טארגה פלוריו

טארגה פלוריואיטלקית: La Targa Florio) היה מרוץ סיבולת למרחק ארוך למכוניות ספורט אשר נערך בין השנים 19061977.

איטליהאיטליה טארגה פלוריו
1965-05-09 Targa Florio Collesano winner Ferrari 330 P2 0828 Vaccarella+Bandini.jpg
ענף מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד 1906
חדלה להתקיים 1977
הכי הרבה זכיות גרמניהגרמניה פורשה (11 זכיות)
www.targa-florio.it

הטארגה פלוריו היה לחלק מרכזי באליפות העולם למכוניות ספורט בין השנים 19551973, ועל כן נחשב לאחד מן המרוצים היוקרתיים ביותר. המרוץ התקיים בכבישים ציבוריים בהרי סיציליה כאשר בשנותיו הראשונות קוים במסלול המלא דרך כל האי סיציליה, ואילו בעשורים האחרונים לקיומו קוצר המסלול לאורך של 72 קילומטר ונערך מסביב לרכס הרי מדוניה בלבד אשר הוקפו 11 פעמים. בשנת 1977 בוטל המרוץ מסיבות בטיחותיות.

היסטוריהעריכה

מרוץ הטארגה פלוריו נוסד בשנת 1906 על ידי התעשיין האיטלקי האמיד וינצ'נצו פלוריו. המרוץ נחשב לאחד הקשים ביותר באירופה כאשר בגרסתו המקורית כלל 3 הקפות באורך 148 ק"מ כל אחת ומרחק כולל באורך 446 ק"מ של מסלול המורכב מכבישים הרריים תלולים הכוללים עליות רבות ועקומות חדות, ובגבהים בהם נעשו לעיתים קרובות שינויים קיצוניים באקלים. את המרוץ הראשון אשר נערך בשנת 1906 ניצח הנהג אלסנדרו קניו במהלך מרוץ שארך 9 שעות ומהירות ממוצעת של 50 קמ"ש.

עד לשנות ה-20 הפך מרוץ הטארגה פלוריו לאחד מן מרוצי המכוניות החשובים ביותר באירופה, כאשר בשנים אלו עדיין לא נוסד מרוץ 24 השעות של לה מאן.

בשנת 1953 נוסדה תחרות אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאשר החל משנת 1955 ועד לשנת 1973 היווה מרוץ הטארגה פלוריו חלק מרכזי באליפות העולם. את מרוץ 1955 ניצחה קבוצת מרצדס בנץ לאחר שזכתה בשני המקומות הראשונים, הצוות הראשון כלל את הנהגים סטירלינג מוס ופיטר קולינס, והצוות השני כלל את הנהגים חואן מנואל פנג'יו וקרל קלינג.

גרסאות המסלולעריכה

במהלך שנות קיומו של המרוץ נעשה שימוש במספר גרסאות של מסלולים. מסלול הגרנדה (Grande) המקורי כלל הקפה אחת באורך 148 ק"מ, בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1906-1911 ועוד פעם אחת נוספת בשנת 1931. בין השנים 1912-1914 המרוץ נערך על פני הקפה אחת במסלול באורך 975 ק"מ מסביב לסיציליה, אשר התארך ל-1,080 ק"מ בשנים 1948-1950. מסלול הגרנדה המקורי בן 148 הק"מ קוצר פעמיים: פעם אחת ל-108 ק"מ תחת השם מדיו (Medio) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1919-1930, ופעם נוספת קוצר למסלול בן 72 ק"מ תחת השם פיקולו (Piccolo) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1932-1936 ובין השנים 1951-1958.

נקודת הזינוק והסיום של המרוץ הייתה בקומונה צ'רדה. הקפת המסלול נערכה נגד כיוון השעון וכללה שינויי גובה של החל מ-600 מטרים ועד לירידה לגובה פני הים מהעיירה קלטבוטורו לעיירה קולסאנו.

נהגים רבים העידו כי רמת הקושי של מסלול מרוץ הטארגה פלוריו הייתה חסרת תקדים וחווית הנהיגה האתגרית לא דמתה לאף מסלול אחר בעולם מלבד הנורבורגרינג, מסלול המרוצים הארוך ביותר בעולם (22.8 ק"מ) אשר תוכנן ונבנה לשם כך במיוחד. לשם השוואה רוב מסלולי המרוצים שנבנו מכילים עד כ-20 פניות כאשר הנורבורגרינג בתצורתו המלאה מורכב מ-174 פניות ואילו מסלול הטארגה פלוריו מורכב מ-2000 פניות בתצורת הגרנדה, 1300 פניות בתצורת מסלול מדיאו ו-800 פניות בתצורת פיקולו.

מנצחי המרוץעריכה

 
אלסנדרו קניו מנצח המרוץ הראשון שנערך בשנת 1906
 
פיאט טארגה פלוריו
 
פורשה 911 מנצחת מרוץ 1973
 
פורשה 904 מנצחת מרוץ 1964
 
מרצדס-בנץ 300 SLR מנצחת מרוץ 1955
 
מזראטי 6CM מנצחת מרוץ 1937
 
פרארי 275
 
לנצ'יה סטראטוס
 
פורשה 908
 
הכרזה המקורית משנת 1906
שנה נהגים מכונית
1977 איטליה רפאל רסטיבו
איטליה אלפונסו מרנדינו
שברון B36-ב.מ.וו
1976 איטליה אוג'ניו רנה
איטליה ארמנדו פלורידיה
אוסלה PA4-ב.מ.וו
1975 איטליה נינו ואקרלה
איטליה ארתורו מרצריו
אלפא רומיאו T33
1974 צרפת ז'ראר לרוס
איטליה אמילקרה בלסטריירי
לנצ'יה סטראטוס
1973 שווייץ הרברט מולר
הולנד חיס ואן לנפ
פורשה 911
1972 איטליה ארתורו מרצריו
איטליה סנדרו מונארי
פרארי 312PB
1971 איטליה נינו וקארלה
הולנד טוינה הזמנס
אלפא רומיאו T33
1970 שווייץ יוזף סיפרט
בריטניה בריאן רדמן
פורשה 908
1969 גרמניה גרהרד מיטר
גרמניה אודו שוץ
פורשה 908
1968 בריטניה ויק אלפורד
איטליה אומברטו מליולי
פורשה 907
1967 אוסטרליה פול הוקינס
גרמניה רולף שטומלן
פורשה 910
1966 בלגיה ווילי מירס
שווייץ הרברט מולר
פורשה 906
1965 איטליה נינו וקארלה
איטליה לורנצו בנדיני
פרארי 275P2
1964 בריטניה קולין דייוויס
איטליה אנטוניו פוצ'י
פורשה 904
1963 שוודיה יואקים בונייה
איטליה קרלו מריה אבטה
פורשה 718
1962 בלגיה ווילי מירס
מקסיקו ריקרדו רודריגס
בלגיה אוליבייה ז'נדבייה
פרארי דינו
1961 גרמניה וולפגנג פון טריפס
בלגיה אוליבייה ז'נדבייה
פרארי דינו
1960 שוודיה יואקים בונייה
גרמניה הנס הרמן
פורשה 718
1959 גרמניה המזרחית אדגר בארט
גרמניה וולפגנג זיידל
פורשה 718
1958 איטליה לואיג'י מוסו
בלגיה אוליבייה ז'נדבייה
פרארי 250
1957 איטליה פביו קולונה פיאט 600
1956 איטליה אומברטו מליולי
גרמניה פריץ הושקה פון הנסטיין
פורשה 550
1955 בריטניה סטירלינג מוס
בריטניה פיטר קולינס
מרצדס-בנץ 300 SLR
1954 איטליה פיירו טרופיי לנצ'יה D24
1953 איטליה אומברטו מליולי לנצ'יה D20
1952 איטליה פליצ'ה בונטו לנצ'יה אוארלייה
1951 איטליה פרנקו קורטזה פרייזר נאש
1950 איטליה מריו בורניג'יה
איטליה ג'יאנקרלו בורניג'יה
אלפא רומיאו 6C
1949 איטליה קלמנטה ביונדטי
איטליה אלדו בנדטי
פרארי 166
1948 איטליה קלמנטה ביונדטי
איטליה איגור טראובצקוי
פרארי 166
1940 איטליה לואיג'י וילורזי מזראטי 4CL
1939 איטליה לואיג'י וילורזי מזראטי 6CM
1938 איטליה ג'יובאני רוקו מזראטי 6CM
1937 איטליה ג'וליו סברי מזראטי 6CM
1936 איטליה קונסטנטינו מג'יסטרי לנצ'יה אוגוסטה
1935 איטליה אנטוניו בריביו אלפא רומיאו P3
1934 איטליה אקילה ורצי אלפא רומיאו P3
1933 איטליה אנטוניו בריביו אלפא רומיאו 8C
1932 איטליה טציו נובולארי אלפא רומיאו 8C
1931 איטליה טציו נובולארי אלפא רומיאו 8C
1930 איטליה אקילה ורצי אלפא רומיאו P2
1929 צרפת אלברט דיבו בוגאטי טייפ 35
1928 צרפת אלברט דיבו בוגאטי טייפ 35
1927 איטליה אמיליו מאטרסי בוגאטי טייפ 35
1926 איטליה ברטולומאו קוסטנטיני בוגאטי טייפ 35
1925 איטליה ברטולומאו קוסטנטיני בוגאטי טייפ 35
1924 גרמניה כריסטיאן ורנר מרצדס אינדי 2.0
1923 איטליה אוגו סיבוצ'י אלפא רומיאו RL
1922 איטליה ג'וליו מזטי מרצדס GP\14
1921 איטליה ג'וליו מזטי פיאט 451
1920 איטליה ג'וליו מזטי נאצארו GP
1919 צרפת אנדרה בוילו פיג'ו EXS
1914 איטליה ג'יובאני צ'ייראנו SCAT
1913 איטליה פליצ'ה נאצארו נאצארו טיפו 2
1912 בריטניה סיריל סנייפ SCAT
1911 איטליה ג'יובאני צ'ייראנו SCAT
1910 איטליה פרנקו טוליו קריולאטו פרנקו אטומובילי
1909 איטליה פרנצ'סקו צ'ופה S.P.A
1908 איטליה וינצ'נצו טרוקו איזוטה פרסקיני
1907 איטליה פליצ'ה נאצארו פיאט
1906 איטליה אלסנדרו קניו איטלה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טארגה פלוריו בוויקישיתוף