בית הכנסת הכוראלי של קישינב

בית הכנסת הכוראלי של קישינב (ברומנית: Sinagoga corală din Chișinău; ברוסית: Кишинёвская хоральная синагога) היה בשנים 1913–1940 בית הכנסת העיקרי בקישינב, בירת חבל בסרביה, תחילה בימי האימפריה הרוסית, ולאחר מכן בימי השלטון הרומני.

בית הכנסת הכוראלי של קישינב
Sinagoga corală din Chișinău
Кишинёвская хоральная синагога

בית הכנסת כפי שנראה בתחילת המאה ה-20
מידע כללי
סוג	מבנה לשעבר
מיקום	קישינב
מדינה	מולדובה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1913
תאריך פתיחה רשמי	1913
תאריך פירוק	1941
קואורדינטות	47°01′29″N 28°50′15″E
(למפת קישינב מוגדלת)   בית הכנסת הכוראלי של קישינב (למפת קישינב רגילה)   בית הכנסת הכוראלי של קישינב

בית הכנסת נבנה תחת שלטון רוסיה הצארית, בשנים 1910–1913, ושכן ברחוב סינאדינו (בימינו – רחוב ולאיקו פרקלאב). בית הכנסת נבנה במימון הקהילה היהודית בעיר. הוא הוקם ב"עיר העילית" המודרנית, ממול ל"תלמוד תורה" ונועד תחילה להיות בית תפילה לתלמידים. בסופו של דבר היה לבית הכנסת העיקרי והגדול שבין 77 בתי הכנסת של קישינב.

המבנה

בית הכנסת נבנה עם שלוש קומות בסגנון "התחייה המורית" והוא מורכב משלושה בניינים, מכוסים בבדיל עם שטח כולל של 1,350 מ"ר. הכיפה צוירה בתמונות של הרקיע עם כוכבים ועם סמלי המזלות. לפני הכניסה הראשית הוצב לוח שיש לזיכרונו של אחד מממני הפרויקט, ד. ה. הגר (Heeger) שנפל בשנת 1910 מעל פיגום בעת שפיקח על מהלך הבנייה.

חנוכת הבניין

הבניין נחנך ב-8 בספטמבר 1913 בהשתתפות מקהלת גברים. בניצוחו של החזן צ'וקלר, ביצעה המקהלה את המזמור תהילים כ"ד "שאו שערים ראשיכם". אחרי הוצאת ספר התורה מן הארון העלה החזן יהודה לייב קילימניק את התפילה לשלומו של הצאר ומשפחתו והנוכחים שרו את המנון האימפריה "אל, נצור את הצאר!". אחרי כן נישאו נאומים. הראשון בדוברים היה המהנדס והתעשיין משה גוטליב, פעיל ציוני מקומי ונציג קרן קיימת לישראל. אחר כך החזן קילימניק, בליווי המקהלה, שר את המזמור תהילים קי"ג.

קהילת בית הכנסת וגורל הבניין

חזני בית הכנסת היו יעקב ריבליס (מת בשנת 1938), ינקל (יעקב) חיים ציפריס (1890–1941) ושלום כ"ץ (1915–1982) שפעל בו בשנים 1935–1938. בימי שלטון הרומני פעלו בבנין בית הכנסת מדרשת תלמוד תורה ובית הספר התיכון "תרבות".

בשנת 1940, אחרי סיפוח בסרביה על ידי ברית המועצות, הולאם כל המתחם על ידי השלטונות הסובייטים. בימי מלחמת העולם השנייה, כולל בימי השלטון הרומני בשנים 1941–1944 בבסרביה, הבניין, שלא השתייך יותר לקהילה היהודית, לא ניזוק. אחרי שבסרביה חזרה בשנת 1944 להיות החלק העיקרי של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית, במסגרת ברית המועצות, ב-1945 שופץ הבניין והוחלט לאכסן בתוכו את התיאטרון הלאומי הרוסי לדרמה ע"ש אנטון צ'כוב, מוסד דגל של הקהילה הדוברת רוסית בעיר. הוצג גם המחזה "גטו" מאת יהושע סובול תחת השם "זמן לאהבה, זמן לשנאה". בשנת 1966 שוקם הבניין על ידי האדריכל רומן בקסביץ'. התווספו מספר אולמות קטנים ופנים המבנה שונה לחלוטין. השיפוץ העלים במידה רבה את קשר הבניין עם עברו כבית כנסת. בתיאטרון הוצגו החל משנות ה-80 המאוחרות של המאה ה-20 גם הצגות קשורות למורשת התרבותית היהודית. למשל, בשנת 1989 הוצג בו המחזה "תפילת אשכבה" מאת גריגורי גורין המבוסס (כמו המחזמר "כנר על הגג") על הרומן של שלום עליכם "טוביה החולב". בשנת 2013 הוצבה באופן חד פעמי חנוכייה בכיכר ליד התיאטרון. בשנים הבאות היא הועתקה בקרבת המרכז לתרבות יהודית.