יאנוש פרנק
יאנוש פרנק (בהונגרית: Frank János; בודפשט, 11 ביוני 1925 – בודפשט, 13 ביוני 2004) היה היסטוריון אמנות זוכה פרס סצ'ני (פרס ההכרה הגבוה לנציגים המצטיינים של החיים המדעיים בהונגריה) וממארגני תערוכות אמנות הבולטים ביותר בהונגריה שהעמיד דור של מבקרי אמנות.
 | |
| לידה |
11 ביוני 1925 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביוני 2004 (בגיל 79) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1951) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
יאנוש פרנק נולד במשפחה יהודית כבנם של אישטוואן פרנק, פקיד, ושל לנקה נאדאש (1899–1974).[1] בשל יהדותו הוא נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בתקופת מלחמת העולם השנייה.[2] הוא שרד והשלים את השכלתו הגבוהה באוניברסיטת פטר פאזמאן בבודפשט (1947–1951) (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד). את שנת ההתמחות החובה בילה במוזיאון לאמנוות יפה (1951–1952). לאחר שנת ההתמחות, קיבל עבודה כעוזר מוזולוג במוזיאון פרנצי בסנטאנדרה (1952–1955). ב-1955 הצטרף ל-היכל האמנות בתפקיד מרצה, עמית ראשי בכיר, ובין 1983 לבין 1992, מנהל וראש מחלקת התערוכות.
כבר משנת 1951 ארגן תערוכות מקומיות ואף זרות, לקח על עצמו הכנת תערוכות ועריכת קטלוגים. הוא עבד קשה בתחום זה ומשנות השמונים הרצה על ארגון תערוכות הן בבודפשט והן באזור עיירות השדב, אך בשנת הלימודים 1985–1986 הרצה על ארגון תערוכות גם בפני תלמידי החוג לתולדות האמנות של אוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE).
תחום המחקר שלו היה אמנות המאה ה-20 ואמנות עכשווית של סוף המאה, כמו גם סוגיות תאורטיות של תכנון תערוכות. הוא כתב עוד ועוד מחקרי מבוא לקטלוגים של תערוכות שהכינו אחרים, כמו גם ביקורות אמנות, מאמרים, ראיונות וזיכרונות. מ-1964 פרסם מאמרי אמנות בשבועון "חיים וספרות" (Élet és Irodalom) היוקרתי, בנוסף עבד גם כמבקר אמנות בין 1973 לבין 1989 ב-The New Hungarian Quarterly (כתב עת באנגלית שפורסם בין 1960 לבין 2014. הוא יצא לאור מדי רבעון, בעיקר בנושאי תרבות), וכן בסקירה החודשית בשם "בודפשט" בין 1979 לבין 1984.
הנצחה עריכה
אחת מתלמידותיו, קטלין נראי, כתבה עליו:
"למדנו ממנו הכל. לא רק שמישהו צריך לארגן את התערוכה, אלא שהתפקיד הקריטי של היסטוריון האמנות מתחיל בבחירת הסטודיו, היצירות, שלא שמים אספרגוס ועצי דקל באולם התצוגה, ושהציור לא יכול להיות הרקע של הפסל. [...] איך קטלוג צריך להיות הוגן לעריכה. למדנו ממנו סגנון, סיבולת והישרדות".[3]
ספריו (מבחר) [4] עריכה
- סלשי (Corvina, 1974)
- סטודיו מדברים (Magvető, 1975)
- ולדימיר סאבו (קורווינה, 1976)
- פאיז' (אמנות. הוצאת אלפ, 1979)
- הטקסטיל החי (קורווינה, 1980)
- אימרה מקובץ (קורווינה, 1980)
- ג'רג' רומן (קורווינה, 1982)
- צובל (קורווינה, 1983)
- כרזה הונגרית 1945–1985 (מחקר לקטלוג, היכל האמנות, 1985)
- מחווה לרודולף ברצלר (מחקר לקטלוג, VII. תערוכת פלסטיקה קטנה בינלאומית, היכל האמנות, 1978)
- אורות מעבר לדנובה - על טיהמר דיארמטי (מחקרים ליום הולדתו ה-60 של לאיוש נמט - הוצאת ELTE והמחלקה לתולדות האמנות של ELTE, 1993)
- מחווה ליוזף ינקוביץ (מחקר לקטלוג, VIII. תערוכת פסלים קטנים בינלאומית, היכל האמנות, 1990)
- "משיכות אזמל קטנות" - טיבור צ'יקי - 1932–1989 (ÚM, 1991/2)
- תערוכות-טקסים (הוצאת היכל האמנות, 1992)
- מובלעות, מריה לוגושי, בצרפתית, גרמנית והונגרית (Birdyland Editions, פריז, 1992)
- אישטוואן הרסטי (הוצאת אמנות חדשה, 1993)
- ארבעים שנות היכל האמנות 1950–1990, מחקר (הוצאת היכל האמנות, 1996)
- הפסל הקינטי, אישטוואן הרסטי מחקר קטלוג לכל החיים (היכל האמנות, 1998)
- גאומטריה טאשיזם, מסלול הקריירה של טמאש הנצה (הולמי, יולי 1998)
- אריגה=אורח חיים, מחקר קטלוגי של יודית נאג' (מהדורה פרטית, 1998)
- תחילה הקובייה, אחר כך האדם, מחקר קטלוגי של דיולה גויאש (מוזיאון לודוויג, 1999)
פרסים והוקרה (חלקי) עריכה
- פרס על שם מיהאי מונקאצ'י (1977)
- פרס MAOE (1995)
- מדליית איפוי ארנולד (1996)
- פרס סצ'ני (2003)
לקריאה נוספת עריכה
- Kortárs magyar művészeti lexikon I. (A–G). Főszerk. Fitz Péter. Budapest: Enciklopédia. 1999. 644. o. ISBN 963-8477-44-X 0 (לקסיקון אומנות הונגרי בן זמננו)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 1261/1924. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-02-19.
- ^ "Holocaust Survivors and Victims Database". נבדק ב-2020-02-19.
- ^ Egy rejtőzködő tanú – in memoriam Frank János (1925-2004)
- ^ Lista www.artportal.hu nyomán.