פתיחת התפריט הראשי
YMLifschitz.jpg

יהושע מרדכי ליפשיץ (1829? – 2 באוגוסט 1878) היה מילונאי, בלשן וסופר יהודי יליד רוסיה. ליפשיץ היה אבי היידישיזם והראשון שקרא להעניק לניב היהודי-גרמני מעמד של שפה בפני עצמה.

חייועריכה

ליפשיץ נולד ככל הידוע בברדיצ'ב שבתחום המושב. מעט ידוע על חייו המוקדמים, אך ברור שהשתייך לתנועת ההשכלה, שאנשיה הקפידו על כתיבה בעברית צחה ובזו לניב היהודי כז'רגון בלול. במקביל רכש חינוך כללי מקיף במדעים ובשפות זרות, והשתלם בכימיה, פיזיקה, מתמטיקה, צרפתית, גרמנית ורוסית. הוא אף ערך ניסויים מדעיים בביתו, ופעם כמעט התעוור בפיצוץ. עוד בשלהי שנות ה-50 הפגין עמדה שחרגה מאוד מהיחס המשכילי המזלזל ללשון המדוברת בפי היהודים. בעוד שהם שאפו להקנות לעם הפשוט עברית מטוהרת מחד ושפות אירופאיות מאידך, הוא השתכנע שהפצת תרבות וחינוך בקרב ההמונים תעשה בצורה מיטבית בשפתם שלהם והחל לייקר אותה: הוא ראה בה את שפת-האם האותנטית של העם, בעלת חשיבות גדולה משלה, הרבה יותר מהמליצות העבריות המצועצעות שנקטו משכילי דורו והיו מובנות בקושי לבכירי תלמידי הישיבות. משכילים אחרים השתמשו ביהודית אף הם לצרכים כאלו, אך הקפידו להדגיש כי הם עושים זאת מחוסר ברירה. ב-1861 ניסה להשיג רישיון להדפסת עיתון בלשון, ושלח איגרת לכמה משכילים על חשיבות הניב.

באותה תקופה הגיע לברדיצ'ב הסופר המשכילי הצעיר שלום יעקב אברמוביץ'; ידוע שהיה זה ליפשיץ ששכנע אותו להרפות מן הכתיבה העברית ולהקדיש מקום גם ללשון העם, שאברמוביץ' הפך לאבי הספרות המודרנית שלה. אז חברו שניהם ללחוץ על אלכסנדר הלוי צדרבוים, עורך עיתון "המליץ", להוציא מוסף בניב היהודי. צדרבוים השתכנע שלדבר היה פוטנציאל כלכלי ניכר וב-1862 החל לצאת המדור "קול מבשר", שאכן היה להצלחה גדולה. ב-18 ביוני 1863 פרסם בו ליפשיץ מאמר סמינלי, "דיא 4 קלאסען" ("ארבע הממלכות", במובן של מיון עולם הטבע). הוא קבע שם "דיא יודישע לשון איז אינזער מיטערשפראכע", "הלשון היהודית היא שפת אמנו", והדף את הטענות שמדובר בדיאלקט נשחת בנימוק שלפי קו מחשבה זה, הצרפתית היא לטינית וולגרית משובשת. כך הפך ליפשיץ, כדברי דוד כ"ץ, ל"יידישיסט המודע הראשון."

לפני ואחרי "קול מבשר" היה ליפשיץ פעיל כמעט יחיד להפיכת הלשון לשפה תקנית, שהוא גם היה הראשון לכנות "יודיש" באופן שיטתי (קודם נקראה בשלל שמות כולל "עברי-טייטש", "לשון אשכנז" וכו'). במאמציו לשם כך סקר את היידיש המדוברת בחבל הולדתו ווהלין וניסה להפוך אותה לבסיס לשפה המְתוּקנֵנֶת ששאף לזקק. הוא חקר את הדקדוק וביקש לנסח איות אחיד. ב-1867 הוציא לאור את עבודתו המקיפה במילון גרמני-יידי, המילון המודרני הראשון לשפה. ב-1869 חיבר גם מילון רוסי-יידי. שנות ה-70 עמדו בסימן התחדדות המתח בין קנאי תחיית השפה העברית והיידישיסטים הקיצונים, ששללו איש את מפעל רעהו. בהקדמה למילונו היידי-רוסי מ-1876 תקף ליפשיץ בשצף את מחיי העברית והכריז עליה כשפה ספרותית מתה ומנוונת. הוא היה פרוגרסיבי והתקרב לרעיונות הסוציאליזם, ופתח מתפרה בעירו כשהוא חולק ברווחים עם הפועלות העניות.

הוא מת מסרטן בברדיצ'ב ב-1878.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ביוגרפיה מ: Emanuel S. Goldsmith, Modern Yiddish Culture: The Story of the Yiddish Language Movement, Fordham University Press, 1997. עמ' 44-48.