טיוטה:מרדכי לנסקי

מרדכי לנסקי
MORTKHE LENSKI

אין תמונה חופשית
לידה	16 בדצמבר 1889 כ״ג בכסלו ה׳תר״נ ורשה, פולין
פטירה	18 בינואר 1964 (בגיל 74) ד׳ בשבט ה׳תשכ״ד ישראל
לאום	יהודי
תאריך עלייה	1949
לימודי רפואה	אוניברסיטת מוסקבה
התמחות	רפואה פנימית
בת זוג	אידה מאפו

ד"ר מרדכי לנסקי (ביידיש: MORTKHE LENSKI; באנגלית: Mordechai Lensky, נולד ב-6 בדצמבר 1889, נפטר ב-18 בינואר 1964) היה רופא פנימאי יהודי פולני בוורשה בתקופת השואה (מלחמת העולם השנייה). לנסקי שרד את המלחמה ועלה למדינת ישראל. עסק רבות בחקר תולדות הגזענות, האנטישמיות והנאציזם.

ביוגרפיה

לפני המלחמה

מרדכי לנסקי נולד בשנת 1890 בוורשה, למד רפואה באוניברסיטת מוסקבה, הוסמך כרופא, ושירת כרופא בצבא האדום עד תום מלחמת העולם הראשונה.

ב-1919 נישא לאידה מאפו, וב-1923 חזר עימה לורשה, שם הוציא לאור וערך את הדו-שבועון 'הרופא' וכן פרסם ספר בנושא הרפואה.

בתקופה זו כיהן כרופא "המשרד הארצישראלי" בורשה.

לימד אנטומיה ופיזיולוגיה בבתי הספר של "תרבות". מאוחר יותר חי בולוצלבק ועבד כרופא פנימאי בבית החולים המקומי.

במהלך המלחמה

עם פרוץ המלחמה שוב חזר לורשה עם משפחתו. עבד כרופא בגטו בבית החולים 'צ'יסיטה', בנקודות איסוף פליטים ובמרפאות הקהילה היהודית.

בתקופה זו החל לכתוב את זכרונותיו ביומנו.

ב-1943 ,לפני חיסולו הסופי של גטו ורשה, הצליח להעביר את משפחתו לצד הארי (הפולני) והסתתר עד סוף המלחמה מצויד במסמכים מזויפים של פולני-נוצרי.

לאחר המלחמה

בסתיו 1944 פונה לכפר על־יד קרקוב ושם שוחרר ב־1945.

בין השנים 1945–1948 חי עם רעיתו בלודז', שם המשיך לכתוב זכרונותיו מגטו ורשה; היה פעיל באיגוד הסופרים היהודיים וכתב חיבורים. ב־1948–1949 חי בפריז ושם החל לחקור את מקורות האנטישמיות ותולדות הגזענות.

ב־1949 עלה ארצה עם רעיתו, נפגש עם ילדיו, השתקע בירושלים בה עבד כרופא קופת חולים. מאז, הוא השקיע את רוב מרצו וזמנו בכתיבת זכרונות, עדויות אלה מסוכמות בספרו 'חיי היהודים בגטו ורשה: זכרונות של רופא', הספר זכה בפרס ”יד ושם“ לשנת 1961.

תהייתו אחרי הסיבות שהביאו לשואת יהדות אירופה דרבנה אותו להקדיש את שנות חייו האחרונות לחקר תולדות הגזענות, האנטישמיות והנאציזם. ספרו ”מי העלה את היטלר לשלטון“ מהווה סיכום חלקי של מחקרו.

גם בשנות חייו האחרונות התמיד בכתיבת מאמרים, חיבורים וביקורות.

בכתיבתו הבליט ד"ר לנסקי את מה שהיה בעיניו הנעלה שבתולדות העם היהודי, ובמיוחד הגבורה הרוחנית וכושר עמידתו הפיזית של העם היהודי בתקופת השואה.

בנו הוא פרופסור יעקב לנסקי מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית.

דילמות אתיות

טיפול בחולים בעת מגפה

ישנם תיאורים רבים של מגיפות שפרצו בתוך הגטאות במהלך מלחמת העולם השנייה. הגטאות היוו מצע 'מושלם' לפריצת מגיפות - צפיפות גבוהה, תנאי תברואה לא תקינים, חוסר הגיינה, ועוד. רופאים רבים במלחמת העולם השנייה וכן בימינו אנו נאלצו להתמודד עם הדילמה האתית סביב עניין זה - האם לטפל בקהילותיהם בזמן מגפה תוך ידיעה שהם יכולים להינזק מכך על ידי הידבקותם והדבקת קרוביהם?

במקרה של ד"ר לנסקי היה זה החשש ממגפת הטיפוס ששררה בגיטו ורשה. מחד התרשם ד"ר לנסקי כי הטיפול בקהילה הוא חובה מוסרית וייתכן שיוכל להציל לפחות אחדים מהם ממחלה מסכנת חיים. מאידך חשש ד"ר לנסקי לחייו שלו וראה ערך עצמי גם בשמירה על חייו וחיי משפחתו. באותו המקרה הכרעתו של ד"ר לנסקי בדילמה בלתי אפשרית זו הייתה שלא לבא בקהלו, ולהימנע מלחשוף עצמו לפנדמיה. בין השאר תחת לחץ רעייתו אידה.

לימים, עסקה בשאלה זו גם ההסתדרות הרפואית בישראל והכריעה על פי העקרונות הבאים:

• במצבי חירום של מגפה נרחבת ואסון המוני נדרשת מעורבות רבה של כלל הרופאים במדינה.
• הידע הרפואי והמיומנות המקצועית מקטינים את הסיכון של הרופא להידבק במחלה, ומאפשרים לו לכן להגיש עזרה לחולים במחלה מידבקת יותר מכל אדם אחר.
• לפיכך, הכלל הוא כי חלה על הרופא חובה אתית לטפל בכל חולה במחלה מידבקת.
• חובת הטיפול קיימת גם בנוכחות של סכנה מוגברת סבירה לבטיחותו של הרופא, לבריאותו או לחייו.
• ייתכנו מצבים, שבהם הסכנה הנשקפת לרופא מחולה במחלה מידבקת היא מוחשית ביותר וחורגת מהסיכון הסביר של המקצוע.
• על הרופא מוטלת במקביל החובה האתית לשמור על בריאותם של בני-משפחתו ושל כלל החולים שבהם הוא מטפל.
• לפיכך, בכל מקרה של טיפול בחולה במחלה מידבקת, על הרופא לאזן בין התועלת המיידית הצפויה לחולה הבודד לבין היכולת להעניק בעתיד טיפול רפואי לחולים אחרים והערך של שמירת בריאותם של הרופא עצמו ובני-משפחתו.

הבריחה מהגטו

הגם שבספרו ד"ר לנסקי לא תיאר את המציאות שלהלן כ'דילמה' מבחינתו, לד"ר לנסקי הייתה דילמה מוסרית קשה באשר לעזיבתו את הגטו היהודי בורשה ומעברו לצד הארי. דילמה זו הינה דילמה שחלקו רבים מיהודי אירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.

לאחר שנים בהן טיפל בקהילתו, התחבא איתם ודאג להם, הייתה לד"ר לנסקי ההזדמנות להשתמש בקשריו ולהשיג מסמכים מזויפים המציגים אותו ואת משפחתו כפולנים לא-יהודים.

ד"ר לנסקי נאלץ להתלבט אם לנצל את ההזדמנות, או להתנהג באופן דומה להתנהגותם של חלק ממכריו שהחליטו להתלוות למשפחותיהם למחנות ההשמדה והעבודה, על אף שהיו יכולים להציל את עצמם.

ד"ר לנסקי בחר להציל את עצמו ואת משפחתו פעולה אשר משרתת מטרות וערכים כמו קדושת החיים, ערך שלמות המשפחה, קידוש השם ביהדות, הישרדות העם היהודי ועוד.

לקריאה נוספת

• לנסקי, מרדכי, לבעיית התחלואה בגטו ורשה, יד ושם קובץ מחקרים ג', מוסד ביאליק ויד ושם, ירושלים, תשי"ט.
• לנסקי, מרדכי, חיי היהודים בגטו ורשה: זכרונות רופא, ירושלים, ספרית השואה, 1961.
• לנסקי, מרדכי, "בית החולים היהודי "צ'יסטא", דפים לחקר השואה, מאסף ראשון, 1951.
• עופר, מרים; חלוק לבן בגטו: מבט על קורות הרפואה היהודית בפולין בתקופת השואה, יד ושם, 2015.
• לנסקי, מרדכי, יד ושם, ארכיון המסמכים O.33/257, כתב יד.
• האם יש גבול לחובה הרפואית בפנדמיה? -נייר עמדה, ההסתדרות הרפואית בישראל, 2008.
• A Physician Inside the Warsaw Ghetto, by Mordechai Lensky, Yad Vashem and the Holocaust Survivors Project, New York-Jerusalem, 239

קישורים חיצוניים

• מאיה פולק, ‏המרד הרפואי: כך נלחמו היהודים במגפה בגטו ורשה, בעיתון מקור ראשון, 26 באוקטובר 2020
• הגירוש הגדול מגטו ורשה – מתוך 'עושים זיכרון' : הפודקאסט של יד ושם
• כתבי מרדכי לנסקי בפרויקט בן-יהודה
• מרדכי לנסקי, "חיי היהודים בגטו ורשה: זכרונות של רופא" בפרויקט בן-יהודה
• רות אלמוג, אוויר הבוקר היה ספוג בדם ובדמעות, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010