פתיחת התפריט הראשי

יהודה לאון (לייב) פראג (7 ביוני 1915[1] - 3 בפברואר 2004) היה ניצב במשטרת ישראל, בה שירת מהקמתה ועד 1973. לאחר פרישתו שימש מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל ואחר כך עבר למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

יהודה לאון פראג
יהודה פראג, ת"א, 1972
לידה 7 ביוני 1915
כ"ה בסיוון ה'תרע"ה
ורשה, פולין
פטירה 3 בפברואר 2004 (בגיל 88)
י"א בשבט ה'תשס"ד
הרצליה
תאריך עלייה 1934
השתייכות
תקופת שירות 1948-1934 (הגנה)
1944-1936 (מ. המנדט)
1973-1948 (משטרה)
1995-1978 (מוסד)
דרגה ניצב ניצב (משטרה)
תפקידים בשירות סגן מפקד מחוז ירושלים, ראש משלחת משטרת ישראל באתיופיה, ראש אגף שיטור והדרכה, מפקד מחוז תל אביב
עיטורים אות הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי (אתיופיה)
תפקידים אזרחיים מנכ"ל מוזיאון ארץ ישראל

ביוגרפיהעריכה

פראג נולד ב-1915 בוורשה, בן לישראל-אשר ולצביה פראג. למד משפטים באוניברסיטת ורשה, ובמהלך לימודיו היה חבר אגודת הסטודנטים "זלציה". כן היה פעיל בפולין בתנועת "השומר הצעיר".

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל והמשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה הצטרף לארגון "ההגנה" והפסיק את לימודיו. בין השנים 19361944 שירת כנוטר במשטרת המנדט ומילא תפקידים בירושלים, יפו ותל אביב.

משך תקופה היה מורה לאנגלית בבית ספר תיכון ברחובות, לאחר שלימד עצמו אנגלית בהתכתבות באוניברסיטת אוקספורד באנגליה.

בשנת 1947 מונה למזכיר הכללי של אגודת "לאסירינו". האגודה פעלה בחסות הוועד הלאומי למען אסירים פוליטיים יהודים.

ב-13 במאי 1948 גויס פראג לשורות משטרת ישראל, והוצב באגף החקירות של מחוז תל אביב. לאחר מכן מונה לראש ענף החקירות במחוז. בתפקידו זה, הופקד פראג לעמוד בראש צוות החקירה שחקר בקיץ 1949 את פרשיית הרצח והאונס הראשונה של המדינה החדשה, פרשה שנודעה בשם "הרצח בגן מאיר".

בשנת 1951 מונה לסגן מפקד מחוז תל אביב, ובשנת 1952 עבר למטה הארצי ועמד בראש המחלקה הפלילית. בשנת 1953 מונה למפקד "חטיבת חופים וגבולות" במשטרת חיפה, ועם סגירת היחידה בשנה שלאחר מכן, מונה לתפקיד סגן מפקד מחוז ירושלים.

בשנת 1956 יצא להמשיך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדע המדינה. באותה עת, נקרא פראג לעמוד בראש צוות החקירה שחקר את המרגל הסובייטי זאב אבני. אבני, שהיה יהודי וקומוניסט מושבע שהתכחש לדתו, עלה ארצה בשליחות מפעיליו במודיעין הסובייטי במטרה להשתלב במשרד החוץ הישראלי. אבני הודה בחשדות שיוחסו לו, הועמד לדין ונידון ל-14 שנות מאסר לריצוי בפועל. במהלך ריצוי עונשו הביע אבני חרטה ועונשו הופחת בחנינת נשיא המדינה, והוא שוחרר לאחר שריצה 7 שנות מאסר. שנים לאחר שחרורו מהכלא כתב אבני ספר על הפרשיה ("פרשת פיגמליון"), ובספר זה תיאר פראג, בפרק נפרד, את חלקו בחקירת הפרשה. בהמשך נפגשו פראג ואבני מחדש והיו לחברים קרובים.

בין השנים 19571959 היה מייסדו ומפקדו הראשון של בית הספר לקצינים בכירים.

בשנים 19601963 כיהן כראש משלחת משטרת ישראל לאתיופיה והיה יועץ ראשי למשטרת אתיופיה בשלבי הקמתה. במהלך שליחות זו זכה לעיטור הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי, אשר הוענק לו אישית על ידי הקיסר.

בשנת 1963 חזר לישראל ומונה לראש אגף שיטור והדרכה. בשנת 1969 מונה לתפקיד מפקד מחוז תל אביב, בראשו עמד עד פרישתו לגמלאות בשנת 1973.

בשנת 1974 מונה כמנהל הכללי של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ושימש בתפקיד זה עד 1978.

בשנים 19781995 עבד עבור המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

פראג נפטר בשנת 2004 (בגיל 88) ונטמן בחלקה המשטרתית בחלקת המשטרה בהר הרצל שבירושלים.

משפחתועריכה

לפראג אח, מיכאל פראג, שהיה פרטיזן ועלה ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה. הוריו ויתר משפחתו נשלחו על ידי הנאצים למחנות ריכוז בפולין ונספו בשואה.

פראג נישא ב-1941 לסידה צונגר ונולד להם בן, אלכסנדר. לאחר שהתאלמן, נישא פראג בשנית ב-1956 לשילה (גרושתו של מקסים סלומון, שלהם בן ששמו רפאל). לפראג ולשילה נולד הבן דייוויד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה