ייווא
ייִוואָ (מבוטא: "ייִווֹ"; ראשי תיבות ביידיש: ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט, 'המכון המדעי היהודי'; באנגלית: YIVO), או בשמו כיום: המכון למחקר יהודי (באנגלית: Institute for Jewish Research), נוסד ב-1925 בווילנה ויושב כיום במנהטן. ייִוואָ הוא המקור לאורתוגרפיה, למילונאות ולתקינות בשפת יידיש, וכן למחקרים בתחומים אחרים הקשורים ליידיש. ניתן לראות בו את המקבילה היידית לאקדמיה ללשון העברית, דהיינו: "המוסד העליון למדע הלשון היידית" או גוף הפיקוח על שפת יידיש.[1] על אף שהמכון שינה את שמו, הוא מוסיף להיות מוכר בשם "ייִוואָ" (YIVO), שאינו אלא ראשי התיבות של השם המקורי. בראש המכון כיום עומד ג'ונתן ברנט.
 | |
| מידע | |
|---|---|
| תאריך פתיחה רשמי |
1925  |
| מיקום | מנהטן, ארצות הברית |
| מנהל |
Jonathan Brent |
| קואורדינטות | 40°44′17″N 73°59′38″W / 40.738047°N 73.993821°W |
|
www | |
  | |
היסטוריהעריכה
יוזם הקמת "ייִוואָ" היה הבלשן והסופר נחום שטיף, אשר ראה בתרבות היידיש בסיס ריאלי ללאומיות יהודית, בניגוד למפעל תחיית הלשון העברית, ולמתבוללים אשר אימצו את השפות פולנית או רוסית. דמויות מפתח נוספות בייסוד המכון היו הבלשן מקס ויינרייך, ההיסטוריון אליהו צ'ריקובר והפילולוג זלמן רייזן.
המכון הוקם בוועידה שנערכה בברלין, ומשכנו של מטה המכון נקבע בווילנה, שבה חייתה אז אוכלוסייה גדולה של יהודים. למכון היו שלוחות בברלין, בוורשה ובניו יורק. בעשורים הראשונים לפעילות המכון נחלקה פעילותו למספר מחלקות:
- צ'ריקובר ניהל את המחלקה למחקר היסטורי, שבה פעלו גם שמעון דובנוב, שאול גינזבורג, אברהם מנס ויעקב שאצקי.
- לייבוש לרר (1887–1964) עמד בראש מחלקה שכללה את הפסיכולוגים והמחנכים אברהם גולומב, ה"ס קסדן ו-א"א רובאק.
- יעקב לשצ'ינסקי (1876–1966) ניהל מחלקה של כלכלנים ודמוגרפים, כולל בן-אדיר (שם העט של אברהם ראָזין), ליבמן פסח הירש ומשה שליט.
- מחלקת הלשון והספרות של ויינרייך כללה את יהודה לייב כהאן, אלכסנדר הארקאווי, יהודה א' יפה, זליג קלמנוביץ', שמואל ניגר, נח פרילוצקי וזלמן רייזן.[2]
התקדמות הכיבוש הנאצי אל מזרח אירופה הביאה את ייווא להעביר את פעילותו לניו יורק, ולייסד מרכז חשוב נוסף – Fundación IWO[3] – בבואנוס איירס. כיום קיים מרכז פעיל שלישי – שיקאַגאָ ייִוואָ, בעיר שיקגו.[4]
חלק מהנהגת המכון וכן חלקים מתכולת הארכיונים שלו, שרדו את המלחמה. מסיבותיהם שלהם, העבירו הנאצים את חלק הארי של ארכיוני ייווא לרייך, בייחוד לפרנקפורט וכן לצ'כוסלובקיה (בטרזיינשטט) ולטירות שונות באזור. שם שרדו המסמכים את המלחמה, והובאו לבסוף לניו יורק. כל ארבעת מנהלי מחלקות ייווא ניצלו מאחר ששהו באמריקה כאשר פרצה המלחמה, או מאחר שעלה בידם לפלס דרכם לשם.
אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופהעריכה
ערך מורחב – אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה
בשנת 2008 יצאה לאור אנציקלופדיה מקיפה על יהודי מזרח אירופה שנערכה על ידי ייווא בהוצאת אוניברסיטת ייל. ביוני 2010 הועלתה גרסה מקוונת של האנציקלופדיה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ייווא- אתר יִיוואָ (באנגלית)
- The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe
- דב לוין, ייווֹא בין הפטיש והמגל: קורות המכון המדעי היהודי בוילנה תחת השלטון הסובייטי, ליובל ה-50 של ייוו"א, האוניברסיטה: כתב-עת של האוניברסיטה העברית בירושלים, כרך 22 - אביב תשל"ו-1976, עמ' 18–30, באתר "דעת"
- ייווא, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- על ייסודו ופעילותו של ייווא בווילנה, בתוך התערוכה "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה", באתר יד ושם
- על ייסודו ופעילותו של ייווא בווילנה, בתוך התערוכה "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם
- בלהה שילה, "ספרים אינם צומחים על עצים" – סיפור הצלתו של מכון ייִוואָ בוילנה, חינוך והוראה מתוקשבת, באתר יד ושם
הערות שולייםעריכה
- ^ YIVO: Brief Introduction
- ^ Sol Liptzin, A History of Yiddish Literature, Jonathan David Publishers, Middle Village, NY, 1972, ISBN 0-8246-0124-6, pp. 130, 133
- ^ Fundación IWO
- ^ The Chicago YIVO Society