונה
עריכהמזונם העיקרי של החורפיים הוא זרעים, ניצנים, פירות ומגוון חסרי חוליות. הזרעים והניצנים שמהם ניזון החורפי כוללים את אלו של האשוח, האורן, הערער, הברוש, האלמון, השדר, הארז, הקזוארינה ועוד. באביב, החורפיים ניזונים כמעט אך ורק מזרעי מחטניים, שאותם הם מלקטים. הם פונים לחלופות רק כאשר אספקת זרעי המחטניים נחלשת.
רבייה
עריכההזיווג מונוגמי. בתטולה 2–6 ביצים בצבע לבן, תכלכל או אפרפר, עם כתמים אדומים-חומים או אדומים-סגולים.
הדגירה מתרחשת בדרך כלל בשני מחזורים בכל שנה, ומחזורים אלה מתקיימים מסוף פברואר, או ממארס, ועד אוגוסט. בשנה ענייה ביבול, יהיה רק מחזור אחד של דגירה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך 10–14 ימים.
ההצלחה בקינון גבוהה רק בשנים של אספקת מזון גבוהה.[3]
גלריית תמונות וסרטונים
עריכה-
זכר בוגר של חורפי -
חורפיים ביער מחטניים (סרטון)
-
ביצי חורפי, אוסף מוזיאון טולוז
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ חורפי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 חורפי, באתר www.yardbirds.org.il
- ^ 1 2 3 אורי גורפיין (ליקט וערך), חורפי, באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבית בחצר ובגינה
- ^ 1 2 יואב פרלמן, חורפי - Carduelis spinus, באתר הצפרות הישראלי
- ^ אמיר בלבן (צילם), חורפים ואצטרובלים שרופים (סרטון), באתר יוטיוב, 10 בדצמבר 2016