פתיחת התפריט הראשי

שםעריכה

הטפיר הבירדי נקרא על שמו של חוקר הטבע האמריקאי ספנסר פולרטון בירד (Spencer Fullerton Baird) אשר טייל במקסיקו ב-1843 והבחין בחיות אלו. עם זאת הטפיר הבירדי תואר לראשונה על ידי חוקר טבע אמריקאי אחר, ו. ט. וייט. בדומה לטפירים האחרים באמריקה הלטינית, מכונה הטפיר "דנטה" על ידי האוכלוסייה באזור זה. באזור אואחאקה ווראקרוס מכונה הטפיר הבירדי anteburro. בקוסטה ריקה, פנמה וקולומביה נקרא הטפיר macho de monte, ובבליז, שבה הטפיר הבירדי הוא החיה הלאומית הוא מכונה פרת הרים.

תפוצה ומקום חיותעריכה

הטפיר הבירדי חי ביערות עבותים במרכז אמריקה, כולל דרום מזרח מקסיקו, בליז, גואטמלה, הונדורס, קוסטה ריקה, ניקרגואה, פנמה, וייתכן שגם בקולומביה ובאקוודור. ניתן למצוא את הטפיר הבירדי בגבהים של 3,350 מטרים.

תיאורעריכה

 
טפיר בגן חיות באריזונה

על פניו וצווארו אזור בעל צבע קרם, ונקודה כהה על לחיו, מתחת ומאחורי עינו. שאר גופו בצבע חום כהה או חום אפרפר. הטפיר הבירדי הוא הגדול שבשלושת מיני הטפיר האמריקניים, והוא היונק היבשתי הגדול ביותר לאחר היגואר החי באזור שממקסיקו ועד דרום אמריקה. אורך גופו של הטפיר הבירדי מגיע לשני מטרים, גובהו 1.2 מטר, ופרטים בוגרים שוקלים בין 240 ל-400 ק"ג. בדומה למיני טפיר אחרים, לטפיר הבירדי זנב קצר ועבה וחוטם ארוך וגמיש. להם ארבע בהונות בכל אחת מרגליהם הקדמיות, ושלוש בכל אחת מרגליהם האחוריות.

רבייה ומחזור חייםעריכה

משך ההיריון של נקבת הטפיר הבירדי כ-400 יום, ובסופו נולד גור יחיד (לידת מספר גורים נדירה ביותר). צבע פרוותו של הגור הצעיר הוא חום אדמדם, עם נקודות ופסים לבנים, צבע המשמש כהסוואה. במהלך השבוע הראשון לחייו נשאר הגור במחסה, מבודד, בעוד שאמו תרה אחר מזון ושבה אליו מזמן לזמן להניקו. לאחר מכן מצטרף הגור לאמו בחיפושים אחר מזון. בהגיעו לגיל שלושה שבועות מסוגל הגור לשחות. הגור נגמל מיניקה לאחר כשנה, ומגיע לבגרות מינית שישה עד שנים עשר חודשים לאחר מכן. תוחלת חייהם יכולה להגיע עד שלושים שנה.

התנהגותעריכה

הטפיר הבירדי עשוי להיות פעיל במהלך כל שעות היממה, אולם לרוב הוא פעיל בעיקר בלילה. הוא ניזון מעלים ומפירות שנפלו על הקרקע. הטפיר הבירדי נוהג להימצא בקרבת מים ונהנה לשחות ולהשתכשך בהם, ובימים חמים במיוחד הם עשויים לשהות במים כשרק ראשם מעל פני המים.

הטפיר הבירדי הוא לרוב סוליטרי (חי בבדידות), אף שאין זה נדיר שמתקיימות קבוצות הניזונות יחד ולעיתים קרובות ניתן לצפות בפרטים, במיוחד בגילאים שונים, הנמצאים ביחד (אמהות עם צאצאיהן, צעירים עם בוגרים). הטפירים מתקשרים באמצעות שריקות חדות וציוצים.

שימורעריכה

איגוד השימור העולמי מסווג את הטפיר הבירדי כמין בסכנת הכחדה. ציד ואיבוד שטחי מחיה מהווים שני גורמים מרכזיים בירידה בגודל האוכלוסייה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טפיר בירדי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טפיר בירדי באתר הרשימה האדומה של IUCN