יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב מנחם קאליש, האדמו"ר מאמשינאוו בטיש ל"ג בעומר תש"פ

טישיידיש: שולחן) הוא אירוע הנערך בחצרות האדמו"רים החסידיים, ומשמעותו היא עריכת השולחן של האדמו"ר, אותו הוא עורך בפני קהל חסידיו, טקס הטיש נערך בעיקר בשבתות וחגים, אולם גם בנסיבות שונות, כגון: סעודת מלווה מלכה, וסעודות הילולה.

היסטוריהעריכה

מנהג הטישים הוא מנהג מקובל בקהילות חסידיות ונשען על רעיון של תנועת החסידות, תנועת החסידות שנוסדה על ידי הבעל שם טוב באמצע המאה ה-18 כאשר החסידים התחילו להתקבץ סביב דמות רבנית, ועם הזמן התגבשו כקהילות. לפעמים קהילות אלו הגדירו את עצמם ל כחסידויות שגובשו בעצם מתושבי עיירה שנתחברו ביחד ופתחו חסידות, במשך השנים גדלו החסידויות ונתפשטו לעירות שליד עיר המוצא של החסידות, והפכו לחצר חסידית. הרעיון של החסידות היה לאחד קהילה שלמה ולהסתופף בצל גדול המקום. רבנים, שלרוב היו תלמידיו של הבעל שם טוב שהגיעו למדרגות גבוהות בעבודת השם עד ליכולת לעשות ניסים, וכדי להסתופף בצילם התחילו לערוך טישים, לבוא ללמוד מאורחותיהם. טיש, מטרתו היא להסתופף בצל הסעודה של האד"מור הקדוש ולשמוע את דברי קודשו במשך הסעודה ולשיר להקב"ה ולהתבטל בפניו עד כלות הנשמה.

ואכן בכל החסדויות בפולין ברומניה בהונגריה וכן בעוד מדינות האזור התחילו לערוך טישים עד שנקבע הטישים כ"חוק ולא יעבור" שאף אחד לא עבר עליו (בין אם מתוך רצון, או משום שלכולם היה ובין אם לא).

בשיא פריחת החסידויות לפני השואה היו נערכים טישים ענקיים בהשתתפות כיותר מעשרים אלף משתתפים(בחסידויות הגדולות), למשל חסידות אלכסנדר הייתה אז בסכום שקרוב לסכום הזה או שאפילו יותר ממנו (אך כהיום אחרי השואה שנפלו בו הרבה מהחסידות עד שקשה ממש היה להשתקם וכהיום מונה רק כמה מאות ומוסדתיה העיקרים הם בבני ברק).

כיום ממשיך מנהג הטישים כמו פעם בחסידויות ברחבי העולם, ובחצרות מסוימות משתתפים בטיש רבים. לדוגמה, בטיש בגור ששם כפי הנראה עורכים את הטישים הכי גדולים יש כיום השתתפות של כמה אלפים משתתפים, שכבר עובר את העשרה ואולי אף יותר,וכן בחסידות בעלזא ובויזניץ וכן בעוד הרבה חסידויות ברחבי הארץ "כן ירבו".

מנהגי הטישעריכה

הטישים נערכים ממש כמו פעם בלי שינוים כמעט ושמירת השירים והמנהגים מעוברים מבן לבן באופן מדהים ומפעים (ממש מרגש לראות יהודים שעוד דבקים כך בהקב"ה ממש ראוי להערצה)

השיריםעריכה

אצל כל חסידות יש שירים מיוחדים ואלו לא סתם שירים שמישהו הלחין אותם ביום יומים אלו שירים שמאחוריהם יש סיפורים מדהימים אם זה למשל אני מאמין שחוברה על רכבות משא לאושוויץ או בשיר שאדמו"ר שמע כשהיה בבת כלא מחלון הבית כלא שפנה למרזח של נוכרים וקידש את המנגינה הזו וכן שיר שריפא אדם, ממש מדהים והשירים האלו מעוברים מבן לבן במסירות מדהימה (רק פעמים אחדים יוצא שיש שיטות איך הולך הקניטש (הקיפול שכוונתו לטון של השיר הקיפול בטון של השיר), )השירים האלו מושרים בדמעות שליש או בשמחה יוקדת לכל שיר מקום משלו במהלך הטיש והמנהגים בזה שונים בכל חסידות וחסידות למשל בחסידות ויזניץ לפיוט מנוחה ושמחה יש חמש עשרה לחנים ששתים עשרה מזה הלחנו על ידי גבאיי של האד"מור אהבת ישראל שקראוי כך על שם ספרו אהבת ישראל ועוד שלוש על ידי אחד המלחינים העכשוים של החסידות הרב יצחק אונגר ובכל שנה שרים לחן אחר של הפיוט והמנהג הזה כבר שמור עוד הרבה זמן מלפני השואה

השירים האלו לא מולחנים על ידי כל אחד שרוצה אלא על ידי חסידים דבקים מאוד שיש להם קצת ידע בשירה או חוש והם שרים את זה כדי להתרומם אל הקב"ה המלחינים הם עובדי השם יתברך ממש יש פעמים אחדים שבחור הלחין שיר והאדמו"ר שנהנה מהשיר מבקש שישירו אותו

לכל חסידות יש מקהלה משלהם שגם המקהלה מלחינים לפעמים שירים, תפקיד המקהלה היא לשיר שירים מסוימים בשבת ובחול כשיש הגברה אזאי הם שרים את כל השירים מלבד פעמים אחדים שהאדמו"ר מבקש שהקהל ישיר ביחד שיר מסוים, וכן כשיש לחן חדש הם מלמדים זאת לקהל על ידי שירה של כמה פעמים עד שהקהל לומד את השיר

על השירים שהלחינו האדמור"ים בעצמם יש סיפורים מופלאים מניסים שקראו על ידי שירת השיר (על זה אפשר לקרוא הרבה בספריי דמוגרפיה של אדמור"ים)

חסידות אלכסנדר היא החסידות אם הכי הרבה הלחנות יש ערכות רבות כמה בדיוק

האדמו"ר מויזניץ האמרי חיים שקראוי על שם ספרו אמרי חיים אמר פעם שכמו שבכל צבא יש פלוגה של שירה ויזניץ היא פלוגת הנגינה בצבא השם

יש אדמור"ים שלא מלחינים שירים רק מחליפים למנגינה מילים לפסוק אחר מהתנ"ך או מהתפילה

השירייםעריכה

בחסידות יש חשיבות גדולה לאכילת את שיירי סעודתו של הצדיק, וישנם סיפורי ניסים שקרו בזכות השיריים.

המנהג הוא שהאדמו"ר אוכל את סעודתו לפני הקהל (הקהל אכלו לפני כן בביתם מיד אחרי התפילה בלילה ולאחר זמן מתחיל הטיש, בו אוכל האדמו"ר את סעודתו כשהקהל נמצא ושר שירים. כשלאחר טעימתו מחלקים את שאר האוכל לנוסחים.

יש מנהגים שונים בחסידיות למי לשלוח ואיזה מאכל, שולחים מאכל מיוחד לחתנים שנשתדכו באותו שבוע ולהורים שנלדו להם ילדים באותו שבוע וכן לבחורים שיש להם חגיגת בר מצווה שהם מקבלים את השיריים אחר שאומרים תורה בנושא הבר מצווה לאוזני האדמו"ר (המכונה "פשעטיל")

מטרת הטישעריכה

מטרתו הוא להתדבק בהקב"ה ביחד אם האדמו"ר לשיר שירים שמעלים את הרגש למקומות נשגבים לשמוע את דבריו הנעלים וללמוד ממנו מדרכיו הטיש קיבל שם נשגב אצל החסידים שגם כהיום לא מוותרים עליה

החן של הטישעריכה

כהיום אפשר לראות חן מיוחד לטישים משום שאפשר לראות בו יהודים כמו של פעם שדבקים רק בהקב"ה, ובאמת יש הרבה מקהלים אחרים ביהדות מלטאי ודתי לאומי וכן לא מעט חילונים שאוהבים לבוא לראות דמיות שמתנהגים כמו סבם חסידים שלא מעניין אותם כלום חוץ מהקב"ה, ונעזרים באדמו"ר להגיע למקומות נשגבים.

בטישים אפשר לראות זקנים בני שישים שבעים שעוד עומדים על הטורבינות המדורגות במשך כמה שעות טובות העיקר לראות את האדמו"ר ולשמוע את דבריו

זמני הטישיםעריכה

טיש רגיל נערך בשבת בלילה במשך כמה שעות שניים שלוש (תלוי כל אדמו"ר לפי מנהגו) וכן שעה לפני מוצאי שבת בזמן שלוש סעודות, אך יש גם אדמור"ם שעורכים טיש בשבת בבוקר אחרי התפילה שזה כבר בערך בשתיים בצהריים וזה נקרא מיטאג טיש שזה בעברית "צהריים טיש" לטיש הזה מגיעים בעיקר בחורים שלא צריכים לערוך סעודה ואוכלים סעודה בישיבה ובאים מיד למיטאג טיש, ויש גם טישים שנערכים בחגים ששם יש קהל יותר גדול מטיש רגיל.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טיש בוויקישיתוף