ויקיפדיה

טיוטה:מחוסרי אזרחות

תופעת מחוסרי האזרחות היא בגדר המדיניות הנתונה לשיקול דעתה הפנימי של מדינה. לפיכך, תופעה זו מהווה בעיה גלובלית, ולא בעיה מדינתית. כיום יש בעולם אוכלוסיות שלמות המוכרות כמחוסרות אזרחות. בין הסיבות המובילות את האינדיבידואל לסטטוס של מחוסר אזרחות הן: בעיות פרוצדורליות, התנגשות דיני לאום, כישלון רישום בלידה, משטרים מפלים ועוד. הבעיות המרכזיות המאפיינות את תופעת מחוסרי האזרחות הן היעדר מספרם המדויק (כעשרה מיליון לערך); ושהייתם הבלתי-חוקית במדינה, כלומר, שאינם מוכרים כאזרחים, וכיוצא בזאת זכויות אדם בסיסיות משוללות מהם. מנדט שניתן ל-UNHCR להגנה על מחוסרי אזרחות מהווה כיום דרך ההתמודדות העיקרית בתופעה.

כיום נהוג להבחין בין פליט למחוסר אזרחות, זאת בשונה מן המקור, בו ההתייחסות הייתה שווה. דרך הבחנה אחת היא באמנות השונות העומדות לכל קבוצה בנפרד, כאשר בין האמנות הללו ניכרים פערים ברמת ההגנה על הקבוצה בשבילה הן נוצרו. ניכר כי שתי האמנות בדבר תופעת מחוסרי האזרחות לא נותנות מענה הגנתי מספק, בין היתר כי אינן מחייבות את המדינות החתומות עליהן למתן אזרחות.

בישראל שוהים כרבע מיליון זרים והיא חתומה על אמנה אחת מתוך השתיים (האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות משנת 1954). אולם, היא אינה בעלת תוקף פנימי במדינה, ואין חקיקה המסדירה את מעמד מחוסרי האזרחות בישראל. לפיכך, על מנת להתמודד עם התופעה, בית המשפט קובע את הדין לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק הכניסה לישראל תוך הפעלת ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של שר הפנים (מתוקף חוק הכניסה לישראל). כמו כן, קיימות חלופות בישראל למתן טיפול והסדרת התופעה: הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים; נוהל הטיפול בנתין זר; סיוע של משרד הרווחה ועמותות וארגונים.

רקע עריכה

התייחסות הדין הבינלאומי לתופעה עריכה

המשפט הבינלאומי מבטיח את הזכות לאזרחות בסעיף 15 להכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם (UDHR),[1] ובנוסף מתבצע קידום במעמדם של מחוסרי האזרחות.[2] אולם, היא עודנה בעיה גלובלית רחבה, בה לא חלה חובה על מדינה להעניק אזרחות,[3] ונתונה לשיקול דעתה הפנימי.[4]

הסיבות בגינן הופך אדם למחוסר אזרחות[5] עריכה

  1. בעיות פרוצדורליות (בפרט ויתור על אזרחות בטרם קבלת האחרת).
  2. שינוי אזרחות בעקבות נישואין או גירושין.
  3. התנגשות בין שני דיני לאום.
  4. כישלון ברישום ילד בעת לידתו או שנולד להורים מחוסרי אזרחות בעצמם.
  5. קביעת המדינה בעת הקמתה שהאזרחות לא תתבסס על תושבות קודמת או על לידה בשטחה, והקריטריונים הרלוונטיים שם של המוצא הלאומי או האתני של הקבוצה השלטת, כך שצאצאי המהגרים משוללים אזרחות.
  6. משטרים מפלים המונעים בחקיקה קבלת אזרחות על פי גזע, מוצא אתני או דת.[6]

דוגמאות לאוכלוסיות מחוסרות אזרחות בעולם עריכה

הגל הראשון נוצר במדינות שהפכו עצמאיות בתקופת הדה-קולוניזציה באפריקה ואסיה:

  • במדינות המפרץ הפרסי (כווית, איחוד האמירויות, בחריין, ערב הסעודית) אוכלוסיות השבטים הנודדים המוכרות כ"בידון" ("נטולים") נותרו ללא אזרחות כשהמדינות בהן גרו זכו בעצמאות. מראשית שנות ה-2000 מתנהלים הליכים להכיר בהם כאזרחים.[7]
  • אוכלוסיית הטמילים ממוצא הודי שהיגרה לסרי לנקה, איבדה את אזרחותה כשהמדינה הפכה ב-1964 לעצמאית, בטענה שהם מהגרי עבודה זמניים. בין 1960 ל-1980 קיבלו כ-90,000 אינדיבידואלים אזרחות, הודות לרפורמה חקיקתית ומודעות ציבורית.[8]
  • בקריסת הגוש הקומוניסטי המדינות החדשות העניקו אוטומטית אזרחות לכל מי שהיה תושב קבע בשטחן. כך שמי שלא הספיקו להגיע למדינותיהם חזרה עד תום המועד לזיהוי אזרחותם במדינות האם, לא קיבלו את האזרחות.[9]

מחוסרי אזרחות במדינות קיימות עריכה

  • מיעוטים אתניים שהגיעו לתאילנד ונחשבו אזרחים לפי הדין התאילנדי עד 1972, אך כשהוחלף הדין בשל גלי הגירה גדולים אליה, אזרחותם של רבים שנולדו בתאילנד נשללה רטרואקטיבית. בראשית שנות ה-2000 החלו יוזמות שונות בתאילנד לצמצם את בעיית מחוסרי האזרחות.[10]
  • בצפון מיאנמר ישנם כ-800,000 אינדיבידואלים מחוסרי אזרחות.[11]
  • ברפובליקה הדומיניקנית עשרות אלפים מהשושלת ההאיטית הוכרזו כמחוסרי אזרחות בספטמבר 2013 בעקבות החלטה של בית המשפט להתייחס אליהם ככאלו.[12]
  • קהילת גלג'יל ממוצא סומלי שאיבדה את אזרחותה הקנייתית בשל אמצעים שנעשו לסינון מהגרים וכיום סובלים מאפליה והגבלות חמורות.[13]

בעיות המתעוררות לגבי מחוסרי אזרחות עריכה

מספר מחוסרי האזרחות אינו ידוע וטרם נעשה מחקר מקיף בנושא.[14] להערכת United Nations High Commissioner for Refugees ישנם בעולם כ-10 מיליון אינדיבידואלים מחוסרי אזרחות.[15] בשל מחסור בפסיקות בית המשפט,[16] רצון פוליטי של מדינות לפתרון הבעיה, והיעדר תרגום ממצא וסיקור תקשורתי מתאים,[17] הבעיה נותרת בעינה.[18]

מחוסרי אזרחות משוללים זכויות אדם המובטחות לאדם מתוקף אזרחותו, ובהן הזכות להשתתפות פוליטית, להצביע, לבחור ולהיבחר.[19] בנוסף, בהיותם חסרי זהות פורמלית וחיבור חוקי למדינה, אין באפשרותם לעבוד, להיות בעלי קניין, ולהינשא כחוק.[20]

התמודדות עריכה

העצרת הכללית של האומות המאוחדות העניקה מנדט לטיפול בתופעת מחוסרי האזרחות לUNHCR.[21] במנדט זה הוצג ספר שימוש, בו פורטו דרכי ההגנה על מחוסרי האזרחות עפ״י סעיף 1(1) לעצרת הכללית של האו"ם.[22]

פעולות ה-UNHCR עריכה

  • מתן תמיכה טכנית ומבצעית למדינות להפחתת התופעה ולמניעתה בעתיד.[23]
  • שיתוף מכונים אקדמיים בזיהוי אוכלוסיות מחוסרות אזרחות כבסיס לאסטרטגיות עתידיות לטיפול בתופעה.[24]

הבחנה בין פליט למחוסר אזרחות עריכה

עד מלחמת העולם הראשונה נחשבו אינדיבידואלים מחוסרי אזרחות ופליטים כקבוצה אחידה, מתוך הנחה ששתי הקבוצות מחוסרות הגנה של הלאום שלהן. לאחר מלה"ע הראשונה, החלה הבחנה בין הקבוצות בעקבות הסכמים להחלפת טריטוריות, מחוסרי האזרחות ואינדיבידואלים קיבלו הגנה בינלאומית בהתאם להגדרת "פליט".[25]

בקשת ועדת זכויות האדם באו"ם מהמועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות (ECOSOC) בשנת 1947, לחוות דעת אודות הסטטוס החוקי של מחוסרי הגנה ממשלתית, הביאה לדו״ח שהווה בסיס לשתי האמנות העוסקות בתופעה:

  1. האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות מ-1954.[26]
  2. האמנה בדבר הפחתת מחוסרי אזרחות (Convention on the Reduction of Statelessness) משנת 1961.[27]

הדו״ח עליו התבססה האמנה מ-1954 מתייחס ל"מחוסרי אזרחות" כמונח משפטי בלבד, בעוד שהדו״ח המקורי מפרט אמצעים להפחתת התופעה. ניכר באמנה מ-1961 ניסיון יחיד להרחבת המושג במטרה להפחתת התופעה בעתיד על ידי מתן מענה לבעיה עוד בלידה.[28]

מידע על האמנות עריכה

האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי האזרחות מ-1954 מגדירה אדם מחוסר אזרחות ומציגה מינימום של זכויות וחובות לאנשים במעמד זה. נכון לשנת 2007 רק 58 מדינות קיבלו את האמנה.[29] אמנה זו מקיפה יותר בהגנתה על מחוסרי אזרחות מאשר האמנה בדבר זכויות האדם, משום שהיא מבטיחה הגנות ספציפיות למחוסרי אזרחות, כמו חינוך וטיפול רפואי. בנוסף, באמנה מ-1954 נקבע איסור על פגיעה בזכויות אדם במצבי חירום ציבוריים.[30]

האמנה מחייבת מדינות לצמצם הליכים ועלויות להתערות באוכלוסייה של מחוסרי האזרחות, אך שותקת בנוגע לחובת המדינות לספק מגורים ולהעניק אזרחות.[31] האמנה אינה אוסרת על ענישה בגין כניסה לא חוקית ואינה מגנה כנגד מעצר שרירותי.[32] האמנה מ-1954 אינה כוללת גוף מפקח שיבטיח את ההתקדמות בשיפור התופעה,[33] לעומת האמנה בדבר מעמדם של פליטים.[34]

האמנה בדבר הפחתת מחוסרי אזרחות משנת 1961, מגדירה במטרתה מניעת והפחתת תופעת מחוסרי האזרחות.[35] האמנה קובעת שעל מדינות להעניק אזרחות לאדם שנולד בשטחן, או על סמך בקשה, ולא יהיה מחוסר אזרחות.[36]

  • סעיפים 1–4: מבטיחים מתן אזרחות עם הלידה.[37]
  • סעיפים 5–7: דנים באפשרותו של האינדיבידואל להשיג אזרחות אחרת אם אבדה לו אזרחותו או בעת הכרזה על אזרחות חדשה.
  • סעיף 8: אוסר על מעצר של אינדיבידואל אם בכך הוא יהפוך למחוסר אזרחות.[38]

באמנה זו נדרשת חתימת המדינות להתחייבות ללקיחת צעדים פוזיטיביים לשנות את החקיקה הלאומית שלהן.[39]

ההקשר הישראלי עריכה

בישראל שוהים כרבע מיליון זרים, שאינם תושבי המדינה.[40][41] ברוב המקרים, מחוסרי האזרחות בישראל הם אינדיבידואלים שנכנסו אליה במהלך שנות ה-90 בדרכונים מטעם מדינות ברית המועצות לשעבר, ואשר תוקפם פג.[42] תושבי מזרח-ירושלים הפלסטינים, הם מחוסרי אזרחות לחלוטין (לא רק ישראלית).[43][44]

ישראל חתמה על האמנה מ-1954 ואשררה אותה,[45] בעוד שעל האמנה מ-1961 ישראל חתמה, אך אינה צד לה.[46] תפיסת מדינת ישראל את הכתוב באמנות, היא שההתקשרות באמנה מחייבת את המדינה במישור הבינלאומי, וחסרת תוקף משפטי-פנימי, המחייבת אימוצה בחוק של הכנסת.[47]

בישראל אין נוהל המסדיר את מעמדם של מחוסרי האזרחות הנמצאים בה (לעומת הסדרת מעמד הפליטים). בית המשפט נמנע מהכרעות בעלות השלכות בינלאומיות ופוסק כל מקרה לגופו, מפציר במדינה לגבש נתונים, להפעיל שיקול הדעת ולנסח הנחיות מנהלתיות בעניין.[48] הדין בעקבות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הכניסה לישראל, נותן שיקול דעת לשר הפנים להסדיר הנושא,[49][50] בכפוף לרוח האמנות ולביקורת השיפוטית.[51][52]

חלופות לטיפול במחוסרי אזרחות בישראל עריכה

משום שלא מתקיים נוהל מסדיר, מתקיימות בישראל דרכים חלופות בהן בא לידי ביטוי המענה לטיפול במחוסרי האזרחות השוהים בארץ.

  • הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים המייעצת למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה אודות בקשות שאינן עומדות בקריטריונים מכוח סעיף א׳ לחוק הכניסה לישראל. מטרת הוועדה בסעיף ב׳ היא להגדיר את אופן הטיפול בבקשה למתן מעמד בישראל שהוגשה על ידי נתין זר.[53]
  • נוהל הטיפול בנתין זר הטוען להיותו מחוסר אזרחות שמטרתו מעוגן בסעיף א1 לחוק. בנוסף, לאחר קבלת הכרה כמחוסר אזרחות, ישנן דרישות וזכאות בהתאם להכרה.[54]
  • משרד הרווחה בישראל מעניק הגנה ושירותים למחוסרי אזרחות, שאינם מוכרים במעמד זה בישראל לפי הנוהל.[55] נכון לשנת 2013, טיפל משרד הרווחה ב-4082 זרים חסרי אזרחות.[56] הם אינם זכאים לשירותי הרווחה והבריאות שתושבי ישראל זכאים להם, והטיפול שניתן להם הוא במצבי חירום כשיש "סיכון ממשי לחייהם".[57]
  • ארגונים המפעילים מקלטים ומרכזי סיוע (עמותת אס"ף,[58] כחלק מעמותת אלה, מקלט מעבר ARDC).[59]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ruma Mandal and Amanda Gray, Out of the Shadows: The Treatment of Statelessness under International Law, London: The Royal Institute of International Affairs, 2014, International Law Programme. (בenglish)
  2. ^ ארגונים דוגמת: PLAN International; The Open Society Justice Initiative - המגנים משפטית על זכויות מחוסרי אזרחות.
  3. ^ Lindsey N. Kingston, “A Forgotten Human Rights Crisis”: Statelessness and Issue (Non)Emergence, Human Rights Review, 2 14, Springer Netherlands, 2013, עמ' 73-87 doi: 1524-8879
  4. ^ יעל רונן, שלישי, ביטחון בתושבות למי שאינם אזרחי מדינת מושבם, ירושלים: מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2017, עמ' 407-363. (בעברית)
  5. ^ רונן, שם, בעמ' 366
  6. ^ Mandal, שם, בעמ' 2; Kingston, שם, בעמ' 75.
  7. ^ רונן, שם, בעמ' 366.
  8. ^ Mandal, שם, בעמ' 4; רונן, שם, בעמ' 367.
  9. ^ רונן, שם, בעמ' 369-368.
  10. ^ רונן, שם, בעמ' 368-367.
  11. ^ Mandal, שם, בעמ' 3.
  12. ^ Mandal, שם, בעמ' 3.
  13. ^ Mandal, שם, בעמ' 3.
  14. ^ Kingston, שם, בעמ' 81.
  15. ^ Kingston, שם, בעמ' 81.
  16. ^ Mandal, שם, בעמ' 2.
  17. ^ נקרא גם העדר פקטור ה-CNN.
  18. ^ Kingston, שם, בעמ' 81-82.
  19. ^ Kingston, שם, בעמ' 76.
  20. ^ Mandal, שם, בעמ' 2-3.
  21. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, Statelessness: Prevention and Reduction of Statelessness and Protection of Stateless Persons, כרך 1, United Nations High Commissioner for Refugees, 2007, 26, עמ' 127-131. (בenglish)
  22. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, Sub- Committee of the Whole on International Protection, Refugee Survey Quarterly, כרך 3, 14, United Nations High Commissioner for Refugees, 1995, עמ' 81-85, 127. (בenglish)
  23. ^ Kate Darling, Protection of stateless persons in international asylum and refugee law, כרך 4, Oxford University Press, 2009, 21, עמ' 742-767. (בenglish)
  24. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, UNHCR. (2007) שם, בעמ' 128
  25. ^ Carol A. Batchelor, Stateless Persons: Some Gaps in International Protection, כרך 2, Oxford University Press, 1995, 7, עמ' 232–259. (בenglish)
  26. ^ Convention Relating to the Status of Stateless Persons
  27. ^ Convention on the Reduction of Statelessness
  28. ^ Batchelor, שם, בעמ' 242, 252-250, 257.
  29. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, UNHCR. (2007)., שם, בעמ' 130.
  30. ^ Mandal, שם, בעמ' 3.
  31. ^ רונן, שם, בעמ' 376.
  32. ^ Mandal, שם, בעמ' 4.
  33. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, Sub- Committee, שם, בעמ' 82.
  34. ^ Convention Relating to the Status of Refugees
  35. ^ Mandal, שם, בעמ' 5.
  36. ^ רונן, שם, בעמ' 375.
  37. ^ Mandal, שם, בעמ' 6.
  38. ^ Mandal, שם, בעמ' 5.
  39. ^ Executive Committee of the High Commissioner's Programme, Sub-Committee, שם, בעמ' 82.
  40. ^ תיירים שנכנסו על-פי חוק ואשרתם פגה, מסתננים ומבקשי מקלט, עובדים זרים זמניים, נשים פלסטיניות הנשואות לישראלים ומעמדן טרם הוסדר, קטינים חסרי מעמד שחלקם נולדו בארץ להורה זר. (נתונים הנכונים לשנת 2013, הערה מס' 53).
  41. ^ כיום מספרם גדול יותר (על סמך בדיקה המתקיימת כחלק מנייר עמדה המוגש לתוכנית ללימודי אירופה במרכז הבינתחומי הרצליה ע״י עמיר נוי, מרץ 2018). ראה בנוסף: יעל פרידסון, איזנקוט: 50 אלף שב"חים נכנסים לישראל מדי יום, באתר ynet, 16 באוגוסט 2016.
  42. ^ עת״ם (בית משפט מנהלי תל אביב) 2887/05 אלקסייב סרגיי, ואגחטנגוב אולג, ברישניקוב דוד נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 29.1.07). פס' 21.
  43. ^ רונן, שם, בעמ' 363.
  44. ^ עת"ם 10–04–34499 בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים - ס' א', מחוסר אזרחות נ׳ שר הפנים
  45. ^ רונן, שם, בעמ' 379.
  46. ^ רונן, שם, בעמ' 376-375.
  47. ^ ע״תם אלקסייב, שם, פס' 27.
  48. ^ עת״ם אלקסייב, שם, פס' 35, 41, 47.
  49. ^ ס'2 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
  50. ^ ס'2,8,11 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (נוסח כנסת).
  51. ^ ע״תם אלקסייב, שם, פס' 24-23.
  52. ^ עע"ם 4204/13 מדינת ישראל נ' דידייה טוני סולו (פורסם בנבו, 27.7.14) פס' 5.
  53. ^ אשרות 5.2.0022 "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים". (תאריך עדכון: 27.12.2015).
  54. ^ אשרות ואכיפה 10.1.0015 "נוהל לטיפול במי שטוען כי הוא מחוסר אזרחות". (12.11.12. עודכן: 29.5.17).
  55. ^ נטע משה (2013). שירותי רווחה לעובדים זרים ולחסרי מעמד אזרחי בישראל - מדיניות והיקף שירותים. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
  56. ^ משה, הכנסת, בעמ' 7.
  57. ^ משה, הכנסת, בעמ' 5.
  58. ^ עמותת אס״ף
  59. ^ משה, הכנסת, בעמ' 17-21.

2018 01 קטגוריה:אזרחות

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:מחוסרי_אזרחות&oldid=34905240"