נרסס

מצביא ביזנטי

נַרסֶסיוונית: Ναρσής, בארמנית: Նարսես;‏ 478573) היה מצביא ביזנטי, וביחד עם בליסאריוס מגדולי המפקדים בצבאו של יוסטיניאנוס הראשון בתקופת הכיבוש הרומי של איטליה. נרסס היה גם סריס.

נרסס
Ναρσής
דמות המזוהה כנרסס בפסיפס יוסטיניאנוס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה
דמות המזוהה כנרסס בפסיפס יוסטיניאנוס בבזיליקת סן ויטאלה ברוונה
לידה 478
מזרח ארמניה
פטירה 573 (בגיל 95 בערך)
רומא, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית
השתייכות הצבא הביזנטי
דרגה גנרל
פעולות ומבצעים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יוסטיניאנוס ופמלייתו, נרסס ובליסאריוס משני צדדיו, פסיפס בבזיליקת סן ויטאלה

ביוגרפיה עריכה

נרסס נולד בסביבות שנת 478 במזרח ארמניה למשפחת אצולה מקומית. לא ידוע הרבה על ראשית חייו של נרסס או איך נהפך לסריס, נרסס מוזכר על ידי ההיסטוריון פרוקופיוס בפעם הראשונה בשנת 530, והוא מוזכר כמקורבו של הקיסר יוסטיניאנוס ואדם אשר עסק בכספי הקיסר ובתשלומים מאוצר הקיסרות. הוא עלה בסולם הדרגות, והפך לפטריק. במהלך מרידת ניקה, לאחר שקבוצות הכחולים והירוקים הכתירו אדם בשם היפאתיוס לקיסר, הורה נרסס על ידי יוסטיניאנוס ואשתו תאודורה לשחד את הכחולים להילחם נגד הירוקים אשר הכתירו את היפאתיוס שהיה תומך שלהם, בזמן שיוסטיניאנוס היה תומך של הכחולים. שוחד זה עזר ביצירת קרע במורדים וזמן קצר לאחר מכן, כוחותיו של יוסטיניאנוס הביסו את המורדים, והיפאתיוס הוצא להורג. לאחר מרידת ניקה קיבל נרסס פיקוד על כוח ביזנטי אשר נשלח לתמוך בכוחותיו של המצביא בליסאריוס אשר נשלח על ידי יוסטיניאנוס לעבר איטליה על מנת להחזיר שם את השלטון הרומאי. הצבא הגיע ביוני 538, ככל הנראה לאנקונה, וכלל בערך 7,000 חיילים (כל צבא שעליו פיקד נרסס היה מורכב מעמים מגוונים מאוד). פרוקופיוס תיאר אותו כ"נלהב ונמרץ יותר מאשר היה מצופה מסריס". נרסס נפגש עם בליסאריוס בפרמו, שם נערכה מועצת מלחמה. המועצה דנה במה שצריך לקרות ברימיני שעמדה ליפול לידיים אוסטרוגותיות ועם מפקד הכוחות, יוחנן. נרסס העיר שיוחנן כבר נענש על "טיפשותו" ושאם הגותים ייקחו את רימיני אז זה יכול לשנות את מצב המלחמה. בליסאריוס ונרסס הובילו כוח של חיילים דרך מסלולים הרריים כדי לרדת לרימיני מכיוון צפון מערב.

יוחנן היה חייב את תודתו לנרסס על ששכנע את בליסאריוס להציל את כוחותיו, ועל פי פרוקופיוס, "ומאז החלו שני האנשים האלה [בליסריוס ונרסס] להתייחס זה לזה בחשדנות רבה." במהלך חודשי הסתיו והחורף של 538–39, הצבא באיטליה חולק לשתיים, בין בליסאריוס לנרסס. יוסטיניאנוס בעצמו שלח מכתב לבליסאריוס, שקבע כי "לא שלחנו את נרסס לאיטליה כדי לפקד על הצבא; כי אנו מאחלים שבליסאריוס לבדו יפקד על כל הצבא בכל דרך שנראית לו הטובה ביותר, וזה חובת כולכם ללכת אחריו לטובת המדינה". אולם הפיצול בצבא נשאר והעיר מילאנו נפלה בגלל פיקוד המחולק. נרסס הוחזר לקונסטנטינופול, אך לא בבושת פנים, שכן הוא הורשה לשמור על כמה מהשומרים הברברים שלו.

לאחר שנזכר, נראה שנרסס איבד "שום מכוחו בחצר הקיסר, ונשאר המשרת והשר האמין ביותר של הקיסר ואשתו". במשך שתים עשרה השנים הבאות, 539–551, יש התייחסות היסטורית מועטה לנרסס ונראה היה שהוא עבד יותר מאחורי הקלעים. בשנת 545, יוסטיניאנוס שלח את נרסס לשליטי ההרולי, כדי לגייס חיילים לצבא הביזנטי מאחר שהיה פופולרי בקרב אותה אומה.

נרסס היה פעיל מאוד גם ברדיפתו של יוסטיניאנוס נגד הפגאניזם. בסביבות שנת 535 שלח אותו הקיסר לפילה שבמצרים, שם היה עדיין פעיל מקדש של איזיס, כדי להשמיד את הכת, נרסס כלא את הכוהנים ובזז את המקדש. זמן קצר לאחר מכן, הבישוף המקומי תיאודור המיר את המקדש לכנסייה.

החזרה לאיטליה עריכה

בשנת 551 נשלח נרסס חזרה לאיטליה לאחר שבליסאריוס פוטר עקב כישלונו בהדיפת כוחות האוסטרוגותים אשר כבשו שטחים נרחבים מאיטליה, באיטליה השיג נרסס את הניצחונות הגדולים ביותר שלו. גרמנוס, בן דודו של הקיסר, מונה על ידי יוסטיניאנוס לסיים את מה שהחל בליסאריוס עשור קודם לכן. אולם בדרכו לאיטליה בשנת 550 חלה גרמנוס ומת בפתאומיות. נרסס מונה למפקד החדש של הצבא, קיבל פיקוד עליון וחזר לאיטליה. היסטוריונים רבים מאמינים שנרסס הופקד בשל זקנתו, כך שלעולם לא יוכל למרוד בהצלחה ביוסטיניאנוס.

הנכס הגדול ביותר של נרסס שעזר בתפקידו החדש הייתה גישתו למשאבים הכספיים של הקיסר. עם האוצר, נרסס הצליח לצבור בין 20,000 ל-30,000 חיילים. נראה שגם נרסס מצא חן בעיני רבים מחייליו, שכן הוא התייחס אליהם "טוב במיוחד". פרוקופיוס דיווח כי נרסס בנה צבא שבדרישת האנשים והנשק היה "ראוי לאימפריה הרומית". הצבא שיקף רבים מצבאותיו הקודמים של נרסס, בכך שרוב החיילים היו ברברים.

לנרסס לקח יותר משנה להגיע לאיטליה לאחר מינויו, שכן כל צבאו עשה צעדה ארוכה לאורך חופי הים האדריאטי. טוטילה המלך האוסטרוגותי שלט בים של מזרח איטליה ופגע בספינות אספקה שיצאו להפליג לצבאו של נרסס. יוחנן מסלונה הוביל 38 ספינות וולריאנוס הפליג עם 12 כדי לפגוש את הכוח של טוטילה, והכוחות הביסו את האוסטרוגותים.

היו מספר סיבות לכך שהצעידה של נרסס הייתה איטית מאוד. טוטילה שיגר כוחות שונים כדי להפעיל טקטיקות עיכוב והפרנקים היו אויבים של בעלי בריתו של נרסס הלומברדים, ולא אפשרו מעבר חופשי. פרוקופיוס הצהיר כי נרסס היה "מבולבל לחלוטין", אך יוחנן הכיר את החלק הזה של איטליה וייעץ לו כיצד להמשיך. באמצעות עצה זו, הצליח נרסס להגיע לרוונה ללא התנגדות. טוטילה אולי האמין שנרסס עומד לבוא מהים, כי משם הגיעו כל הפלישות הקודמות.

קרב טגינאה עריכה

  ערך מורחב – קרב טגינאה

בדרכו לחפש את הצבא הראשי של טוטילה, נתקל נרסס בחיל גותי קטן ברימיני. יוחנן, שבעבר היה בפיקוד ברימיני כשהיא נצורה על ידי כוחות גותיים, שוב נתן עצות לנרסס כיצד להמשיך. המסלול המדויק שנלקח לא צוין במדויק על ידי פרוקופיוס והוביל לבלבול בנוגע לשחזור הקרבות שערכו. פרוקופיוס התייחס לקרב הבא כ"בוסטה גאלורום", אך היסטוריונים רבים מתייחסים אליו כיום כקרב טגינאה.

נרסס שלח הודעה לטוטילה ונתן לו הזדמנות להיכנע, או לתת את תאריך היום שבו יתקיים הקרב. פרוקופיוס ציטט את תגובתו של טוטילה, "בסוף שמונה ימים תן לנו להשוות את כוחתנו". נרסס לא הלך שולל בתגובתו והעדיף שכוחו יהיה הגנתי במפגש עם טוטילה, שכן צבאו היה גדול מזה של טוטילה. הקרב היה הניצחון האולטימטיבי של נרסס, וקבע את הערכת כישרונותיו הצבאיים כלא נחותים מאלה של בליסאריוס.

טקטיקות עריכה

הצלחתו הגדולה של נרסס בקרב טגינאה הגיעה מפיזור כוחותיו לפני תחילת הקרב. נרסס סידר את חייליו במערך "בצורת חצי סהר" עם חיל רגלים בעיקר באמצע, ולצדם קשתים. חיל הרגלים היו למעשה פרשים ברברים, מכוון רבים מהגותים חשבו שחיל רגלים טיפוסי הוא שברירי ויברח כשיתקפו.

בצדי הסהר הוצבו קשתות ברגל, וזה איפשר להם להשמיד את הפרשים הגותיים. נרסס הציב חלק ניכר מהפרשים שלו בצדדים של חיל הרגלים. בדרך כלל הפרשים היו נמצאים מאחורי המרכז, והם לא נועדו לסייע לאף אחד מהכוחות הנאבקים. במקום זאת הם שימשו להתקפת פתע על הגותים. נרסס ידע שטוטילה ינצל את היתרון של תקיפת המרכז ה"חלש", ולכן אפשר לנרסס להשמיד לחלוטין את הצבא האוסטרוגותי. פרוקופיוס אמר ש"טוטילה הורה לכוחותיו להילחם בחניתות, מכיוון שחשב שמכה מהירה תנצח בקרב."

טוטילה שלח גל אחר גל של חיילים, שהפכו לא מאורגנים בגלל מטר החצים, וכשהם פגשו את חיילי הרגלים שירדו הם נשברו לחלוטין. חיל הרגלים הגותי אף פעם לא עסק בלחימה ממשית מכיוון שהם היססו להתקדם מספיק רחוק כדי להיות יעילים בפועל. הם הוחזקו בחלק האחורי של ההתקדמות, מחשש שהפרשים של נרסס יעקפו אותם מהגבעה. לבסוף, חיל הפרשים של טוטילה נדחף לאחור אל קו חיל הרגלים, ונרסס הסתער עם פרשיו. במהלך הנסיגה הפרשים וחיל הרגלים הגותים התערבבו.

טוטילה עצמו נהרג בקרב זה ופרוקופיוס סיפר שתי גרסאות לגבי גורלו של המלך האוסטרוגותי. בראשון, טוטילה שרד בתחילה את הקרב ונמלט משדה הקרב עם חמישה מאנשיו בלבד. אסבד, מנהיג הגפידים, עקף אותו ודקר את טוטילה עם חניתו. הגופה נלקחה מיד לכפר קפרה שם נקברה בחיפזון. בגרסה השנייה, טוטילה נפצע אנושות בגל הראשון, שנפגע על ידי קשת. הגרסה הראשונה מקובלת יותר על ידי היסטוריונים, שכן מאוחר יותר חשפה אישה גותית היכן נקברה טוטילה והגופה הוצאה מהקבר וזוהתה.

רומא עריכה

נרסס צעד לרומא לאחר קרב טגינאה ונאלץ לנהל מצור קצר על העיר. נרסס תקף את העיר בצד אחת עם קבוצה גדולה של קשתים, בעוד יוחנן תקף את החלק השני של החומות. מרומא, נרסס פעל לסלק את כל הכוחות האוסטרוגותיים שנותרו באיטליה. המשימה הבאה שלקח על עצמו נרסס, הייתה לקחת את האוצר של טוטילה שהוחזק בקימה. גם פרוקופיוס וגם אגתיאס כתבו על חוזק המבצר בקומאי. פרוקופיוס כינה אותה, "מבצר חזק ביותר", ואגתיאס הכריז שהיא "מבוצרת היטב".

מכיוון שחלקים מהצבא נשלחו לכל רחבי הארץ לטפל בטיאה (בנו של טוטילה, והמלך הגותי החדש), נשלח כוח ניכר לקמפניה כדי לכבוש את קימה. טיאה הלך בעקבות הדוגמה שהציב נרסס בצעדתו לאיטליה וצעד סביב הצבא הקיסרי. לאחר התכתשויות קטנות בין הכוחות במשך כמעט חודשיים, טיאה נסג אל ההרים. הם תמרנו אל מונס לקטריוס, שם התמודדו עד מהרה מול מוות מרעב.

קרב מונס לקטיריוס עריכה

הגותים ירדו לפתע מההר, ותפסו את הצבא הביזנטי לא מוכנים כשהם היו ברגל. הסיבות לכך שהגותים תקפו ללא סוסים אינן ידועות, אך נראה היה שהפתאומיות של המתקפה הייתה הסיבה שנרסס נלחם גם ללא סוסים. הקרב שלאחר מכן נערך במשך יומיים ופרוקופיוס תיאר את גבורתו של המלך טיאה. הוא הציג לראשונה את הקרב כ"קרב בעל ערך רב", והגבורה שהפגין המלך טיאה לא הייתה "נחותה מאף אחד מגיבורי אגדות". ניתן לציין כי פרוקופיוס לא היה עד לקרב, ורק סיפר אותו מעדויות של אחרים.

טיאה הוביל את ההסתערות לעבר נרסס. פרוקופיוס סיפר שבכל פעם שהמגן שלו התמלא בחצים, הוא קיבל מגן חדש. לבסוף, כאשר חנית פגעה במגן שלו, הוא ניסה להחליף מגן אך נדקר על ידי חייל. החייל חתך את ראשו כדי להציג בפני הגותים שמלכם מת, אבל במקום לאכזב את הגותים, זה המריץ אותם להילחם ליום נוסף. היום השני היה דומה ליום הראשון, כאשר הגותים הסתערו ונלחמו ברגל, תוך שימוש מועט בטקטיקות. לבסוף, הגותים שלחו כמה מהקצינים שלהם לנרסס שאמרו שהם ייכנעו אם יורשו לעזוב את הארץ בשלום. נרסס קיבל את תנאי הכניעה הללו.

שנים אחרונות עריכה

לאחר התבוסה הגותית, כוחות פרנקים ניסו להשמיד את הכוחות הביזנטים אך נכשלו. ובקרב ולטרונו הסתערו הפרנקים על הביזנטים כשהם ללא שריון או טקטיקות. כוחות הביזנטים הרגו כמעט את כולם, וב-554 ערך נרסס את הטריומף הרומי האחרון בעיר רומא. בשנותיו האחרונות נרסס בנה מחדש את חומות העיר רומא והרבה מהגשרים, אך לא הצליח להחזיר לגמרי לרומא את פארה. נרסס החזיק את השלטון הרומי באיטליה עד מותו ברומא בסביבות שנת 573 או 567 בגיל המופלג של 95.

קישורים חיצוניים עריכה