יהדות קישינב

יהדות קישינב או יהדות קישינאו, היא קהילה יהודית מאורגנת, שהתקיימה במשך שנים רבות בעיר קישינב, ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר ושל חבל בסרביה. הקהילה נחרבה לחלוטין בתקופת שואת יהודי רומניה, בניה ברחו, הוגלו ונרצחו. אחרי מלחמת העולם השנייה שבו אל העיר ניצולים מעטים ויהודים נוספים וכעת זו הקהילה של עיר הבירה של רפובליקת מולדובה.

בית הכנסת של הזגגים בקישינב, אחד מ-77 בתי הכנסת שהיו בעיר לפני 1940

על קיומו של יישוב יהודי מאורגן בקישינב מעיד התקנון של חברת קדישא המקומית משנת תקל"ג (1773). לאחר סיפוח בסרביה לאימפריה הרוסית ב-1812, השתררה יציבות, שהביאה לשגשוג והתרחבות קישינב וגם של הקהילה היהודית בה. בשנת 1887 נפתח בית העלמין שפועל עד היום.

האנדרטה לזכר קורבנות גטו קישינב

אנטישמיות גוברת באימפריה הרוסית ותנאים כלכליים טובים יותר, גרמו ליהודים רבים להתיישב בקישינב. ב-1900 היו 43% מתושבי קישינב יהודים, מהאחוזים הגבוהים באירופה בזמן ההוא. ב-1903 וב-1905 התרחשו בעיר פרעות קישינב נגד היהודים. בשנת 1913 נבנה בית הכנסת הכוראלי של קישינב, שהיה לבית הכנסת הגדול מבין 77 בתי הכנסת של העיר. הוא פועל עתה כתיאטרון עירוני.

במלחמת העולם השנייה, בעת כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941), נרצחו רבים מיהודי הקהילה ואחרים ברחו מהעיר. יתר יהודי העיר כונסו בגטו קישינב ובהמשך גורשו לטרנסניסטריה - מרביתם נרצחו בדרך.

הרב זלמן אבלסקי שליח חב"ד כיהן כרב הראשי של מולדובה עד לפטירתו בשנת תשע"ד, ובהנהגתו הוקמו בקישינב בית כנסת, מקווה טהרה, מוסדות חינוך ומרכז גמילות חסדים לרווחת הקהילה.

בעיר שני בתי ספר יהודים של רשת אורט עולמי, אחד נקרא על שם הרמב"ם והשני על שם הרצל.

דמוגרפיה של יהודי קישינב

השנים	מספר היהודים בקישינב	אחוז מתוך האוכלוסייה
1773	500 (בקירוב)
1847	10,509	12,2
1867	18,327	21,8
1897	50,237	46,0
1910	52,000 בקירוב
1930	42,000 בקירוב
1940	70,000 בקירוב
1941 ספטמבר	10,400
1942	99 (מומרים)
1947	5,500 בקירוב
1959	42,934
1989	35,700
2003	15,000

ראו גם

• פרעות קישינב
• כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941)
• גטו קישינב

קישורים חיצוניים

• קהילת קישינאו קישינב – חיי תרבות ורוח בקהילה
• מאה שנה אחרי הפרעות, יהודי קישינב עדיין נלחמים באנטישמיות
• Kishinev (באנגלית)

לקריאה נוספת

• פנקס הקהילות - רומניה, כרך שני, מעמוד 400 עד עמוד 416 כולל, הוצאת יד ושם - רשות הזיכאון לשואה ולגבורה, ירושלים תש"ם