פתיחת התפריט הראשי

חָרָלַמְבּוֹס הקדושיוונית: Άγιος Χαράλαμπος) הוא קדוש בנצרות האורתודוקסית. חרלמבוס היה בישוף מגנסיה שבאיוניה (ליד איזמיר המודרנית) בימי הקיסר ספטימיוס סוורוס (193-211) ומת כמרטיר בשנת 202. לפי המסורת היה בן 113 במותו.[1]

חרלמבוס הקדוש
Χαράλαμπος
Haralambos.jpg
חרלמבוס הקדוש, איקונין מהמאה ה-17
לידה 89 לערך
מגנסיה שבאיוניה (אסיה הקטנה)
פטירה 10 בפברואר 202
אנטיוכיה, פריגיה (אסיה הקטנה)
קדוש עבור נצרות אורתודוקסית
מקום פולחן עיקרי מנזר אגיוס סטפנוס שבמטאורה וברחבי יוון, רוסיה, אוקראינה והמזרח התיכון
חג 10 בפברואר

המסורת על תולדות חייועריכה

חרלמבוס כיהן כבישוף והטיף לנצרות במשך שנים רבות. הוא נתפס על ידי הפרוקונסול לוקיאנוס והמפקד הצבאי לוקיוס, נכלא ועונה, אך סירב להתכחש לישו ולבצע את פולחן הקיסר. על אף גילו המתקדם עונה בעינויים קשים.

כאשר עורו נפשט מעליו באנקולי ברזל, הודה למעניו במילים "תודה שהפשטם מעלי עול גשמי והקלתם על נשמתי להתקרב אל חיי הנצח". בתגובה לעמידתו הפלאית בעינויים המירו שני חיילים רומיים, פרופיריוס ובפטוס, את דתם לנצרות. גם שלוש נשים שראוהו החלו להלל את ישוע, והוצאו להורג מיד.[2] זועם על כשלונו לשבור את רוחו של חרלמבוס, נטל הפרוקונסול לוקיאנוס את כלי העינויים בידיו וביקש לענות את הבישוף בעצמו, אך ידיו נכרתו בדרך נס. כאשר ירק המפקד לוקיאנוס בפני הקדוש, הסתובב ראשו לפתע כך שפנה לאחוריו. שני הבכירים הרומאים התחננו לפני הקדוש, שהתפלל עליהם וריפא אותם. בתגובה, המירו לוקיוס ולוקיאנוס את דתם.

לבסוף הובא חרלמבוס לפני הקיסר ספטימיוס סוורוס, שהורה להוציאו להורג מיד. חרלמבוס התפלל שהמקום שבו ייטמנו שרידיו לא ידע רעב או מחסור לעולם.

מורשתועריכה

לפי האמונה נקברה גולגולתו של חרלמבוס במנזר אגיוס סטפנוס שבמטאורה. שרידי עצמותיו מפוזרים בכנסיות רבות במרחב היווני ומייחסים להן נסים רבים.

יום חגו של הקדוש נחגג בדרך כלל ב-10 בפברואר, אלא אם הוא נופל על שבת שלפני הלנט או על יום שני הראשון של הלנט, ואז חוגגים אותו ב-9 בחודש.

לחרלמבוס הקדוש מוקדש מנזר גדול ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים (ברחוב הח'נקה), בו מצוינת התחנה השמינית של הויה דולורוזה.

באיקונוגרפיה הוא מתואר כבישוף, עם ספר בידו השמאלית, וידו הימנית מורמת בתנועת ברכה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה