טיוטה:קואצ'לה
 | |
.jpg) | |
| קואצ'לה, 2018 | |
| סוג | רוק, פופ, אינדי, היפ הופ, דאנס אלקטרונית |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מיקום | אינדיו, קליפורניה |
| מייסדים | פול טולט, ריק ואן סנטן |
| מועדים | |
| תאריכי פעילות | 1999-10-09–הווה |
קואצ'לה (באנגלית: Coachella; המכונה בנוסף Coachella Valley Music and Arts Festival (פסטיבל המוזיקה והאומנויות של עמק קואצ'לה) ולעיתים נקרא פסטיבל קואצ'לה) הוא פסטיבל מוזיקה שנתי הנערך במועדון אימפריית פולו באינדיו, קליפורניה, בעמק קואצ'לה שבמדבר קולורדו. הפסטיבל נוסד על ידי פול טולט וריק ואן סנטן בשנת 1999, בהפקתה של גולדן-וויס.[1] הפסטיבל כולל זמרים מז'אנרים רבים של מוזיקה, אשר כולל רוק, פופ, אינדי, היפ פופ ומוזיקת דאנס אלקטרונית.
פסטיבל הקואצ'לה הראשון נערך כיומיים באוקטובר 1999, שלושה חודשים לאחר פסטיבל וודסטוק 1999. לאחר שנה בשנת 2000, פסטיבל הקואצ'לה אינו נערך, אך מאפריל 2001 חזר על בסיס שנתי שנערך כיום אחד. בשנת 2002, חזר הפסטיבל להיערכות של יומיים. קואצ'לה נערך בסופי שבוע במשך שלושה ימים. בין השנים 2020 ו-2021, בוטל פסטיבל הקואצ'לה עקב מגפת הקורונה.[2]
בפסטיבל קואצ'לה מתארחים זמרים פופולריים, הרכבים, ואיחוד להקות. קואצ'לה הוא אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים, המפורסמים והרווחים ביותר בארצות הברית ובכלל העולם.[3][4] בפסטיבל הקואצ'לה 2017, השתתפו 250,000 אנשים והכניס 114.6 מיליון דולר. ההצלחה של הפסטיבל גרמה לכך שגולדן-וויס ייסדה פסטיבלי מוזיקה נוספים.
היסטוריה
עריכה|
עוד לפני שהסתכלנו על [מועדון פולו של אמפייר], זה פגע בנו. רצינו שמיקומו יהיה רחוק. אז אתה לא יכול לצאת מהבית ולראות כמה להקות ולחזור הביתה באותו לילה. אנחנו רוצים שתצא לשם, תתעייף, תהנה, ותשיר במופע עד יום ראשון אחר הצהריים. השקיעה הזו, וכל ההרגשה הזו של הקואצ'לה מכה בך. |
| — מייסד שותף של קואצ'לה, פול טולט, מתאר את ההיגיון מאחורי מיקומו של הפסטיבל.[5] |
ב-5 בנובמבר 1993, הופיעה הלהקה פרל ג'אם עבור 25,000 מעריתים במועדון אימפריית פולו באינדיו, קליפורניה.[6] הלהקה התמקמה שם, מכיוון שהיא סירבה להופיע בלוס אנג'לס עקב מחלוקת עם טיקטמאסטר על דמי השירות החלים על רכישת כרטיסים.[7][8] מייסד הפסטיבל, פול טולט, ציין כי המופע ביסס את התאמתו של מועדון אימפריית הפולו לאירועים עתידיים.[5]
בשנת 1997, נאבקה גולדן-וויס ליזום הופעות מול חברות ידועות, מפורסמות וגדולות אחרות, והיא אינה הייתה מסוגלת להציע מכירים וערבויות גדולות בדומה לחברות המתחרות שלהם; ציין טולט: "קיבלנו בעיטה כלכלית בישבן. הפסדנו הרבה להקות, ולא יכולנו להתחרות".[9] אי לכך, הוגה רעיון הפסטיבל על ידי טולט, שהחל לחשוב על רעיונות לאחד אולמות מרובים; כוונתו הייתה לארח זמרים שהינם במעט מוכרים ושאינם נמצאים בשיא הקריירה.[7] בזמן שטולט השתתף בפסטיבל גלסטונברי 1997, הוא חילק דפים לאמנים שבהם היה מוצג תמונות של מועדון אימפריית הפולו."[8]
בשנת 1998, לאחר שסיירו בכמה מיקומים עבור הקמת הפסטיבל,[5] טולט, מנהל גולדן-וויס, ריק ואן סנטן, חזרו לאופציה הנותרת של מועדון אימפריית פולו, במהלך שהיו בפסטיבל "ביג דיג". כשהם התרשמו מההתאמה של מיקום הפסטיבל, הם החלו ליזום ולהפיק את הפסטיבל.[7] המייסדים קיוו שהפסטיבל יצא לפועל ב-1998, ולא הצליחו לעשות זאת.[8] ב-16 ביולי 1999, הודיעה גולדן-וויס כי מועצת העיר אינדיו אישרה את פתיחת הפסטיבל בתקציב של 90,000 דולר. הכספים הגיעו עם ערבויות החזר מהמייסדים, והעיירה הייתה בלהט להימנע מהפסד נוסף; פסטיבל "ביג דיג" של שנת 1998 עלתה לאינדיו כ-16,000 דולר עקב שינויים ברגע האחרון.[10] ב-28 ביולי, פסטיבל המוזיקה והאומנויות של עמק קורצ'לה הוכרז רשמית עם הרכב של 40 אמנים;[11] כרטיסים החלו למכירה ב-7 באוגוסט.[12]
הכרזת פסטיבל קואצ'לה נמסרה שבוע לאחר סיומו של פסטיבל וודסטוק 1999 – פסטיבל שהתרחש בו גנבות, אלימות ואונס. עלויות הביטוח של גולדן-וויס עלו ב-40% והחברה נאבקה באי ודאות בנוגע לכרטיסים של הקואצ'לה.[8][13] מייסדי הפסטיבל שאפו לספק חוויה "בנוחות גבוהה", אך התמסרו מחדש למאמצים הללו לאחר וודסטוק 1999.[8][13]
1999, 2002-2001
עריכה9-10 באוקטובר 1999, התקיים פסטיבל הקואצ'לה. בפסטיבל התארחו האמנים: בק, טול, Rage Against the Machine, הכמיקל בראדרס, מוריסי, א פרפקט סירקל, ג'וראסיק 5 ואנדרוורלד. בתחילה, קיוו המייסדים להאריך את הפסטיבל לשלושה ימים.[14] ברשתות רדיו רבות,[15] פסטיבל הקואצלה זכה בתואר "אנטי-וודסטוק".[16]
כרטיסים לקואצ'לה נמכרו ב-50 דולר בכל יום; כ-17,000 כרטיסים נמכרו ליום הראשון, ו-20,000 ליום השני.[15][17] למשתתפים בפסטיבל הוצע חניה ובקבוק מים חינם בעת כניסתם.[15] הפסטיבל עבר בצורה חלקה, והקהל התנהג בהתאם בניגוד לאלימות שהתרחשה בוודסטוק 1999.[16][17][18] הפסטיבל זכה להערכה רבה בקרב המשתתפים והמתארחים; כתב העת "פולסטאר" כינה את קואצ'לה כפסטיבל השנה.[19][20] יתרה מכך, הפסידה גולדן-וויס 850,0000 דולר,[21] ואילצה את מייסדי הפסטיבל להמשיך להיאבק, וטולט ציין: "להיאבק במשך שנתיים כדי לשרוד כחברה".[22][23]
גולדן-וויס תזמנה תאריכים לאוקטובר 2000 כדי להחזיר את הפסטיבל לפועל,[24] ולאחר מכן, ביטלה אותו.[19] גולדן-וויס שיתפה פעולה עם החברה "Insomniac" כדי להוציא לפועל את פסטיבל מוזיקת הדאנס אלקטרונית "ארץ הפלאות הלילית" בהתקיים במועדון אימפריית פולו בספטמבר 2000.[25][26]
באפריל 2001, בחרה גולדן-וויס להחזיר את קואצ'לה,[19][27] ומחירי הכרטיסים הועלו ל-65 דולר.[28] המייסדים נאלצו לקצר את הפסטיבל ביום.[29] דאז נמסר, כי פרי פארל יתאחד עם הלהקה שלו, ג'יינז אדיקשן, בקואצ'לה.[30] במרץ 2001, על רקע חששות כספיים, הסכים טולט למכור את גולדן-וויס לחברה Anschutz Entertainment (AEG) תמורת 7 מיליון דולר.[31] לאחר מכן, פסטיבל קואצ'לה עבר חלק;[30][32] 32,000 אנשים השתתפו,[22][25] למרות שספגה שוב הפסד.[22]
ב-27–28 באוקטובר 2002, חזר קואצ'לה לפורמט הארכות של יומיים.[33] 60 אמנים הופיעו:[34] ביורק, אואזיס, קווינס אוף דה סטון אייג'[21] והתאחדות של להקת הרוק סוזי והבנשיז.[35][36]
2005-2003
עריכהפסטיבל קואצ'לה התקיים בין התאריכים 26–27 באפריל.[9] בפסטיבל הופיעו רד הוט צ'ילי פפרז וביסטי בויז, ואיגי פופ התאחד עם להקתו הסטוג'ס.[37] מחירי הכרטיסים הועלו ל-75 דולר ליום, ועבור יומיים עלות הכרטיס הייתה 140 דולר.[9][38][39] בפסטיבל היה 60,000 אנשים.[40] לאחר מכן, החל הפסטיבל לפתח עניין עולמי ולזכות למוניטין לאומי.
בשלהי דצמבר 2003, נפטר ואן סנטן בגיל 41 עקב שפעת.[1] ב-2004, כשטולט עזה, הוא מכר מחצית מקואצ'לה ל-AEG.[8] בקואצ'לה 2004, הוזמנו יותר מ-80 אמנים,[41] הכוללים את רדיוהד והקיור, ואיחוד של הלהקה פיקסיז. בפסטיבל היה 110,000 אנשים, והביא קהל מ-50 מדינות מארצות הברית.[21] זכה הפסטיבל לשבחים; "רולינג סטון" כינה אותו כ"פסטיבל המוזיקה הטוב ביותר של אמריקה". ציין טולט ששנת 2004 הייתה נקודת המפנה עבור קואצ'לה. בנוסף, תיאר טולט את קואצ'לה באותה שנה כהזדמנות שהוחמצה, בכך שהייתה הזדמנות להאריך את הפסטיבל לשלושה ימים, וביום השלישי היה יכול להופיע דייוויד בואי.[41]
קואצ'לה 2005, נערך בין התאריכים ה-30 באפריל ל-1 במאי, ובו הופיעו הלהקות קולדפליי וניין אינץ' ניילז, ואיחוד של באוהאוס. בנוסף, התעתד להיות מופע איחוד של קוקטו טווינס שבוטל על ידי הלהקה.[42] בפסטיבל היו 50,000 אנשים.[43]
2008-2006
עריכה
בקואצ'לה 2006, הופיעו דפש מוד, טול, מדונה ודאפט פאנק, שבמופע שלהם הייתה במה בצורת פירמידה, וזוהי אחת מהופעות הכי זכורות בהיסטוריית פסטיבלי הקואצ'לה.[21] בפסטיבל היה 120,000 אנשים במשך יומיים, וגולדן-וויס הכניסו 9 מיליון דולר מהפסטיבל.[44] בקואצ'לה 2007, הפסטיבל הוארך לשלושה ימים, והופיעו רד הוט צ'ילי פפרז, ביורק, ואיחוד של Rage Against the Machine. בפסטיבל היו למעלה מ-186,000 אנשים, והוא הכניס 16.3 מיליון דולר.[45]
בקואצ'לה 2008, הופיעו פרינס, רוג'ר ווטרס וג'ק ג'ונסון.[21] בפסטיבל היו 151,666 אנשים, והוא הכניס 13.8 מיליון דולר,[45] אך הפסיד רווחים, מכיוון שעלות ההזמנה ששולמו עבור פרינס ורוג'ר ווטרס.[7][23]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Cromelin, Richard (3 בינואר 2004). "Rick Van Santen, 41; L.A. Promoter Helped to Advance Punk Rock Bands". Los Angeles Times. p. B18. ארכיון מ-9 בינואר 2017. נבדק ב-8 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Melas, Chloe; Gonzalez, Sandra (10 במרץ 2020). "Coachella to be postponed over coronavirus concerns, sources say". CNN. ארכיון מ-13 במרץ 2020. נבדק ב-10 במרץ 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martens, Todd (8 באפריל 2014). "Goldenvoice releases Coachella set times, adds to the lineup". Los Angeles Times. ארכיון מ-10 באפריל 2014. נבדק ב-9 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "7 Top Music Festivals Around The World – Tripoetic Blog". Tripoetic Blog. 31 בינואר 2017. ארכיון מ-23 בפברואר 2017. נבדק ב-23 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Flanagan, Andrew (9 בנובמבר 2012). "Paul Tollett, Goldenvoice Team on the Struggle – And Ultimate Success – of Creating Coachella". Billboard. ארכיון מ-7 באפריל 2017. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hochman, Steve (8 בנובמבר 1993). "Pearl Jam Blossoms in Desert". Los Angeles Times. p. F3. ארכיון מ-4 במאי 2015. נבדק ב-4 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Fessier, Bruce (1 במאי 2011). "Desert music magician". The Desert Sun. pp. A1, A19, A21. אורכב מ-המקור ב-4 במאי 2011. נבדק ב-5 במאי 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Seabrook, John (17 באפריל 2017). "The Mastermind Behind Coachella". The New Yorker. ארכיון מ-11 באפריל 2017. נבדק ב-11 באפריל 2017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Ault, Susanne (15 במרץ 2003). "Coachella Preserves Its Diverse Lineup of A-List Talent". Billboard. 115 (11): 18.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Armstrong, Mark (17 ביולי 1999). "Alternative music gig slate for Indio in fall". The Desert Sun. p. A1, A8.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Armstrong, Mark (28 ביולי 1999). "Alternative music fest will arrive in Indio". The Desert Sun. p. B1–2.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boucher, Geoff (7 באוגוסט 1999). "Post-Festival Stage Fright". Los Angeles Times (Valley ed.). pp. F1, F20.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Boucher, Geoff (7 באוקטובר 1999). "If You Build It, Will They Come?". Los Angeles Times (Valley ed.). sec. Weekend, pp. 6, 8. ארכיון מ-12 באפריל 2017. נבדק ב-2 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boucher, Geoff (27 באפריל 2006). "Coachella Preview: Oasis or mirage? Your call". Los Angeles Times. p. E32. ארכיון מ-3 ביוני 2015. נבדק ב-2 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Mirkin, Steven; Goldman, Marlene (11 באוקטובר 1999). "Coachella Provided an Antidote to Woodstock 99's Hangover". Rolling Stone. ארכיון מ-31 באוקטובר 2021. נבדק ב-16 בינואר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Performance: Coachella Music and Arts Festival". Rolling Stone. 5 בנובמבר 1999. תבנית:ProQuest.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hiestand, Jesse (12 באוקטובר 1999). "Festival Goes Off Like Well-Oiled Machine". Los Angeles Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shuster, Fred (24 בספטמבר 1999). "Sharps & Flats". Los Angeles Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Hochman, Steve (18 ביוני 2000). "Blame It on Rio: Labels Fear Leaks Via MP3". Los Angeles Times. p. 58. ארכיון מ-23 באפריל 2016. נבדק ב-23 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hilburn, Robert (12 באוקטובר 1999). "Triumph of the Anti-Woodstock". Los Angeles Times. p. 1. ארכיון מ-1 במאי 2017. נבדק ב-23 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Fessier, Bruce (8 באפריל 2016). "Pearl Jam concert helped launch Coachella music festival". The Desert Sun. ארכיון מ-4 באוגוסט 2019. נבדק ב-9 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Hilburn, Robert (28 באפריל 2003). "Independent in vision, spirit and musical lineup". Los Angeles Times. p. E1. ארכיון מ-6 בפברואר 2015. נבדק ב-24 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Suddath, Claire (12 באפריל 2013). "Coachella Wins the Fight for Festival Headliners – and Profit". Bloomberg Business. אורכב מ-המקור ב-20 בפברואר 2014. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Times staff (14 בפברואר 2000). "Rosie's Hectic Reduced Schedule". Los Angeles Times. p. F2. ארכיון מ-26 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Lewis, Randy; Roberts, Randall (11 באפריל 2019). "How the first Coachella upended the festival business". Los Angeles Times. ארכיון מ-16 במאי 2019. נבדק ב-17 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boucher, Geoff (4 בספטמבר 2000). "Giant Rave Keeps the Focus on Music". Los Angeles Times. p. 3. ארכיון מ-26 באפריל 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hiestand, Jesse (1 במאי 2001). "Straddling Rock and Rap, Coachella Festival Sizzles". Los Angeles Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shuster, Fred (26 באפריל 2001). "Musical Beat, Heat's On for Coachella Desert Festival". Los Angeles Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boucher, Geoff (26 באפריל 2001). "Trying to Be Real Cool This Time". Los Angeles Times. p. F6. ארכיון מ-5 במאי 2015. נבדק ב-23 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Parker, Chris (18 באפריל 2013). "Music Fests Like Coachella Drive Concert Sales to New Heights". Phoenix New Times. ארכיון מ-8 באפריל 2015. נבדק ב-3 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leeds, Jeff (7 במרץ 2001). "Anschutz to Buy Concert Firm Goldenvoice". Los Angeles Times. p. C2. ארכיון מ-23 בפברואר 2018. נבדק ב-2 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Chang, Vickie (בדצמבר 16–22, 2011). "Gary Tovar Has His Goldenvoice". OC Weekly. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2015. נבדק ב-3 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Graham, Adam (17 בפברואר 2002). "Destination: Coachella". The Desert Sun. pp. F1, F8.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hilburn, Robert (30 באפריל 2002). "Showdown in Desert". Los Angeles Times. pp. F1, F4.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cahir, Jocelyn (26 באפריל 2002). "It's No Carrot Festival". Los Angeles Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Fessier, Bruce (28 באפריל 2002). "Headlining musical acts live up to potential". The Desert Sun. p. A3.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Patel, Joseph (20 באפריל 2003). "Building an American festival with a European influence". The Boston Globe. p. N6.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hochman, Steve (16 בפברואר 2003). "Coachella festival will bring out the Beasties". Los Angeles Times. p. E51. ארכיון מ-29 בנובמבר 2020. נבדק ב-13 במרץ 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Guzman, Richard (6 במרץ 2003). "City Council approves arts, music festival". The Desert Sun. p. B1.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ault, Susanne (20 במרץ 2004). "Coachella Brand Stirs Fest Interest". Billboard. 116 (12): 37.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Appleford, Steve (11 באפריל 2019). "Why Coachella 2004 was so important — and a lost opportunity". Los Angeles Times. ארכיון מ-8 במאי 2019. נבדק ב-17 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Elizabeth Fraser breaks silence about aborted Cocteau Twins reunion, releases new single". Slicing Up Eyeballs (באנגלית אמריקאית). 30 בנובמבר 2009. ארכיון מ-13 במרץ 2023. נבדק ב-13 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Robertson, Jessica (31 בינואר 2006). "Depeche Mode, Tool Lead '06 Coachella Lineup". Rolling Stone. ארכיון מ-31 באוקטובר 2021. נבדק ב-4 במאי 2017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Borrelli, Christopher (9 במאי 2007). "Big summer festivals offer lots of music for the money". The Blade.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Waddell, Ray (21 באפריל 2009). "Coachella Fest Posts Second Biggest Year Ever". Billboard. ארכיון מ-20 במרץ 2015. נבדק ב-8 בינואר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה)