טמאש אצל
טמאש אצל (בהונגרית: Aczél Tamás; בודפשט, 16 בדצמבר 1921 – בוסטון, 18 באפריל 1994) היה משורר, סופר יהודי-הונגרי, עיתונאי זוכה פרס קושוט (פרס בהונגריה המקביל לפרס ישראל) וכן זוכה פרס סטלין, מורה להונגרית-אנגלית מרצה באוניברסיטה. הוא היה נשוי לאולגה גיארמטי שגם היא עזבה את הונגריה בשנת 1956.
 | |
| לידה |
16 בדצמבר 1921 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
18 באפריל 1994 (בגיל 72) בוסטון, ארצות הברית |
| מדינה |
הונגריה, ארצות הברית, ברית המועצות |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חיים עריכה
טמאש אצל נולד במשפחה יהודית וסיים את לימודיו התיכוניים בבודפשט בשנת 1939. לאחר מכן המשיך את לימודיו בתעשיית ההסעדה באיטליה ( בשל החוקים היהודיים ובמיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי לא יכול היה כבר להתקבל ללימודים אקדמיים בהונגריה).
כיהודי, גם הוא נלקח לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ולבסוף נשלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן. בדרך נרצחו כ-100 מחבריו היהודים מתוך "שעשוע" על ידי אנשי צלב החץ והנאצים האוסטרים. שליוו אותם. הוא שרד את התקופה הנוראה.[1]
משנת 1948 עמד בראש הלקטורה של הוצאת סיקרה (ניצוץ). מ-1950 עד 1953 היה העורך הראשי של כתב העת התרבותי הרשמי של המשטר הקומוניסטי "כוכב" (Csillag). בין השנים 1953–1956 היה מזכיר "אגודת הסופרים ההונגרים".
הוא עזב את הונגריה ב-1956 בתקופת המרד ההונגרי, תוך ביקורת עצמית חריפה על פועלו עד אז. אצל חי בממלכה המאוחדת מ-1956 ובארצות הברית מ-1966. הוא ערך את העיתון ההונגרי של ההונגרים שחיו במערב בשם "העיתון העולמי של ההונגרים" ואת "העיתון הספרותי". מ-1957 עד 1961 עבד במכון אימרה נוג' למדע המדינה ולמדעי החברה בבריסל. הוא לימד באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט משנת 1966 והיה סגן נשיא מועדון ה-PEN הבינלאומי (ארגון הסופרים הבינלאומי).
יצירותיו עריכה
- שירה על הספינה (כרך שירה, בודפשט, 1941)[2]
- בצל החופש (רומן, בודפשט, 1948) - פרס סטלין (1952) [3]
- ערנות, נאמנות. שירים ; Hungaria, Bp., 1948 [4]
- סערה וזריחת שמש ; Athenaeum, Bp., 1949
- במקום דיווח (כרך שירה, 1951)
- להבה וגחלים ; ספרות יפה, Bp., 1953 ( סיפורים קצרים הונגריים חדשים )
- סערה וזריחת שמש. רוֹמָן ; עיבוד מחדש. בדיוני, Bp., 1954
- שאנדור רוז'ה והאולנוסים ; Youth, Bp., 1956 Rainbow Small Library
- ההיסטוריה של ההתנגדות האינטלקטואלית מאחורי מסך הברזל (מחקר, 1959)
- The Revolt of the Mind (ניו יורק, 1959, לונדון, 1961, עם טיבור מיראי, בהונגרית: סערה מטהרת, נתונים על ההיסטוריה של תקופה, הוצאת JATE, סגד, 1989)[5]
- The Ice Age (רומן, לונדון, ניו יורק, 1965)
- חופש מתחת לשלג. שירה רוסית לא ידועה 1957–1967; לַחֲצוֹת. Tamás Aczél, László Tikos; Molnár Ny., מינכן, 1967 (ספרי אורורה)
- Illuminations (רומן, ניו יורק, 1981, לונדון, 1982, בהונגרית: Illumináció, Európa Könyvkiadó, בודפשט, 1991)
- The Hunt (רומן, ניו יורק, 1990, בהונגרית: הציד, הוצאת אירופה, בודפשט, 1994)
ראו גם עריכה
- המאמר של ג'רג' פלודי על טמאש אצל ב-Hócipő 2007/19
- לקסיקון ספרותי מערב הונגרי וביבליוגרפיה
- פרס סטלין (לסופרים ההונגרים טמאש אצל ושאנדור נאג') - יומן קולנוע, אוקטובר 1952
לקריאה נוספת עריכה
- מי זה מי בספרות ההונגרית? Repository Books Budapest, 2000 ISBN 963-8607-10-6
- מי זה מי בספרות ההונגרית? Könyvkuckó Kiadó, בודפשט, 1999 ISBN 9-638157-91-7
הערות שוליים עריכה
- ^ ACZÉL TAMÁS-Faludi György cikke
- ^ Kortárs magyar írók 1945-1997 Bibliográfia, mek.oszk.hu
- ^ "Egy fénykép a múltból. Aczél Tamás -- Nyáry Krisztián irodalmi díjakról és díjazottakról szóló sorozata". אורכב מ-המקור ב-2016-12-20.
- ^ Tamás Aczél, Éberség, hűség: Versek. (בmagyar)
- ^ Tamás Aczél, Tibor Méray, Dénes Dr Fejér, Gábor Székely, Sándor Szigeti Lajos, Tisztító vihar. (בmagyar)