יאניס פינופס
יאניס פינופס (בלטגלית: Juoņs Pynups; 10 במאי 1925 – 15 ביוני 2007) היה חייל סובייטי לטבי שערק בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא חשש שבעקבות עריקתו ישפטו אותו הסובייטים בעוון בגידה וידונו אותו למוות, ולכן התחבא מעל ל-50 שנה. לאחר שהסובייטים עזבו את לטביה בשנת 1995 הוא יצא ממחבואו, בגיל 70.[1]
 | |
| לידה |
10 במאי 1925  |
|---|---|
| פטירה |
15 ביוני 2007 (בגיל 82) |
| מדינה |
לטביה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
חצי מאה במחבוא עריכה
פינופס גויס לצבא האדום באוגוסט 1944, נשלח לחזית והשתתף בשני קרבות. זעזוע מוח גרם לו לאבד הכרה בקרב השני. כשהתעורר ראה שאיש לא נשאר בשדה הקרב, וניצל את ההזדמנות לעזוב. לבסוף הצליח לחזור הביתה ב-7 באוקטובר 1944. ברית המועצות ראתה את המדינות הבלטיות שנכבשו בכפייה כשטח סובייטי ותושביהן – כאזרחים סובייטים. נטישה או עריקה נחשבו למעשה בגידה.
מחשש שיגזר עליו מוות בשל העריקה, פינופס בילה יותר מ-50 שנה במחבוא מהרשויות ומזרים. רק אחיו ואחותו ידעו שהוא חי. בהתחלה גר ביער. בהמשך, כדי להתגונן מהקור, הוא בנה לעצמו בונקר תת-קרקעי נסתר בחווה של קרובי משפחה. בשנות ה-50 בנו קרובי משפחה אלה בית חדש, והותירו את ביתם הישן נטוש. פינופס הפך את הבית הנטוש למקלט ומקום מסתור עבורו.
הוא יצא לחצר במהלך היום רק כששכניו לא יכלו לראות אותו. הוא עזר לאחיו בעבודות חקלאות, כמו גם בקטיף פטריות ופירות יער ביער – את כל זה עשה רק בחסות הלילה, לאחר שבנה מספר בונקרים ביער כדי לעזור לו להישאר מוסתר.
פעם אחת נקלע בטעות למרכז הקהילה ופגש אדם בתחנת האוטובוס שאמר שהוא מכיר אותו, אבל לא זוכר את שמו. פינופס נמלט מיד – התקרית גרמה לו להיות זהיר עוד יותר, כי לאחר רבע מאה, הוא היה משוכנע שאיש לא יזכור אותו. בשנות ה-80, כשפינופס נקע את קרסולו, הוא ביקש סיוע רפואי תחת שם בדוי.
הוא בילה את שני העשורים האחרונים לחייו במחבוא. ההישארות במחבוא נעשתה קשה יותר ויותר לאחר שאחיו מתו ורק אחותו ורוניקה נותרה בחיים. הוא גם לא היה מסוגל להמשיך להיפגש איתה, לאחר ששכניה שאלו מי זה שביקר אותה.
יציאה לחופשי עריכה
אף שהיה מודע לכך שלטביה השיגה שוב את עצמאותה ב-1991, בכל זאת נשאר במחבוא בגלל כוחות הכיבוש הסובייטיים לשעבר, כיום רוסיה, שעדיין נשארו בלטביה. רק שישה חודשים לאחר שהכוחות הרוסים התפנו משטח לטביה, יכול היה פינפס להרוס סוף סוף את בונקרי היער שלו, ובגיל 70, להופיע בתחנת המשטרה של קהילת פלצ'י (אנ') כדי להודיע שהוא מסתתר מהממשלה ביערות שמסביב ב-50 השנים האחרונות.
הוא קיבל רשמית אזרחות לטבית ועבר לגור עם אחותו, שלא הייתה לה משפחה משלה. בתחילה הוענקה לו רק קצבה סוציאלית מכיוון שמשרד הרווחה לא ראה בו זכאי לפנסיה, אולם דבר זה שונה מאוחר יותר כדי להכיר בשירותו לאומה הלטבית. פינופס מת בשנת 2007 בגיל 82.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Ķibilds, Mārtiņš (2019-02-28). "The heroism, banditry and naivete of the Forest Brothers". LSM.lv. נבדק ב-2019-03-01.