יאן פרנס ואן בלואמן

יאן פרנס ואן בלואמן (Jan Frans van Bloemen; הוטבל ב -12 במאי 1662 - נקבר 13 ביוני 1749) היה צייר נוף פלמי פעיל בעיקר ברומא. הוא הצליח לבסס את עצמו כצייר הווידוטה המוביל של הנוף הכפרי הרומי המתואר באסתטיקה של מסורת ציור הנוף הקלאסי.[1]

יאן פרנס ואן בלואמן, נוף איטלקי

חייועריכה

יאן פרנס ואן בלואמן, יליד אנטוורפן, היה אחיו הצעיר של פיטר ואן בלואמן. [2] ככל הנראה הוא אימן עם אחיו. בין 1681 ל־1684, באנטוורפן, היה תלמידו של אנטון גובאו, צייר סצנות שוק ונושאים במבוצ'אנטיים (נושאי ציור יומיומיים של פשוטי העם) בסביבות רומא או באזור הים התיכוני.[3]

הוא נסע לפריז בשנת 1682 והתגורר בה כמה שנים.[4] לאחר מכן עבר לליון שם שהה אחיו פיטר ואן בלומן. דרך טורינו נסעו יאן פרנס ופיטר ואן בלואמן לרומא, שבה בשנת 1688 הם נרשמו בקהילה של סנט'אנדרה דלה פראטה.[5] בשנת 1690 הצטרף אליהם גם אח השלישי, נורברט ואן בלואמן (1670-1746). בעוד פיטר שב לאנטוורפן בשנת 1694 ונורברט עזב לאמסטרדם לפני 1724, יאן פרנס נשאר ברומא עד סוף ימיו, למעט כמה נסיעות לנאפולי, סיציליה ומלטה, שאותן עשה עם אחיו פיטר.[4] הצייר יליד הולנד, קספר ואן ויטל, שחי ברומא מאז 1675, הפך לסנדק של ילדו הראשון.[3]

ואן בלואמן הצליח ברומא וקיבל שכר לציורי נוף גדולים מפטרונים בולטים כמו מלכת ספרד אליזבת פרנז, האצולה הרומית והאפיפיור.[3][4]

 
יאן פרנס ואן בלואמן, מראה רומא מארמון באבריני

הוא הצטרף לבנטפוכלס, אגודת האמנים ההולנדים והפלמיים ברומא, שם קיבל את הכינוי אורזונטה או הוריזונטי. כינוי זה התייחס למרחקים שצייר בנופיו. ואן בלואמן היה צייר מוכר, אך הוא לא הצליח להתקבל לגילדה של הציירים הרומאים הבולטים - האקדמיה די סן לוקה, עד שהיה בן 70. ייתכן שחלק מההתנגדות נבעה מהזלזול של הממסד הרומאי בציור נוף כהפגנת מיומנות ציור.[5]

הוא נפטר ברומא בשנת 1749.

יצירתועריכה

ואן בלואמן צייר בעיקר נופים קלאסיים, תוך כדי השראה ממחוז רומא. נופיו, עם השפלות והמישורים שלהם, מצוירים בצבעים רכים וחמים ובהם משולבים נושאים קלאסיים ודתיים, ששאבו את השראתם מאמנים כמו קלוד לוריין וגספרד ד'גט. הציורים שלו חדורים להפליא באותה "אווירה פסטורלית שקשה להגדיר אותה" שסייעה להפוך אותו לצייר כה גדול בעיני בני דורו. [6] הטכניקה והנושאים של עבודתו של יאן פרנס ואן בלואמן קשורים גם לציירים כמו יאן אסליין, תומאס וויק, וילם רומין וילאם שלינקס.[5] הנופים המצוירים שלו משתייכים לקטגוריה של נופים שמשלבים מציאות עם אלמנטים דמיוניים. [7]

 
יאן פרנס ואן בלואמן, מראה נוף כפרי ליד רומא עם דמויות, 1725
 
יאן פרנס ואן בלואמן, נוף אידיאלי

בנופיו ישנם מבטים על הרים, נחלים, מבנים מרוחקים ודמויות קטנות המצוירות בנקודות וקווים לא מדויקים, תוך שימוש במגע קל של מיכחול.[8] בניגוד לואן ויטל, ואן בלומן לא תיאר בדרך כלל נופים של אזורים מרוחקים מרומא כמו עמק הטיבר או הרי אלבן. הציורים שלו היו מוגבלים לסביבתה הקרובה של רומא, שנראית בדרך כלל ביצירותיו. [9]ואן בלומן היה ידוע במיוחד בזכות ציורי האחוזות, המנציחות את נכסי האצולה במחוז רומא. השקפותיו מכוונות לשייך את נוף האחוזה של תקופתו לנוף הארקדי הקלאסי. במקום להציע את הנופים הפנורמיים הרחבים, את האופק המרוחק ואת האפקטים האטמוספיריים הקשורים לנופים הטופוגרפיים, נופי האחוזה של ון בלאומן מדגישות התבוננות חדה על המציאות בנקודת מבט מוגבלת. האחוזות נראות אפוא כמאפיינים בלתי ניתנים לשינוי של הנוף המקומי.[1]

הוא עבד יחד עם ציירים אחרים שציירו את הדמויות בנופיו כמו קרלו מראטי, פלסידו קוסטנזי ופומפו באטוני.[8] עם זאת, הוא הסתמך על שיתוף פעולה עם ציירי הדמויות רק בעשורים האחרונים של חייו, כאשר ייצר את יצירותיו השאפתניות ביותר. כבר אז הסתמך רק על מומחי ציור דמויות הבולטים ביותר, בקדמת הציור בזמן שהוא צייר את הדמויות הקטנות הרחוקות. למעשה, ואן בלאומן היה צייר עם צוות עובדים והיה מיומן מאוד ללמוד במהירות לחקות את הסגנון של משתפי הפעולה איתו. כתוצאה מכך, רבות מהדמויות בציוריו המיוחסות לבני דורו, צוירו למעשה על ידיו. הוא שיתף פעולה בתדירות הגבוהה ביותר עם פלסידו קוסטנזי. הוא ראה בצמד הציורים המייצגים את ״הבריחה למצרים״ את שיתוף הפעולה הטוב ביותר שלו עם פלסידו קוסטנזי שצייר את הדמויות.[3]

רישומי הנוף שלו, המתארים לעיתים קרובות חורבות דמיוניות, התבלבלו עם רישומיו של אחיו פיטר, הידוע יותר בזכות רישומיו של דמויות ובעלי חיים. יאן פרנס ואן בלואמן גם רשם רישומי עט של בניינים ברומא וסביבתה. [10]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Professor Helen Hills, Dr Melissa Calaresu, New Approaches to Naples c.1500–c.1800: The Power of Place, Ashgate Publishing, Ltd., 28 Dec, 2013
  2. ^ Jan Frans van Bloemen at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
  3. ^ 1 2 3 4 Edgar Peters Bowron and Joseph J. Rishel, Art in Rome in the Eighteenth Century, Philadelphia Museum of Art, 2000, p. 331-334
  4. ^ 1 2 3 Metropolitan Museum of Art, Flemish Paintings in the Metropolitan Museum of Art, p. 3-4
  5. ^ 1 2 3 Metropolitan Museum of Art, Flemish Paintings in the Metropolitan Museum of Art, p. 3-4 Jan Frans van Bloemen Archived 4 December 2014 at the Wayback Machine at Hadrianus
  6. ^ Bolton, Roy (2009). Old Master Paintings & Drawings, London, Sphinx Books, p. 194.
  7. ^ Lilian H. Zirpolo, Ave Papa/Ave Papabile: The Sacchetti Family, Their Art Patronage, and Political Aspirations, Centre for Reformation and Renaissance Studies, 1 Jan, 2005, p. 132
  8. ^ 1 2 Christine van Mulders and Alain Jacobs. "Bloemen, van." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 20 Jul. 2014
  9. ^ Hanns Gross, Rome in the Age of Enlightenment: The Post-Tridentine Syndrome and the Ancien Régime, Cambridge University Press, 22 Apr, 2004, p. 351
  10. ^ Egbert Haverkamp-Begemann, Fifteenth- to Eighteenth-century European Drawings: Central Europe, The Netherlands, France, England, Metropolitan Museum of Art, 1999, p. 175-17