חינוך (הלכה)

מצווה מדרבנן המחייבת את האב לחנך את בנו הקטן לקיים את המצוות

מצוות חינוך (או דין חינוך) היא מצווה מדרבנן המחייבת את האב לחנך את בנו הקטן לקיים את המצוות, על מנת להרגילו לקיימם אף לכשיגדיל ויתחייב במצוות מהתורה. המילה 'חינוך' פירושה התחלה או הרגל.

מצוות חינוך
(מקורות עיקריים)
מקרא

ספר בראשית, פרק י"ח, פסוק י"ט

ספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו'
משנה משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ט"ו
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א'
משנה תורה

משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה כ"ח

משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ג', הלכה י"ב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מהות המצווה

עריכה

דין הקטן

עריכה
  ערך מורחב – קטן (הלכה)

על פי התורה, קטן שהוא פחות מגיל שלוש עשרה, פטור מלקיים מצוות, עד גיל שלוש עשרה, אז הוא נעשה בר מצווה.[1] אף שמהתורה הקטן פטור מהמצוות, החל מגיל חינוך חלה על אביו החובה לחנך אותו לקיום מצוות.[2]

מצווה זו המוטלת על האב צריכה להעשות במקביל להתפתחות הבנתו של הקטן, כך למשל כאשר הקטן מבין את משמעותה של השבת יש לחנך אותו שלא לעבור על איסורי שבת, כאשר הוא יכול ללבוש ציצית יש לקנות לו ציצית, הלכה זו מופיעה לראשונה במשנה[3] ”קטן היודע לנענע חייב בלולב” ובתלמוד בבלי מובאת ברייתא המרחיבה הלכה זו:

תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? - אמר רב המנונא: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון...

החייבים במצוות חינוך

עריכה

בראשונים נחלקו על מי מוטלת מצווה זו, יש שכתבו שהאב בלבד מחיוב מצוות חינוך, אך אחרים סוברים שאף אמו חייבת במצוות חינוך[4], לדעת הרמב"ם אף הבן עצמו מחויב לקיים את המצוות מחמת 'מצוות חינוך'[דרוש מקור]. רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים מבאר דעה זו שאף שאינו מחויב כלל במצוות, מכל מקום מוטלת עליו החובה הפשוטה 'לעשות רצון הבורא', שהוא לשמוע לדברי החכמים כמו שכתוב בתורה "ועשית ככל אשר יורוך".

מצוות שאף קטן מחיוב

עריכה

חיוב קטן בר דעת בשבע מצוות בני נח

עריכה

יש מהאחרונים שחידשו, על פי מאמר התלמוד ש"ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור", שמאחר וגוי שנעשה בר דעת מתחייב בשבע מצוות בני נח, גם יהודי בר דעת מתחייב במצוות אלו, היות שאי אפשר שישראל יהיה פטור ממצווה שגוי חייב בה.[5]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ למקורה של הלכה זו ראו פירוש המיוחס לרש"י בתלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"ט, עמוד ב' ד"ה ור' יוסי. פירוש המיוחס לרש"י במשנה לאבות להלן ושו"ת הרא"ש כלל טז סימן א.
  2. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ב, עמוד א'
  3. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה ט"ו
  4. ^ רש"י, מסכת חגיגה, דף ב', עמוד א'
  5. ^ ספר נחל יצחק סימן ז' ס"ק ד', וספר אור שמח על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה פ"ג ה"ב