חקיינות בטסיאנית
חקיינות בטסיאנית היא תופעה בטבע בה מין אחד רעיל ומין שני שאינו רעיל, החיים בקרבה אחד לשני וסובלים מטורפים דומים, ישתמשו באותו סוג של אזהרה במקביל. חקיינות זו היא סוג של יחסי גומלין, בו מין אחד מרוויח, והמין השני עשוי להפסיד (למשל במקרה בו טורף של החקיין יתקוף את מושא החיקוי).
תמונה תחתונה: זעמן אלמוגי ממשפחת הזעמניים אינו ארסי, אך מחקה את דוגמאותיו הארסיות של הפתן.
ההבדל החיצוני ביניהם הוא דפוס הצבעים: הפתן מכוסה ברצועות צהובות בין רצועות שחורות ואדומות. הזעמן מכוסה בשחורות בין צהובות ואדומות.
התופעה קרויה על שם חוקר הטבע האנגלי, הנרי וולטר בייטס, שתיאר אותה במחקר בפרפרים בברזיל.
החקיינות הבטסיאנית מוסברת בכך שטורף שיתקל בשני מינים בעלי אותות אזהרה דומים, שרק אחד מהם רעיל, ילמד לא לאכול את שניהם. המין המחקה צריך להיות נדיר מהמין הרעיל כדי שהטורף ילמד להתרחק ממינים אלו. יש ספקטרום שלם בין חקיינות מולריינית אמיתית, לחקיינות בטסיאנית, לא אמיתית.
ישראל עריכה
בישראל ישנן כמה דוגמאות לחקיינות בטסיאנית. המפורסמת שבהם, היא צבעי הגוף ודוגמאות העיגולים שעל קשקשיו של זעמן המטבעות, שנועדו לחקות את הצבעים והדוגמאות שעל הצפע המצוי. הזעמן אף מחקה את קולות הלחשושים של הצפע כשהוא מאוים.
דוגמה נוספת לחקיינות בטסיאנית בישראל הם זבובים ממשפחת הרחפניים, המזכירים דבורים וצרעות (המסוגלות לעקוץ את תוקפיהן).
בחופי ים סוף מצוי מירנון זעמני, המתחקה לנחש הים קרייט ימי מפוספס כדי להינצל מתקיפה (עם זאת אין בישראל נחשי ים). דגים נוספים מידמים ליצורי ים ארסיים נוספים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- חקיינות בטסיאנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)