פתיחת התפריט הראשי

משבר ההגירה באירופה

מהגרים בגבול סרביה-הונגריה, אוגוסט 2015.
חילוץ מהגרים מאפריקה בלב ים על ידי אנשי משמר החופים האירי, יוני 2015.
פליטים סוריים בגבול מקדוניה הצפונית-יוון, 24 באוגוסט 2015.
מחנה פליטים באוסטריה, 11 ביולי 2015.
פליטים בתחנת הרכבת וינה מערב, ממתינים לרכבת שתיקח אותם לגרמניה, 5 בספטמבר 2015.

משבר ההגירה האירופי או משבר הפליטים באירופה הוא משבר מתמשך שהחל בשנת 2015, של הגירה הולכת וגוברת של פליטים ומהגרי עבודה ממדינות המזרח התיכון ומערב הבלקן, אל אירופה, בייחוד ממדינות כסוריה, עיראק ומדינות אפריקה, אך גם מאפגניסטן, אריתריאה ודרום אסיה.[1][2] המונח "משבר הגירה" עלה כבר באפריל 2015, לאחר שחמש סירות שנשאו כאלפיים מהגרים טבעו מול חופי היבשת במימי הים התיכון, אסון שהביא למותם של 1,200 איש.[3]

מספרם ההולך וגדל של המהגרים, שיש הסבורים כי הוא פוגע באפשרות שלהם להשתלב באירופה,[4] הושפע ישירות מהסכסוכים המתמשכים במדינות המקור באזור אפריקה ובמדינות המזרח התיכון, לצד סירובן של ממשלות האיחוד האירופי לממן מבצע חילוץ איטלקי של מהגרים שנתקעו בלב ים בדרכם ליבשת. בתגובה לגל הגובר של המהגרים, האיחוד האירופי החליט להגדיל את תקציב סוכנות הגבולות האירופית, Frontex, בצעד שספג ביקורת מצד האו"ם ומועצת זכויות האדם שלו[5][6] וביקשו לקבל מקלט. רוב הפליטים מגיעים מסוריה, מאפגניסטן ומאריתריאה.[7] באופן יוצא דופן בלטו מבין המהגרים והפליטים יוצאי סוריה ואפגניסטן אשר נסו ממלחמות האזרחים במדינותיהם. משבר ההגירה קושר על ידי התקשורת גם לגל הפיגועים באירופה, עקב העובדה כי חלק מהמפגעים האסלאמיסטים הגיעו במסגרת גל ההגירה.

על פי סוכנות הסטטיסטיקה האירופית, Eurostat, לאורך שנת 2014 זכו 626,000 מהגרים לאישור קבלת מקלט במדינות אירופה, המספר הגבוה ביותר של מבקשי מקלט מאז שנת 1992. המשבר מוגדר כמשבר ההגירה הגדול ביותר בתולדות אירופה מאז תקופת מלחמת העולם השנייה. בתקופה בת 7 חודשים בשנת 2015 היגרו למעלה מ-300,000 מהגרים ליבשת, מהם למעלה ממאה אלף מהגרים בחודש יולי בלבד. היקף ההגירה וממדיה החלו להתבהר במשך חודשי קיץ 2015, לאחר שבאוסטריה נמצאה משאית נטושה ובה גופותיהם של 71 פליטים, שנחנקו ממחסור חמצן, כשניסו לחצות את הגבול לאיחוד האירופי.

בספטמבר 2015 פורסמה תמונה של גופתו של ילד בשם איילן כורדי, שטבע ביחד עם אמו ואחיו לאחר שסירתם התהפכה. התמונה עוררה סערה רבה, שגרמה להגברת המודעות לבעיית הפליטים.[8] כמו כן, נודע כי מ-17 בספטמבר עד 19 בספטמבר, במשך 3 ימים, הגיעו למעלה מ-15,000 מהגרים ופליטים לאוסטריה.

הסיבות להגירה לאירופהעריכה

המונח משבר ההגירה באירופה מתייחס לזרם גדול וחסר תקדים של מהגרים, בין אם הם פליטי מלחמה או מהגרי עבודה מהמזרח התיכון ומדינות אפריקה.

פליטיםעריכה

לפי נציבות האו"ם לפליטים, מספר האנשים העקורים מבתיהם חצה את ה-65.6 מיליון איש בסוף שנת 2016; זהו המספר הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, ומדובר בעלייה של 40% מאז 2011. מתוך אותם 65.6 מיליון, 22.5 מיליון הם פליטים (17.2 מיליון בטיפול נציבות האו"ם ו-5.3 מיליון פליטים בחסות האונר"א). 2.8 מיליון מהפליטים חיפשו אחר מחסה. היתר הם עקורים בתוך המדינה שלהם. 17.2 מיליון הפליטים שהיו בטיפולה של נציבות האו"ם נחשבים לעלייה של 2.9 מיליון מאז סוף 2014, המספר הגבוה ביותר מאז 1992. ביניהם, פליטים סורים הפכו לקבוצת הפליטים הגדולה ביותר (3.9 מיליון), ואחריהם הפליטים האפגנים (2.6 מיליון), שהיו במשך שלושה עשורים קבוצת הפליטים הגדולה ביותר. שש מתוך עשר קבוצות הפליטים הגדולות היו אפריקאיות: סומליה, סודאן, דרום סודאן, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית ואריתריאה. מדינות מתפתחות אירחו 86% מהפליטים בסוף 2014. למרות שרוב הפליטים הסורים אורחו על ידי מדינות שכנות כמו לבנון, טורקיה וירדן, מספר בקשות המקלט שהגישו הפליטים הסורים לאירופה גדל בהתמדה בין השנים 2011 עד 2017. בדצמבר 2017 מנה האו"ם יותר ממיליון בקשות מקלט ב-37 מדינות אירופאיות[9].

נכון לשנת 2017, 55% מהפליטים ברחבי העולם הגיעו משלוש מדינות: דרום סודאן, סוריה ואפגניסטן. נכון לאפריל 2018, מאז תחילת אותה שנה, הגיעו 15,481 פליטים לחופי אירופה דרך הים בלבד. כמו כן נפטרו עד אז 500 פליטים. בשנת 2015 היו בסך הכול 1.02 מיליון כניסות דרך הים. מאז זרם המהגרים פחת בהתמדה, אך נמשך כל העת[10].

סוריהעריכה

מקור קבוצת הפליטים הגדולה ביותר שהגיעה לאירופה הוא בסוריה. הגירתם נובעת מדיכוי פוליטי קשה בידי הנשיא בשאר אל-אסד. כן מתנהלת בסוריה מלחמת אזרחים עקובה מדם שכוללת מעורבות של מדינות זרות שתומכות באסד דוגמת רוסיה ואיראן, וכן מדינות התומכות במורדים (ארצות הברית, צרפת ובריטניה), שעשו מאמצים להפיל את משטרו של אסד כמו למשל בעץ השקמה, תוכנית להעברת אלפי טונות של נשק לידי המורדים[11][12]. לאחר פרוץ המאורעות בסוריה, בתוך מספר חודשים ברחו אלפים מבתיהם ונפתחו בטורקיה מחנות הפליטים הראשונים. במרץ 2012 מינתה נציבות האו"ם לפליטים אחראי על המצב בסוריה. במרץ 2013 הגיע מספר הפליטים הסורים למיליון. נכון למרץ 2018 רשומים 5.8 מיליון פליטים סורים ברחבי העולם.

אפגניסטןעריכה

פליטים אפגנים הם קבוצת הפליטים השנייה בגודלה בעולם[13]. לפי הנציבות, ישנם 2.5 מיליון פליטים רשומים מאפגניסטן. רובם נמלטו מהאזור בשל המלחמה והרדיפה. רוב הפליטים האפגנים השתכנו בפקיסטן ואיראן, אולם יותר ויותר החלו לנוע מערבה לכיוון אירופה. אפגניסטן סובלת זה 40 שנה ממלחמות וחוסר יציבות, שהחלו עם מלחמת אפגניסטן שבה פלשו הסובייטים לאפגניסטן. לאחר תקופה של שלטון קומוניסטי במדינה, עלה לשלטון ארגון הטאליבאן, ששלט עד 2001, כשפלשה ארצות הברית לאפגניסטן. בנקודה זו חזרו כמעט 6 מיליון פליטים אפגנים למדינתם, אולם לאחר תקופה של אי-שקט ועלייה מחודשת של הארגון, ברחו 2.5 מיליון מבתיהם.

הגירה כלכליתעריכה

  ערך מורחב – מהגר עבודה

זה זמן רב שהגירה כלכלית היא נושא כלל עולמי. הגירה כזו מתקיימת בהינתן הרצון לתנאי חיים/ אפשרויות תעסוקה שאינן קיימות במדינות המוצא של המהגר. מהגרים אלו מכונים "מהגרי עבודה". על פי נתוני ה-OECD, בעשר השנים שקדמו לשנת 2019, היוו מהגרי עבודה מעל 70% מהגידול בכוח העבודה באירופה. למעשה, הגירה שכזו היא קריטית לשוק הצומח. בסך הכול, מצא ה-OECD שכניסת המהגרים לא שיבשה את התוצר של אף מדינה.

המדינה האסלאמיתעריכה

בשנת 2016, לפי העיתון האיטלקי לה סטמפה, ערכו ביורופול חקירה בנושא זיוף דרכונים עבור המדינה האסלאמית. הם זיהו דרכונים סורים מזויפים במחנות פליטים ביוון שנועדו לחברים במדינה האסלאמית, על מנת להגיע לחלקים אחרים באירופה. כמו כן, אמר ראש היורופול כי כוח משימה חדש של 200 קצינים ייפרס באיי יוון לצד משמר הגבול היווני במטרה לסייע ליוון לעצור את כניסת חברי המדינה האסלאמית לאירופה[14].

בפברואר 2017 דיווח העיתון הבריטי הגארדיאן כי המדינה האסלאמית משלמת למבריחים סכומי של עד 2,000 דולר אמריקאי כדי לגייס אנשים ממחנות פליטים בירדן ולבנון כדי לגרום להקצנה של הילדים. מדיווחים שונים עולה הערכה של 88.3 אלף ילדים – שדווחו כנעדרים – נמצאים בסיכון להסתה מצד המדינה האסלאמית[15].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה