יוחנן מקפדוקיה
יוחנן הקפדוקי (ביוונית: Ἰωάννης ὁ Καππαδόκης; ידוע שחי ופעל בין השנים 531–548, תאריך פטירה ולידה לא ידועים) היה שר בכיר באימפריה הביזנטית תחת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, והחזיק בתואר פרפקט פרטוריאני של המזרח בין השנים 532 עד ל-541.
| לידה | 490 לערך |
|---|---|
| פטירה | לאחר 548 |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית  |
| תפקיד |
|
  | |
ביוגרפיה
עריכהלפי הידוע לנו יוחנן היה יליד העיר קייסרי בקפדוקיה, חבל ארץ במרכז טורקיה של היום. הוא מכונה "יוחנן הקפדוקי" על ידי היסטוריונים לשם זיהוי, משום ששמו יוחנן (ביוונית יואנס) היה שם מאוד נפוץ בתקופתם. כיום ידוע לנו מעט מאוד על משפחתו של יוחנן, ואנחנו מכירים רק שני קרובי משפחה באופן מדויק- אאופמיה, בתו היחידה של יוחנן, וקרוב משפחה אחר בשם יואנס מקסילופלומקיוס.
עלייה לשלטון
עריכהלפי המקורות, יוחנן החל את דרכו בתור פקיד במשרדו של מגיסטר מיליטום לא ידוע. בנקודה מסוימת הוא משך את תשומת ליבו של הקיסר יוסטיניאנוס, וקודם למשרת לוגופט. כישוריו המנהליים זיכו אותו בתואר Vir illustrs, "איש מהולל", והוא קודם למשרת הנציב בפועל עד שנת 531. יוסטיניאנוס העמיד את יוחנן בראש הוועדה ליצירת הקוד המשפטי החדש הקיסרי, הקורפוס יוריס קיוויליס, ומינה אותו כיועצו המשפטי הראשי. כמו כן יוחנן מונה למשרת הנציב הפרטוריאני של המזרח, ובמהלך מינויו הוא הטיל מיסים חדשים אשר עוררו התנגדות רבה בקרב האוכלוסייה. עם פרוץ מהומות ניקה, שנתמכו על ידי סנטורים מהמעמד העליון, בעיר קונסטנטינופוליס בשנת 532, אחת מדרישות המורדים הייתה פיטוריהם של יוחנן הקפדוקי ושל הקוואיסטור סקרי פלטי (Quaestor sacri palatii) טריבוניאנוס. הקיסר נענה לדרישתם, עד שהמהומות דוכאו, ולאחר מכן הוא החזיר את יוחנן לתפקיד המושל. לאחר מינויו מחדש של יוחנן הקפדוקי הוא הפך לאף יותר חשוב בתוך המערך הפוליטי. יוחנן השפיע על החלטותיו הצבאיות של הקיסר יוסטיניאנוס, עזר לנסח את השלום הנצחי עם ח'וסרו הראשון, מלך פרס (531–579). יוחנן פעל לצד יוסטיניאנוס לצמצום הבירוקרטיה, הן בקונסטנטינופול והן בפרובינציות, ופיתח מריטוקרטיה בסיסית. הוא ארגן מחדש על ידי סדרת גזירות שתוארכה בשנים 535 ו-536, שינה מבנים מנהליים, משפטיים וצבאיים בתראקיה ובאסיה הקטנה, יצר מבנה מינהלי פשוט וחסכוני שבו בוטלו תחומי שיפוט חופפים, לעיתים שולבו תפקידים אזרחיים וצבאיים בניגוד לעקרונות קונסטנטיניאניים, ולמספר מצומצם של פקידים הוענקו משכורות גבוהות יותר כדי להבטיח כוח אדם טוב יותר וכדי לסיים את פיתוי השוחד. יוחנן תרם רבות להגדלת האוצר הקיסרי, ומעלתו העיקרית הייתה יכולתו לגייס כסף כמעט בכל האמצעים הדרושים. על פי הדיווחים יוסטיאנוס היה מרוצה מאוד מחיזוק הונה של האימפריה הביזנטית, והעלים עין מן השיטות שבהן יוחנן נקט. יחד עם זאת, הוא מתואר כחסר מצפון ומושחת לחלוטין. היסטוריונים בני זמנו של יוחנן מדווחים כי היה חסר חינוך והשכלה גבוהה הראויים לאדם במעמדו, אך הוא פיצה על כך באמצעות כישרון מנהלתי רב מאוד, שכל חריף ופקחות שאפשרה לו לבצע את תפקידו ביעילות רבה מאוד. הוא מתואר כאדם מרשים וחזק בעל ביטחון עצמי שלעולם לא היה אובד עצות. למרות זאת, הוא נודע לשמצה בתור אדם מושחת, גרגרן ותאב בצע, שבנה את עושרו ואת עושר האימפריה באמצעים פסולים.
נפילה וגלות
עריכהלמרות הצלחתו הרבה של יוחנן הקפדוקי, בשנת 541 הוא הודח מתפקידו עקב קשר שנקשר נגדו על ידי הקיסרית תיאודורה ואנטונינה, אשתו של הגנרל בליסאריוס. תיאודורה תיעבה את יוחנן ואת מידת השפעתו הרבה על הקיסר יוסטיניאנוס, וביקשה להיפטר ממנו לצמיתות. אנטונינה, שהייתה משרתת קרובה של תיאודורה, זימנה את יוחנן לפגישה פרטית ליד העיר כלקדון. לכאורה היא הציעה לו לקשור מזימה נגד יוסטיניאנוס על מנת לתפוס את השלטון, ויוחנן נפל בפח בשל שאיפותיו. תיאודורה ואנטונינה הציבו שני עדים סמויים לשיחה, מרסלוס, ראש משמר הארמון, ונרסס, גנרל וסריס ששירת את יוסטיניאנוס ותיאודורה. מרסלוס ונרסס נצטוו על ידי תיאודורה להרוג את יוחנן אם הוא ידבר בעד בגידה. עם זאת, במהלך ההתכתשות, נמלט יוחנן לכנסייה, ומרסלוס נפצע על ידי אחד משומריו של יוחנן. יוחנן הודח מתפקידו וגורש לעיר קיזיקוס, הוסמך לכומר בניגוד לרצונו כדי למנוע ממנו לשוב לכוח פוליטי, ועושרו הוחרם ממנו. יוסטיניאנוס השיב לקפדוקי חלק מרכושו מאוחר יותר עקב הקרבה ביניהם, מספיק כדי שיוחנן יוכל לבלות את שארית חייו בנוחות. לרוע מזלו של יוחנן, הבישוף של סיזיקוס, שהיה מאוד מסוכסך עם הקפדוקי, נרצח על ידי התושבים. יוחנן נתפס כחשוד כשותף לרצח עקב יריבותו עם הבישוף, ולמרות שלא הצליחו להוכיח את אשמתו הוא נכלא והוכה. יוחנן נשלח לכלא בעיר אנטינופוליס שבמצרים, שם הוא חי בעוני ובושה עד מותה של הקיסרית תיאודורה בשנת 548. אז הוא שוחרר על ידי יוסטיניאנוס והורשה לחזור לקונסטנטינופוליס כאזרח חופשי, אך לא הוחזרה לו משרת הנציב והוא לא הורשה להתפטר מכמורתו. ההיסטוריון יואנס מלאלס מציין כי יוחנן מת בביתו בשלווה זמן מה לאחר מכן.
לקריאה נוספת
עריכה- מרטינדייל, ג'ון ר., פרוספוגרפיה של האימפריה הרומית המאוחרת סט שני חלקים, כרך שלישי, 527–641 לספירה