חסידות אמשינוב

חסידות אמשינוב היא חצר חסידית, ענף של חסידות וורקא. נוסדה באמשינוב בפולין באמצע המאה ה-19 על ידי רבי יעקב דוד קאליש, בנו של רבי יצחק מוורקא והתקיימה בה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפטר נינו, האדמו"ר רבי יעקב דוד קאליש (השני).

אוהל אדמו"רי אמשינוב בוורשה
בית המדרש המרכזי של חסידות אמשינוב בבית וגן
טיש ל"ג בעומר תש"פ אצל הרב מנחם קאליש, האדמו"ר מאמשינוב בארצות הברית

אחרי השואה הוקמו חצרות אמשינוב בארצות הברית ובישראל. רבי שמעון שלום קאליש שכיהן לפני המלחמה באוטבוצק (בנו של האדמו"ר השני בשושלת רבי מנחם קאליש) הקים את חצרו בארצות הברית, ובנו רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש עלה לישראל והקים חצר בבית וגן שבירושלים. רבי יצחק קאליש, בנו של רבי יוסף קאליש, האדמו"ר השלישי בשושלת, הקים חצר בבורו פארק.

כיום מכהן רבי יעקב אריה מיליקובסקי, נכדו של רבי ירחמיאל מאיר, כאדמו"ר בירושלים, ורבי מנחם קאליש, נכדו של רבי יצחק, בבורו פארק.

אדמו"רי החסידותעריכה

האדמו"ר הראשוןעריכה

רבי יעקב דוד קאליש (ה'תק"ע-ה'תרל"ח) היה בנו הגדול של רבי יצחק מוורקא ותלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצק. לאחר פטירת אביו התמנה תלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא לאדמו"ר, אך הוא נפטר לאחר חצי שנה, והעדה התפצלה בין שני בניו של רבי יצחק: רבי יעקב דוד ורבי מנחם מנדל, "האדמו"ר השותק". רבי יעקב דוד הקים את חצרו באמשינוב, שבה כיהן כרב עוד קודם לכן. חצר הרבי ובית מדרשו באמשינוב התקיימו עד השואה. בשנת תקצ"ו נישא לשרה לאה בתו של הרב משה שלמה לבנזון מפרצובה בעל שו"ת חשק שלמה. לאחר שהתאלמן בשנת תרי"ח נישא לחיה בתו של הרב יעקב מזרניבצה. כאביו, היה ידוע באהבת ישראל והיה עסקן ציבורי פעיל. סבל ממחלות. נפטר בד' בכסלו תרל"ח. מעט מדברי תורתו כונסו בספר "אהל יצחק".

בנו הגדול רבי מנחם מילא את מקומו, בנו רבי ישעיהו כיהן בפשיסחה ורבי ירמיה באופולה.

רבי מנחם מאמשינוב ובניועריכה

רבי מנחם קאליש (תר"כ-תרע"ח), בנו של רבי יעקב דוד, התמנה לאדמו"ר אחרי פטירת אביו כשהוא בן 18 שנים בלבד. רבי מנחם דמה בתכונותיו לאביו. המסורת החסידית מספרת כי הוא לא הכיר בזמנים ובשעות, וההכנות לתפילות ולקיום המצוות ארכו אצלו שעות ארוכות. במלחמת העולם הראשונה התיישב בוורשה, שם הרבה לעסוק בצרכי הפליטים. הוא נפטר בט"ז בכסלו תרע"ח בגיל חמישים ושמונה שנים, ונטמן בבית הקברות היהודי בוורשה. בנו הגדול, רבי יוסף קאליש, עד אז רבה של אוסטרוב מזובייצק נקרא לאמשינוב למלא את מקומו. בנו השני, רבי שמעון שלום הקים חצר חסידית באוטבוצק. בנו השלישי, רבי אברהם, חתנו של האדמו"ר מרדומסק בעל החסד לאברהם, ניהל חצר חסידית ברדומסק. נספה בטרבלינקה באוקטובר 1942.

ענף רבי יוסף מאמשינובעריכה

רבי יוסף קאליש, בנו הבכור של רבי מנחם וממלא מקומו באמשינוב, היה חתנו של רבי חיים אלעזר וקס. לפני התמנותו לאדמו"ר כיהן כרב העיירה אוסטרוב מזובייצק ורבים מהמתנגדים בעיירה הפכו לחסידיו.[1] כיהן כאדמו"ר 18 שנה, עד לפטירתו בג' בשבט תרצ"ו.

בנו, רבי יעקב דוד קאליש (השני), שימש כאב בית הדין בז'ירארדוב הסמוכה לוורשה. נשא את בתו של רבי שלמה יוסקוביץ, חתנו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור. בתרצ"ו הוכתר לאדמו"ר מאמשינוב ומאז שימש כרב של שתי הקהילות. עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים ברח לוורשה, שם הסתתר במשך שנתיים. הוא נפטר בגטו בחורף תש"ב ונטמן ליד סבו ואביו בבית העלמין בורשה. משפחתו כולה נרצחה בידי הנאצים.

בנו השני של רבי יוסף, רבי יצחק קאליש, הצליח להימלט לווילנה ובהמשך ליפן יחד עם דודו, אח אביו, רבי שמעון שלום. הקים את החצר מחדש בארצות הברית, בוויליאמסבורג ובהמשך בבורו פארק. נפטר בי"ט באדר תשנ"ג. ארונו הובא לקבורה בבית הקברות העתיק בטבריה.

לאחר פטירתו הוכתר בנו רבי יוסף קאליש, אך חלק מחסידיו פנו אל רבי יעקב אריה, האדמו"ר בירושלים. רבי יוסף הוציא לאור את הספר "זרע יצחק" על התורה ועל המועדים מתורתו של אביו. נפטר בי"א בניסן ה'תש"ף בהתפרצות נגיף הקורונה.

ענף רבי שמעון שלום מאמשינוב-אוטבוצקעריכה

רבי שמעון שלום קאליש, בנו השני של רבי מנחם, היה חתן דודו רבי ישעיהו מפשיסחא. לאחר פטירת אביו הקים חצר חסידית באוטבוצק. בתרצ"ט, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נמלט לווילנה, שם התרכזו פליטים רבים שנמלטו מפולין. מווילנה ברח ליפן, יחד עם תלמידי ישיבת מיר ולאחר שהיה של כמה חדשים הוגלו לשנחאי בסין שהייתה אז תחת שלטון יפני, שם שהו עד לסיום המלחמה.[2] אחרי המלחמה הגיע לארצות הברית, ויסד מחדש את חצר אמשינוב בבורו פארק. הוא תכנן לעלות לישראל, אך נפטר בי"ט באב תשי"ד לפני שהספיק לעשות זאת. נקבר בארצות הברית על תנאי וכעבור שבועות ספורים הועבר לבית הקברות העתיק בטבריה בחלקת תלמידי הבעל שם טוב.

בנו, רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש, חתנו של דודו רבי יעקב אריה מורגנשטרן מרדזימין-וישקוב (חתנו של רבי מנחם מאמשינוב), שרד את השואה. עלה ארצה והתיישב בירושלים בשכונת בית וגן, שם הקים את מוסדותיו ובהם ישיבת "שם עולם" בראשות חתנו, רבי חיים מיליקובסקי, מתלמידי ישיבת מיר שפגש בשנחאי. נהג להאריך בהכנות לתפילה ואלה היו מסתיימות בשעה מאוחרת ביותר. היה מפורסם באהבת ישראל שלו. נפטר בכ"ז באייר תשל"ו ונקבר בהר המנוחות שבירושלים.

שושלת האדמו"ריםעריכה


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יצחק מוורקא
(ה'תקל"ט-ה'תר"ח)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יעקב דוד קאליש
(ה'תקע"ד-ה'תרל"ח)
האדמו"ר הראשון מאמשינוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מנחם קאליש
(ה'תר"ך-ה'תרע"ח)
האדמו"ר השני מאמשינוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יוסף קאליש
(נפ' תרצ"ה)
האדמו"ר השלישי מאמשינוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שמעון שלום קאליש
(1882-1954)
האדמו"ר מאמשינוב-אוטבוצק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב דוד קאליש
(1906-1942)
האדמו"ר הרביעי מאמשינוב
 
יצחק קאליש
(נפ' תשנ"ג)
האדמו"ר החמישי מאמשינוב
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש
(1901-1976)
האדמו"ר מאמשינוב-ירושלים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יוסף קאליש
האדמו"ר השישי מאמשינוב, ארצות הברית
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה נחמה (בת)
 
 
 
הרב חיים מיליקובסקי
ראש ישיבת אמשינוב ירושלים
(לא כיהן באדמו"רות)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מנחם קאליש
האדמו"ר השביעי מאמשינוב, ארצות הברית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יעקב אריה מיליקובסקי
האדמו"ר מאמשינוב-ירושלים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בתי כנסת ומוסדותעריכה

בתקופת כהונתו של רבי יוסף מאמשינוב פעלו בפולין כ-40 שטיבלאך של חסידיו.[3] בתל אביב נוסד שטיבל בהוראת רבי יוסף אך אחרי פטירתו בשנת תרצ"ו, ונקרא "אוהל יוסף" על שמו. לימים התקיים בין כתליו כולל אברכים בראשות הרב דוד וייסבורד (הלחמי).[4]

בנו של רבי יוסף, רבי יצחק, הקים את בית מדרשו בוויליאמסבורג ואחר כך עבר לבורו פארק. בשנת תשל"ח הקים רבי יצחק כולל אברכים "אוהל יוסף" בבורו פארק.

באוטבוצק פעל השטיבל של רבי שמעון שלום קאליש. אחרי השואה פתח שטיבל בבורו פארק, אך הוא אינו פעיל כיום.

החסידות כיוםעריכה

בית וגןעריכה

האדמו"ר בירושלים כיום הוא רבי יעקב אריה מיליקובסקי, נכדו של רבי מאיר. התפרסם בגלל סדר יומו המיוחד. מאריך מאוד בהכנות לתפילה ולעשיית מצוות, באופן שאינו מתאים עם זמני התפילה על פי ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך. השבת שלו מסתיימת לפעמים באמצע השבוע. קבלת הקהל הציבורית נערכת בדרך כלל בשעות המאוחרות של הלילה, עד לפנות בוקר.

מרכז חסידות אמשינוב בשכונת בית וגן, שבה מתגורר האדמו"ר ומשפחות מהחסידות. בשכונה ישיבה של החסידות. רבים מחסידי אמשינוב גרים בעיר ביתר עילית ולהם ארבעה בתי כנסת וישיבה. בתי כנסת נוספים קיימים בערים בני ברק, מודיעין עילית וצפת. קבוצות נוספות מקרב החסידות ניתן למצוא בערים בית שמש ואלעד.

בורו פארקעריכה

 
טקס פתיחת בית המדרש אמשינוב בבית שמש, נראים האחים האדמו"רים מאמשינוב ב"פ. אלול תש"פ

בארצות הברית כיהן כאדמו"ר רבי יוסף קאליש, בן רבי יצחק. נפטר בניסן תש"פ, ושני בניו המתגוררים בישראל הוכתרו לאדמו"רים. לממלא מקומו מונה הבן הגדול, רבי מנחם, ר"מ בישיבת "טל תורה" וחתן רבי נתן דוד רוזנבוים מזוטשקא.[5] הבן הצעיר, רבי אשר חיים, חתן הרב אהרן מנדלזון (בן הרב בנימין וחתן הרב שמעון למברגר ממאקווא), הוכתר לאדמו"ר מאמשינוב בית שמש.[6]

מרכז חצר זו בבורו פארק, שבה השתקע רבי יצחק בשנת תשכ"ד. בתי כנסת נוספים קיימים בויליאמסבורג, במונסי (יחד עם חסידות אלכסנדר), בבני ברק ובבית שמש (נפתחו בשנת תש"פ).

ישיבת שם עולםעריכה

בשנת ה'תשט"ז הקים רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש את ישיבת שם עולם תחילה בעיר חולון ולאחר תקופה עברה הישיבה לשכונת בית וגן. בראשות הישיבה עמד חתנו הרב חיים מיליקובסקי, ולאחר פטירתו עמדו בראש הישיבה בניו של הרב חיים, האדמו"ר רבי יעקב אריה מיליקובסקי ואחיו הרב משה.

בישיבה לימדו בין היתר הרבנים שמואל אוירבך, עזריאל אוירבך וחיים ורנר.

חסידים מפורסמיםעריכה

חסידות אופלהעריכה

רבי ירמיה קאליש[7] מאופולה-אמשינוב (נולד בשנת תרל"ג), בנו הצעיר של רבי יעקב דוד הראשון. בגיל חמש התייתם מאביו וגדל בחצר אחיו הגדול רבי מנחם קאליש מאמשינוב. היה נשוי (בשנית) לקיילא נחמה בת האדמו"ר אברהם איגר מלובלין. הוסמך להוראה על ידי רבי חיים מבריסק. כיהן כרב בעיירה אופולה לובלסקי הסמוכה ללובלין. בזמן מלחמת העולם הראשונה נאסר על ידי הרוסים והואשם בריגול, אך שוחרר כעבור חודשיים. לאחר פטירת אחיו בט"ז בכסלו תרע"ח, הכתירה קבוצה מחסידי אמשינוב את רבי ירמיהו לרבם, הוא עבר להתגורר בוורשה שם התרכזו חסידיו וניהל בה את בית מדרשו. העביר את רוב היום בתפילה והתפרסם ב"בעל ישועות". עם כיבוש ורשה במלחמת העולם השנייה ביקשו מקורביו להבריחו מחוץ לגבולות פולין, ואולם הוא סירב להיפרד מחסידיו. בעת האקציה הגדולה בגטו סירב לרדת לחצר, התעטף בטלית ותפילין, התיישב על כסאו, קרא קריאת שמע ותוך כדי אמירת 'אחד' נורה ונהרג בידי הנאצים. באישון לילה התגנבו חסידיו אל הבית והביאוהו לקבר ישראל בחצר.[8]

נינו של רבי ירמיה, רבי שרגא זלמנוב, משמש כאדמו"ר מאופולה. הקים את המוסד "לב אריה" להפצת תורת וורקא. הוציא לאור את הספרים: שמועות יצחק - לקט מדברי תורתו של רבי יצחק מווארקא; יד דוד - מדברי תורתו של בנו רבי יעקב דוד הראשון מאמשינוב; דברי ירמיה - מתורתו של בנו רבי ירמיה מאופולה ועוד. חצרו ברחוב הירדן בבני ברק. הוא חתנו של רבי חיים שאול טאוב, האדמו"ר ממודז'יץ.

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב דוד הלחמי, אהל יוסף, בני ברק, תש"מ. שני חלקים, הראשון על רבי יוסף קאליש והשני על קהילות אמשינוב שנחרבו בשואה. הוצאה מחודשת עם תולדות אדמו"רי השושלת ועוד הוספות, ארצות הברית תשע"ד.
  • הרב חיים מאיר ארנסטר (עורך), ימות עולם, סיפורי בית אמשינוב כפי שסופרו על ידי רבי יצחק מאמשינוב.
  • אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ג', על רבי יצחק מוורקא, רבי יעקב דוד מאמשינוב, רבי מנדל מוורקא, רבי בונים מאוטבוצק ורבי מנחם מאמשינוב.
  • צבי מרדכי רבינוביץ (עורך), זאת ליהודה - דברי תורה, שיחות ועובדות מאדמו"רי וורקא-אמשינוב מפי הרב יהודה מנחם בוים.
  • הרב יעקב שמחה ארליק, קונטרס זכרונות מאדמו"רי אמשינוב, בתוך רנו ליעקב שמחה, ברוקלין תשנ"ג-תשס"ד.
  • שיח חסידים תולדות בית ווארקי - אמשינאוו, יצא לאור על ידי איגוד "זרע יצחק", ברוקלין ניו יורק, תשע"ז
  • אלה אזכרה, אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו יורק תשי"ז, בערכים המתאימים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חסידות אמשינוב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר הזיכרון לקהילת אוסטרוב עמ' 26.
  2. ^ HIDDEN IN THUNDER By Esther Farbstein, Feldheim publishers, 2007, page 101
  3. ^ ראו בפורום נדברו רשימה של חוקר פולני הכותב שהיו 46 שטיבלאך של אמשינוב
  4. ^ יעקב גארמאן, מלכות שבחסד - א יאר צו דער גרינדונג פון אמשינאווער כולל, אידישע ווארט שבט-אדר תשל"ט
  5. ^ הרבי החדש מבני ברק שכבש את ברוקלין החסידית, בחדרי חרדים
  6. ^ הכירו: האדמו"ר החדש שכבש את בית שמש, בחדרי חרדים
  7. ^ אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' ירמי' קאליש זצ"ל, האדמו"ר מאפאלע", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 110, באתר HebrewBooks.
  8. ^ מחידושי תורתו שרד מכתב בעניין דבר שיש לו מתירין, שנשלח לרב משה נחום ירושלמסקי, ושמור במכון שוקן (אוסף הרב ירושלימסקי מס' 4219).