טיוטה:דיאלוג עם טריפון היהודי

דיאלוג עם טריפון הוא חיבורו הגדול והחשוב ביותר של יוסטינוס מרטיר, וידוע גם כוויכוח הקדום ביותר בין הנצרות והיהדות.

שתי הדמויות המתווכחות הן המחבר וטריפון: המחבר נולד כפגני בקולוניה הרומית פלוויה נאפוליס (שכם), ואחר כך התנצר ושימש מורה לפילוסופיה באפסוס; טריפון הוא יהודי שעזב את ארץ ישראל בגלל מלחמות בר כוכבא. החיבור בן 142 הפרקים נכתב שנים מועטות בטרם הוצא יוסטינוס להורג בשנת 165. המחבר מדבר על היהודים בהתמרמרות גלויה ומייחס להם מעשי איבה כלפי הנוצרים, ואילו טריפון מגן על עמו בשפה רפה, שהרי מלכתחילה נועד להפסיד בוויכוח.

בחלקו הראשון של החיבור טוען יוסטינוס שמצוות התורה כמו שמירת השבת וברית המילה, בוטלו בצדק רב עקב בוא הנצרות. בחלקו השני של החיבור מנסה יוסטינוס להוכיח לפי הכתוב במקרא שנביאי ישראל חזו את בואו של ישו, בן האלוהים, וזאת בהתאמה למסופר בבשורות. לראיה על אלוהותו של ישו מסתייע יוסטינוס בכתוב בספר ישעיה, פרק ז', פסוק י"ד: "הנה העלמה הרה ויולדת בן", ומתרגם "עלמה" במילה "בתולה", ומכאן שרוח הקודש הולידה את ישו (דיאלוג מ"ג ס"ז). יש שיוסטינוס מסתייע בכתובים שאינם מצויים כלל במקרא. למשל, הוא מביא ציטוט מספר תהלים, פרק צ"ו, פסוק י': "ה' מלך מן העץ" (דהיינו, ישו מלך מן הצלב). בחלקו השלישי של החיבור מובעת הדעה כי בחירת עם ישראל עברה לנוצרים לבדם, ולכן הנצרות היא "עם ישראל האמיתי".

ציטוטים מרכזיים מהדיאלוג יוסטינוס: "יודע אתה, אמרתי, כי את כל אשר אמרו ועשו הנביאים - כפי שגם הוסכם על ידיכם (היהודים) - הם גילו במשלים ובסמלים, ועל כן אין זה קל לכל לתפוס את רוב הדברים, בהסתירם את האמת שבהם באופן שהמבקשים למצוא וללמוד (אותה) יתייגעו. והללו אמרו (היהודים): "אכן הוסכם על ידינו". יוסטינוס: האזן נא אפוא - אמרתי, לאשר (בא) אחר כך. הרי משה היה הראשון שחשף באמצעות האותות את מה שנראה כקללה זאת שלו.

טריפון: לאילו (אותות) מכוון אתה?

יוסטינוס: "כאשר העם - אמרתי - נלחם בעמלק ובן נון, אשר נקרא בשם ישו (יהושוע), עמד בראש המערכה, משה עצמו התפלל אל האל בפרשו את ידיו לכל צד, ואילו חור ואהרן תמכו בהן מלמטה כל היום, כדי שלא ירפו בהתעייפו. כי, כפי שנכתב בכתובי משה, אם נתרופף משהו מן התבנית הזאת שחיקתה את הצלב - ידו של העם הייתה על התחתונה ואילו אם היא נשארה במצבה זה - עמלק הובס קשות, והגובר גבר על ידי הצלב.

יוסטינוס: "וכן נראה שההצבה נגד הנחשים שהכישו את ישראל הייתה לישועת המאמינים הודות לתבנית ולסימן (של הצלב), כי היא הכריזה מראש שמכאן ואילך יבוא מוות על הנחש הודות לזה שעתיד להיצלב, ונוסף על כך תבוא ישועה לאלה המוכשים על ידיו והנמלטים אל מי ששיגר את בנו הנצלב אל העולם."

בציטוטים אלו, מנסה יוסטינוס לבסס את טענתו העיקרית כי בואה של הנצרות, סמליה ונציגיה עלי אדמות נחזתה עוד במקרא.

יוסטינוס מתגלה בחיבורו כאחד מנאמניו של פאולוס, והוא אף מקצין את עמדותיו של השליח הנוצרי. אולם טריפון לא שוכנע מדבריו, ויוסטינוס אינו מסתיר עובדה זו. בספר גם מובאות טענות היהודים נגד הנצרות של אותם הימים. בחיבור מצוטטות מאות מובאות מן המקרא, רובן ככולן מתרגום השבעים, שכמה מטפסיו היו בימים ההם מסורסים על ידי הוספות ברוח הנצרות. כן מצוטטים בחיבור לראשונה דברי הבשורות בהרחבה. נשתמרו בו אף מסורות נוצריות של אותם הימים, וגם ידיעות על הכנסייה הקדומה, ולפיכך רבה חשיבותו מבחינת תולדות הנצרות.

החוקרים סבורים שהחיבור משקף בעיקר את המאבק שהתחולל בין יהודים לנוצרים על נפשות הפגנים. הוא ממוען בראש ובראשונה לגויים הקשורים ביהדות ואשר אינם בטוחים לגבי הנצרות. יוסטינוס מנסה לשכנעם לפסוח על היהדות ולעבור הישר אל הנצרות ואז לדבוק בה. לדבריו, היו גם גויים שהגיעו דרך הנצרות אל היהדות ולא להפך. יש בדבריו גם משום עדות למחלוקת בקרב הנוצרים בדבר שמירת המצוות. יוסטינוס עצמו גורס כי לנוצרים ממוצא יהודי מותר לשמור את מצוות היהדות (הגם שאין זה נדרש בשום אופן), ואילו לגויים נוצרים אסור הדבר.

מאפיין נוסף הוא מושגי האתניות והדת ששני הצדדים נוקטים בהם. דניס ביואל, שניתחה את הטקסט, עמדה על כך שיוסטינוס לא השתמש במונחים אוניברסליים, לפחות במשמעותם המודרנית, ועבורו היוו הנוצרים החדשים "גזע" בתקופה בה ההבחנה בין השתייכות אתנית, מדינית, אמונית ועוד היו מטושטשות ושונות מאוד מהמקובל כיום. "הגזע הנוצרי" היה קשור במוצאו לכל בני האדם דרך נח, והוגדר על ידי קשרו לישו. "הגזע הנוצרי" היה בעיני יוסטינוס "גמיש" יותר מ"הגזע היהודי", אותו האשים בסתגרנות הגם שלא תיארו רק במונחים ביולוגיים אלא קישרו עם אמונה מסוימת. טריפו, מצדו, כלל לא השתמש בשום מקום בהגדרות אתניות עבור היהודים: בעודם מתווכחים אודות מיהו ישראל האמיתי, דחה את הטענה הנוצרית לתואר לא באמתלות של מוצא אלא רק בכך שאינם נימולים ואינם שומרים את התורה ולכן אינם יכולים לשאת את שם ישראל. הוא הזמין את יוסטינוס לימול ולקבל עול מצוות ובכך ולהצטרף אל היהדות.

לקריאה נוספת

• יוסטינוס מרטין, דיאלוג עם טריפון היהודי - תרגם דוד רוקח, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשס"ה.
• Philippe Bobichon, "Autorités religieuses juives et «sectes» juives dans l'oeuvre de Justin Martyr", Revue des Études Augustiniennes 48/1 (2002), pp. 3-22 art.
• Philippe Bobichon, "Comment Justin a-t-il acquis sa connaissance exceptionnelle des exégèses juives (contenus et méthodes) ?", Revue de Théologie et de Philosophie, 139, 2007, pp. 101-126 online article
• המקרא ומדרשו (בין חז"ל לאבות הכנסייה) - מאת מנחם הירשמן, ספריית "הילל בן חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992 פרק שלישי)
• דיאלוג עם טריפון (אנגלית).

קישורים חיצוניים

מהדורה ביקורתית פיליפ בובישון Ph. Bobichon Dialogue

הערות שוליים

קטגוריה:כתבי קודש נוצריים קטגוריה:ויכוחי יהודים–נוצרים