חרתת הרביעי
חרתת הרביעי פילופטריס היה מלך נבטי, שמלך לערך בין השנים 9 לפנה"ס - 40 לספירה.
![]() | |
מטבע כסף (דרכמה) של חרתת הרביעי וצ'ולדו, 2 לפנה"ס | |
לידה |
המאה ה־1 לפנה״ס ![]() |
---|---|
פטירה |
המאה ה־1 לפנה״ס כנראה ![]() |
מדינה |
הממלכה הנבטית ![]() |
בן או בת זוג |
צ'ולדו Shaqilath ![]() |
![]() ![]() |
מקורות עליו
עריכהשמו מופיע בכתובת שנתגלתה בפטרה כבן למשפחת המלוכה וצאצא של המלך הנבטי מליכוס הראשון, וכמו כן הוא מאוזכר בכתביו של יוסף בן מתתיהו. בנוסף, מוזכר חרתת בכתובות שנמצאו בעבדת[1].
תולדותיו
עריכהחרתת עלה לשלטון בעקבות הירצחו של אביו עבדת השלישי בשנת 9 לפנה"ס, ככל הנראה בהרעלה.
הממלכה הנבטית בתקופתו הייתה הממלכה החזקה ביותר מבין שכנותיה של יהודה, והייתה לו מעורבות והשפעה רבה על מינוים של השליטים היהודים בארץ ישראל וסביבותיה, אשר היו מלכי חסות של הרומאים ומונו באישורם בלבד. על אף שלא היה ביחסים טובים במיוחד עם הרומאים ואוגוסטוס קיסר, היסס אם להכיר במלכותו, נטל חלק במשלחת עונשין של וארוס כנגד היהודים בשנת 4 לפנה"ס כשהוא מעמיד לרשותו חלק ניכר מכוחותיו הצבאיים.
חרתת היה נשוי פעמיים: אשתו הראשונה הייתה צ'ולדו - לה היה כבר נשוי לפני עלייתו לשלטון ושלט עמה במשותף בין השנים 9 לפנה"ס עד 16 לספירה, כאשר אז תמונתה הפסיקה להופיע על גבי המטבעות הנבטיים. שנים ספורות לאחר מכן מופיעה על גבי המטבעות שקילאת, אשתו השנייה, שמעמדה הרם מודגש כ"אחות המלך".
הבסתו של הורדוס אנטיפס
עריכהחרתת השיא את בתו פצאלה להורדוס אנטיפס, שהתחתן עמה בתקווה לשמור על השקט בגבולותיו עם הנבטים. אולם, זמן קצר לאחר נישואיה נמלטה פצאלה בחזרה לאביה, לאחר שנודע לה על כוונותיו של אנטיפס להתגרש ממנה ולהתחתן במקומה עם הרודיאס היהודיה, אחותו של אגריפס הראשון מלך יהודה. התנגדותו של יוחנן המטביל לנישואים שניים להרודיאס הביאה להוצאתו להורג בעריפת ראש בלחצה של הרודיאס.
בתגובה לגירושיו מבתו פלש המלך הנבטי לשטחו של אנטיפס והנחיל לו תבוסה מוחצת במידה רבה בזכותו של פיליפוס, אחיו של אנטיפס, שהעביר את תמיכתו מצד לצד. אנטיפס הצליח להימלט ולהינצל רק הודות להתערבותם של כוחות רומאיים. בעקבות תבוסתו עתר הורדוס אנטיפס לקיסר טיבריוס, שהורה לשלוח שני לגיונות בפיקודו של ויטליוס. ויטליוס הגיע לירושלים עם כוחותיו, אך שב על עקבותיו לאחר שנודע לו על מותו הפתאומי של טיבריוס. אף על פי כן נמנע חרתת בסופו של דבר מניצול ניצחונו הצבאי (ייתכן בשל חשש ממעורבות רומאית עתידית) ונמנע מכיבושה של הטטררכיה של אנטיפס.
חרתת הרביעי מת בשנת 40 לספירה, והוריש את מלכותו לילדיו מליכוס השני ושקילאת השנייה, שמלכו במשותף.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ש. אחיענת, מחריביה של עבדת באו מערב, למרחב, 6 באפריל 1961