חיים דב רבינוביץ

רב ליטאי

הרב חיים דב רבינוביץ (כ"ד בטבת ה'תרע"א, 24 בינואר 1911כ"ה בניסן ה'תשס"א, 18 באפריל 2001) היה סופר ומחנך חרדי ליטאי־ישראלי. מחבר הפירוש המסורתי למקרא "דעת סופרים".

חיים דב רבינוביץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1911
איזבלין, מחוז גרודנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2001 (בגיל 90 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1937–2001 (כ־64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בכ"ד בטבת ה'תרע"א (ינואר 1911)[1] בעיירה איזבלין שבמחוז גרודנו באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) לרבי שרגא פייטל רבינוביץ, רב העיירה. בצעירותו למד בישיבת אוהל תורה בברנוביץ' אצל רבי אלחנן וסרמן, ולאחר מכן אצל רבי שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנו, בה למד שמונה שנים והתקרב לשיטת המוסר בהשפעת המשגיח בישיבה, רבי שלמה הרכבי, ואף תמלל את שיחותיו. לימים השתמשו בכתביו בכדי להדפיס את שיחותיו. בשנת ה'תרצ"ה קיבל סמיכה לרבנות מהרב שקופ[2].

נשא את שרה רבקה בתו של הרב חיים מרדכי ברונרוט, אז רבה של צ'כנוב ולימים רבה של תל אביב. באותה תקופה היה מורה בסמינר "מוסד למחנכים דתיים" בוורשה, ואז החל בפועלו הספרותי[3]. בשנת ה'תרצ"ז (1937) עלה לארץ ישראל והתגורר בתל אביב, שם השתתף בניהול תלמוד תורה "אוהל יעקב", שהיה התלמוד תורה החרדי הראשון בעיר. בתקופה זו החל לכתוב את פירושו על המקרא.

בשנת ה'תש"ב (1942) הוציא לאור את הכרך הראשון מסדרת "דעת סופרים" על המקרא, אותה הוציא עד לשנת ה'תש"נ (1990). הספרים קיבלו את עידודם של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, החזון איש ורבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ'. הסדרה התפרסמה בציבור הדתי והחרדי, והרב רבינוביץ' החל למסור שיעורים במקרא בישראל, בארצות הברית ובאירופה. במשך תקופה לימד תנ"ך בסמינר למורים שסמוך לישיבת טלז שבקליבלנד. הרב מרדכי גיפטר, ראש הישיבה, כתב לו מכתב המשבח את סדרת "דעת סופרים".

בנוסף לחיבורו על המקרא, פרסם גם מאמרי הגות וזכרונות מישיבות אירופה בעיתונות החרדית, וסיפורים המבוססים על ההווי החרדי בישראל ובעולם. לאחר שסיים את הסדרה על המקרא, החל בהוצאת פירוש "דעת סופרים" על מדרש תנחומא, ממנו הוציא שני כרכים בשנים ה'תשנ"דה'תשנ"ז (19941997).

רבינוביץ שימש כמנהל לשכת שר הסעד יצחק מאיר לוין.

חיבוריו

עריכה
  • ימים נוראים: די תשובה פון א דערוואקסענעם און די תשובה פון א יונג קינד, ווארשא: חורב, תרצ"ז
  • שבת, ווארשא: חורב, [1936?]
  • דעת סופרים, פירוש על המקרא (מלבד על חמש מגילות), 23 כרכים, ירושלים – ניו יורק, תש"ב–תש"נ
  • פרקים בדרכי לימוד התנ"ך, ניו יורק: תורה ומסורה, [תשי"ג]
  • ימי הבית השני עם תמצית דברי ימי ישראל, הוצאת דעת ישראל, ניו יורק 1963[4]
  • דעת סופרים על מדרש תנחומא (שני כרכים)
  • לבטים: סיפור מימי המהפכה הבולשביקית, דפוס חדקל, תל אביב תשל"ג.
  • נגוהות מנבכים : סיפור בדיוני מגמתי על רקע חיי היהדות האירופאית בימינו, הוצאת כתר וילנר, ירושלים 1987.
  • התפילין של נפתלי : סיפור על רקע חיי תל אביב הקטנה, הוצאת דעת ישראל, ירושלים תשל"ח.
  • המרד של מארדי : סיפור על רקע חיי יהדות אמריקה, הוצאת כתר, ירושלים תש"מ.[5]
  • נחל הדמעות היוצא מגן עדן : סיפור על רקע החיים המדיניים בישראל, הוצאת כתר, ירושלים תשל"ח.[6]
  • מדריך להוראת ביאור התפלה, הוצאת תורה ומסורה, ניו יורק 1979.

קישורים חיצוניים

עריכה
מכתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כך לדברי נכדו (רבינוביץ תשס"ח, עמ' תתקי). במקורות אחרים נכתב: כ"ד בטבת ה'תרס"ט (ינואר 1909; קאהן).
  2. ^ צילום כתב ה"סמיכה", באתר קדם.
  3. ^ שבת וימים נוראים, בקטלוג הספרייה הלאומית.
  4. ^ תמצית דברי ימי ישראל, באתר אוצר החכמה
  5. ^ המרד של מארדי, באתר אוצר החכמה
  6. ^ נחל הדמעות, באתר אוצר החכמה