טלה זיו
טלה זיו (נולדה ב-14 באפריל 1944 בכפר בלום) היא פסלת, ציירת וקרמיקאית ישראלית. בוגרת לימודי אמנות ב"בצלאל".[1][2]
 | |
| לידה |
14 באפריל 1944 (בת 80) כפר בלום, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| לאום |
ישראלית  |
| תחום יצירה | פיסול, ציור |
זיו עבדה למעלה מ-30 שנה באגף הנוער של מוזיאון ישראל לאומנות בירושלים, במהלכן הציגה תערוכות רבות בישראל ומחוצה לה.
ביצירותיה המוקדמות, משנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יצרה זיו פסלים קרמיים שאופיינו בשימוש בצינורות ובגופים גאומטריים.[3][4] עוד נהגה לפסל דמויות של בובות מקרמיקה בגדלים שונים ללא תווי פנים.[5]
בשנות ה-90 הקימה זיו סדנאות אמנות בשם "כפר אדמה", בתחילה באיילת השחר ואחר כך ביער נחשונים. עבודותיה המאוחרות יותר עוסקות בביטוי הטבע וביחס שבין טבע לתרבות.
ביוגרפיה עריכה
טלה זיו נולדה בקיבוץ כפר בלום בארץ ישראל בשנת 1944, לאמה חוה (היינריך) ואביה איש הציבור והחוקר אריה זיו. היא הבכורה ולה אח צעיר אחד. בצבא שרתה כאחות בבית חולים כרמל בחיפה. מיד לאחר שרותה הצבאי עזבה את הקיבוץ ועברה לגור בירושלים שם החלה ללמוד בבצלאל. ב-1969 היא סיימה B.A. (תואר ראשון) באמנות פלסטית, בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.
עוד במהלך לימודיה ב-1966 החלה לעבוד באגף הנוער של מוזיאון ישראל בירושלים כמורה ומאוחר יותר מורה בכירה לקרמיקה באגף הנוער.[6]
במקביל בין השנים 1968 ל-1970 עבדה במחנות קיץ בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית, חטיבת הנוער והחלוץ כמדריכה ראשית לאומנויות.
ב-1982 סיימה M.A. (תואר שני) באמנות, באוניברסיטה העברית.
אחת מהיצירות המפורסמות של האמנית הייתה קיר קרמיקה, שהוצג במשך שנים רבות באגף הנוער של מוזיאון ישראל. הקיר מתאר את תולדות אמנות הקרמיקה. [7]
באמצע שנות ה-80 החלה לפסל בקתות מאדמה ומקש בתחילה במוזיאון ישראל ובהמשך בכפרים שהקימה.[8]
ב-1988 סיימה את עבודתה במוזיאון ישראל.
בין השנים 1990 ל-1991 עבדה במוזיאון "עין יעל" בירושלים כיועצת בהקמת המוזיאון.
לאחר מכן עזבה את ירושלים ועברה לגור בקיבוץ איילת השחר. ב-1992 הקימה את "הכפר הגלילי", בקיבוץ איילת השחר. הכפר הגלילי היה מוזיאון חוץ פעיל שכלל בתי חומר ובוץ. זיו עסקה בניהול מקצועי להפעלת נופש פעיל, לימודי העשרה לבתי ספר וקורסי העשרה למורים הכפר נסגר ב-1998 אך מבני החימר שלו קיימים עד היום. הכפר השתמש בידע של עולים חדשים מאתיופיה ששהו במרכז הקליטה איילת השחר.[9]
במקביל בשנת 1996 הקימה את "כפר אדמה" ביער נחשונים. היה זה מיזם פרטי של מוזאון חוץ פעיל, עם הדגשים סביבתיים, אמנותיים, חינוכיים, ואקולוגיים. הכפר נסגר בשנת 1999.
ב-1997 עסקה בהדרכה וייעוץ מקצועי בבנייה מאדמה ל-20 אמנים בינלאומיים לשם ביצוע פארק בגן רמז בבאר שבע, כחלק מהביאנלה לקרמיקה בעיר באותה שנה.
מאז שנת 2000 חיה ועובדת בתל אביב. היא עוסקת ברישום וציור של מפות חלום הכוללות מוטיבים מהטבע, האדמה ובעלי החיים.
פרסים ומלגות עריכה
- 1965 – משרד המסחר והתעשייה – פרס עיצוב חנוכייה
- 1965–1968 – משרד החינוך והתרבות – מלגת לימודים בבצלאל
- 1968 – פרס, תחרות עיצוב, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
- 1968 – משרד המסחר והתעשייה – שלושה פרסי עיצוב ללבנת קישוט לבנין
- 1969 – קרן באונומור – מלגת לימודים בברקלי, קליפורניה
- 1969 – משרד המסחר והתעשייה – מוצר לתיירות בובות קטנות
- 1993 – משרד החינוך והתרבות- מלגת שהייה "סיטה"-פריז, צרפת.
תערוכות נבחרות עריכה
- 1973 – גלריה לאמנות הגרפיקה גורדון, תל אביב: תערוכת יחיד "בובות"
- 1974 – שטוטגרט, גרמניה: תערוכת עיצוב ישראלי
- 1975 – קלגרי, קנדה: תערוכה בינ"ל לקרמיקה לכבוד פתיחת מוזיאון לקרמיקה
- 1976 – עיריית ירושלים, ירושלים: רכישת קיר בבית ספר אורוגוואי
- 1977 – גלריה דבל, ירושלים: תערוכת יחיד "מקום בצנרת"
- 1978 – מוזיאון ישראל (אגף הנוער), ירושלים: רכישת קיר "תולדות הקרמיקה"
- 1981 – מוזיאון ישראל, ירושלים: "אנשים בחומר"
- 1982 – מוזיאון ישראל, תל אביב: תערוכת יחיד "גוש וחלקה"
- 1984 – עיריית ירושלים, ירושלים: רכישת קיר בגן ילדים עירוני, קריית צאנז (ירושלים)
- 1985 – מוזיאון ישראל, ירושלים: "בתים בקש וחומר"-תערוכת יחיד-פסל סביבתי.
- 1985 – תערוכת "נוף מקום"
- 1986 – מוזיאון ישראל, ירושלים: תערוכת "גדול קטן"
- 1988 – אמנות לעם, משרד החינוך והתרבות: "דומם ונושם"
- 1992–1994 – איילת השחר "הכפר הגלילי": פסל סביבתי פעיל
- 1993 – "סיטה" פריז, צרפת: תערוכת רישומים גרפיט על נייר
- 1997 – באר שבע הביאנלה לקרמיקה: פסל "ספסל שלט" בגן רמז באר- שבע.
- 1998 – "גוש וחלקה בבוץ": בית כהנא רמת גן: תערוכת 50 שנות קרמיקה.
- 1998 – "יונתי בחגבי הסלע" – מוזיאון ארץ ישראל: שובך יונים (העתק רוח)
- 1998 – "אדמה" מוזיאון ישראל אגף הנוער: טיוח בית, ובניית תנור ב "אדובה".
- 2000 – "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" מוזיאון ארץ ישראל.
קישורים חיצוניים עריכה
- טלה זיו, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- רשימת תערוכות של האמנית טלה זיו
הכפר הגלילי באיילת-השחר (1992) - ראיון עם טלה זיו, סרטון באתר יוטיוב, 7 בספט׳ 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
- ^ מעריב | עמוד 32 | 17 מאי 1973 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ 400 אנשי חרם | דבר | 8 פברואר 1981 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב | 13 ינואר 1977 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב | 17 מאי 1973 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ אורחים בתערוכה | דבר | 28 ינואר 1977 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ קיר ענה מספד?את סיפור _הקר_^_מימז _םמוזיאוו ישראל | דבר | 13 יולי 1978 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב | עמוד 15 | 26 ספטמבר 1985 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הכפר הגלילי, 1992, באתר ayelet.localtimeline.com